ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נפתח במשחק: נבקש מהתלמידים לעמוד על כסאות ונקריא מספר היגדים. כל מי שלא מסכים ומזדהה עם ההיגד עליו ללכת שמאלה כשאסור ליפול מהכסאות.
נתיישב ונשאל:
נפתח ונאמר לתלמידים: “ליל הסדר מתקרב, ואני רוצה לשתף אתכם בחוויה שלי כילד בגיל שלכם מליל הסדר. חשוב לי לשמוע אם יש עוד תלמידים שחוו את אותה חוויה”- ונתאר את הרעב, את הציפיה ואת אכילת המרור הלא-נעימה.
נפנה ללמוד את הסיפור: “מעשה ממרור”. בקריאת הסיפור לא נקרא את מוסר ההשכל המופיע בסוף, אלא נסיים במילים “כל טוב כמוני”.
על מנת לוודא הבנה של הסיפור ניתן לתלמידים שאלות לענות עליהן לאחר הקריאה. ניתן לשאול את הכיתה בעל פה או לתת להם לענות על השאלות בכתב:
א. הבנת הנקרא (לכיתות הנמוכות יותר):
ב. הסבירו את המילים הבאות על פי ההקשר: עיניים צופיות, בוצעים, שוטה, מעט קט.
ג. חלקו את הסיפור לשלושה חלקים על פי המקומות השונים בהם מתרחשת העלילה.
לאחר הקריאה הראשונית, נבקש משני תלמידים להציג את הסיפור בפנטומימה לכיתה, שבמהלכה יכתבו שאר התלמידים אילו רגשות חש הגרמני בכל שלב בסיפור.
בלב הסיפור נמצאת חוויה שמוכרת לכולנו: הציפייה הארוכה (והמייסרת, לעיתים..) להגיע לארוחה הטעימה לאחר סיפור ההגדה בליל הסדר, ולאחר טעימת המרור. העלילה מתמקדת בחוויית הרעב והמרירות שמקדימה את השובע והעונג, כדי להדגיש את חשיבות המעבר בתחנה הזו, של המרירות, לפני ההגעה אל המתיקות המהנה. הטעם המריר איננו פופולארי ורובנו לא אוכלים בדרך כלל דברים מרים. הימצאותו של מאכל מר על שולחן החג היא עצמה מפתיעה ומעוררת מחשבה.
נדון:
נקרא יחד את דברי ר’ נחמן שבסוף הסיפור, ונכתוב על הלוח את המשפט:
נסביר את המילה “זיכוך”= טיהור, ניקוי.
נביא לתלמידים דוגמאות מחייהם, למשל: מה ההבדל בין גלידה שאנחנו אוכלים אחרי מסלול מפרך, או גלידה שאנחנו קונים סתם כך בלי סיבה. או כסף שקיבלנו אחרי עבודה קשה שעשינו, מול דמי כיס שקיבלנו בלי שנדרשנו לשום מאמץ. איך אנחנו מרגישים בכל סיטואציה? איך הקושי שהוביל אותנו להנאה שבסוף תרם לנו? תשובות אפשריות הן: הקושי מחזק אותנו, מראה לנו שאנחנו יכולים, מגביר את הביטחון העצמי שלנו וכד’.
נסכם ונאמר שלמרות שהטעם המר הוא טעם לא נעים, בסיפור רואים שמי שמתאזר באופטימיות וסבלנות זוכה אחרי המרור לטעום טעם מתוק וטוב. הטוב שמגיע אחרי המאמץ וההתגברות על הקושי מתוק הרבה יותר מדברים שאנחנו משיגים בקלות- תחשבו על ציון טוב שקיבלתם אחרי שלמדתם קשה מאוד למבחן, למשל. המרור הוא לא רק משוכה שצריך לעבור, הוא בעצמו גם תורם לנו ועוזר לנו לצמוח ולגדול, דרך ההתמודדות עם הקושי.
נחלק את התלמידים לזוגות ונבקש מהם לספר זה לזה:
לאחר מכן נחזור למליאה ונאסוף את התשובות על הלוח.
עיניו המשתאות של ‘הגרמני’ בסיפור יוצרות הזרה שגורמת גם לנו להתבונן על אכילת המרור בעיניים חדשות, ולהבין שיש כאן אכילה שהיא מדרש שיש להבינו. אכילת המרור נמצאת לפני הארוחה המיוחלת, מזכירה לנו את הקשה והלא-נעים, את הדברים שאנו משתדלים להדחיק מול שולחן חגיגי ומואר. בהתמודדות עם המר יש דרישה כפולה: ראשית, לראות את הטוב שיגיע אחרי הקושי, יכולת שתעזור לנו להתמיד מול אתגרים. בנוסף, יש כאן התמקדות בכוחה של חוויית המרירות, כחוויה ש”מזככת את הגוף”- מטהרת, מעצבת ובונה אותנו.
זהו לימוד חשוב עבורנו, בעיקר בעולם של סיפוקים מיידיים: כדי להגיע להישגים, ולסיפוק אמיתי, אנחנו צריכים פעמים רבות לעבור שלב של ‘מרור’- של קושי ותסכול. התמודדות עם המר מגלה בנו כוחות, מחשלת אותנו, והיא הכרחית על מנת שנתקדם.
נבקש מהתלמידים לצייר את הקושי האישי שלהם, ואז להוסיף לציור “חרוסת”- משהו שממתיק אותו. למשל- מבחן קשה ואיך אני אלמד אליו בצורה כיפית. או ריב עם אח שלי הקטן ואיך אני אתמודד איתו בטוב.
נציג את היצירות או המתכונים השונים. נציע לתלמידים בליל הסדר הקרוב, בזמן אכילת המרור, להתרכז בטעם המר ולחשוב על כל הדברים המרים שהם רוצים להתגבר עליהם. ובעת טעימת החרוסת להתרכז ולחשוב על כל הדברים הטובים והמתוקים שנותנים להם כח לעשות זאת.
פתחנו בזכרון על המרור המיותר והלא טעים בליל הסדר. דרך הסיפור למדנו על ערך המרור בחיים ועל הטהרה שהוא מביא. ניסינו להתבונן ולראות איזה מרור יש בחיינו האישיים, מה ערכו ומה יכול להמתיק אותו.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא