ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

מעשה ממרור

  • צוות לב לדעת
צוות לב לדעת
תצוגת כיתה מלאה
מעשה ממרור
לב השיעור
פתיחה
מפגש
סיפור - מעשה ממרור
התבוננות
הפנמה
אסיף
שימו לב! השיעור נכתב בשיתוף עם אתר זושא - מגלים את הסיפור החסידי.
דווקא לפני "שולחן עורך", כשכולנו כבר משתוקקים לאכול, מופיע המרור. בשיעור נעסוק בתפקידו של המרור בליל הסדר כמשל לאתגרי החיים עצמם, ועל הצמיחה מתוך ה"מרור" האישי שלנו.
לב השיעור: מה מטרת המרור בליל הסדר?
פתיחה: שאלה - מרור בליל הסדר

נפתח במשחק: נבקש מהתלמידים לעמוד על כסאות ונקריא מספר היגדים. כל מי שלא מסכים ומזדהה עם ההיגד עליו ללכת שמאלה כשאסור ליפול מהכסאות.

  1. אני מאוד אוהב את ליל הסדר.
  2. ההגדה מעניינת אותי ואני מבין מה כתוב בה.
  3. במהלך הסדר אני בעיקר מחכה לחלק של האוכל.
  4. החלק האהוב עלי הוא – החרוסת.
  5. אני תמיד רעב בליל הסדר.
  6. החלק השנוא עלי בליל הסדר הוא אכילת המרור.

נתיישב ונשאל:

  • למה לדעתכם אחרי כל ההמתנה אנחנו קודם כל טועמים מהמרור?
  • מדוע ליל הסדר מתוכנן בצורה כזאת?

נפתח ונאמר לתלמידים: “ליל הסדר מתקרב, ואני רוצה לשתף אתכם בחוויה שלי כילד בגיל שלכם מליל הסדר. חשוב לי לשמוע אם יש עוד תלמידים שחוו את אותה חוויה”- ונתאר את הרעב, את הציפיה ואת אכילת המרור הלא-נעימה.

מפגש: סיפור - מעשה ממרור

נפנה ללמוד את הסיפור: “מעשה ממרור”. בקריאת הסיפור לא נקרא את מוסר ההשכל המופיע בסוף, אלא נסיים במילים “כל טוב כמוני”.

שֶׁפַּעַם אַחַת הָלְכוּ יְהוּדִי וְגֶרְמַנִי יַחַד לִנְדוֹד
וְלִמֵּד הַיְּהוּדִי אֶת הַגֶּרְמַנִי שֶׁיַּעֲשֶה אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ יְהוּדִי
וְלא יִקְשֶׁה עָלָיו הַדָּבָר
כֵּיוָן שֶׁהַלָּשׁוֹן הוּא אֶחָד
וְהַיְּהוּדִים הֲרֵי רַחֲמָנִים וּבְוַדַּאי יְרַחֲמוּ עָלָיו.
כֵּיוָן שֶׁבָּא סָמוּךְ לְפֶסַח
לִמְדוֹ אֵיךְ שֶׁיִתְנַהֵג בְּבֵית הַיְּהוּדִי שֶׁיַּזְמִינוֹ לְשֻׁלְחָן הַסֵּדֶר
בַּתְּחִלָּה עוֹשִין קִדּוּשׁ
וְאַחַר כַּךְ רוֹחֲצִים יָדַיִם
אוּלָם שָׁכַח לוֹמַר לוֹ שֶׁאוֹכְלִים מָרוֹר.
וְכֵן הָיָה
שֶׁהִזְמִינוֹ יְהוּדִי אֶחָד אֵלָיו לַסֵּדֶר
אוּלָם הוּא הָיָה רָעֵב מִכָּל הַיּוֹם
וְצִפָּה שֶׁכְּבָר יַגִּיעוּ לֶאֱכוֹל אֶת הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁאָמַר לוֹ הַיְּהוּדִי.
אוּלָם הוּא רָאָה כִּי נָתְנוּ לוֹ חֲתִיכַת כַּרְפַּס בְּמֵי מֶלַח
וּשְׁאָר הַדְּבָרִים הַנּוֹהֲגִים בַּסֵּדֶר
וְאוֹמְרִים אֶת הַהַגָּדָה
וְהוּא בְּעֵינַיִם צוֹפִיּוֹת מְצַפֶּה כְּבָר לַאֲכִילָה
וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הִבְחִין כִּי בּוֹצְעִים אֶת הַמַּצָּה שָמַח
כִּי הִנֵּה עוֹד מְעַט קָט יוּכַל לְהַשְׁקִיט אֶת רַעֲבוֹנוֹ
וּפִתְאוֹם נוֹתְנִים לוֹ מָרוֹר
וְכַאֲשֶׁר הִכְנִיסוֹ לַפֶּה נַעֲשָה לוֹ מַר בְּפִיו
וְחָשַׁב שֶׁזֶּהוּ הַסְעוּדָה שֶׁרַק זֶה יאכְלוּ
וּבָרַח תֵּיכֶף בִּמְרִירוּת וְרָעֵב
וְחָשַׁב לְעַצְמוֹ יְהוּדִים אֲרוּרִים
אַחַר כָּל הַחֲגִיגָה נוֹתְנִים לִי לֶאֱכוֹל מָרוֹר.
וּבָא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְנִרְדַם שָׁם.
אַחַר כַּךְ בָּא הַיְּהוּדִי בְּפָנִים שְמֵחוֹת שָבֵעַ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה
וְשָׁאֲלוֹ אֵיךְ הָיָה לְךָ הַסֵּדֶר
וְסִפֵּר לוֹ בְּכַעַס מִמַּה שֶׁעָבַר עָלָיו
אָמַר לוֹ הַיְּהוּדִי אוֹי גֶּרְמַנִי שׁוֹטֶה
אִם הָיִיתָ מְחַכֶּה רַק עוֹד מְעַט
הָיִיתָ אוֹכֵל כָּל טוּב כָּמוֹנִי.
וְסִפֵּר זאת רַבֵּנוּ לוֹמַר
שֶׁזִכּוּךְ הַגּוּף בָּא בִּמְרִירוּת
אוּלָם הָאָדָם חוֹשֵׁב שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה רַק הַמְּרִירוּת
עַל כֵּן בּוֹרֵחַ תֵּיכֶף
אוּלָם אִם מְחַכֶּה מְעַט וְסוֹבֵל מְעַט הַמְּרִירוּת מִזִּכּוּךְ גּוּפוֹ
אַז מַרְגִּישׁ אַחַר כַּךְ כָּל מִינֵי חַיּוּת וְתַעֲנוּג.

על מנת לוודא הבנה של הסיפור ניתן לתלמידים שאלות לענות עליהן לאחר הקריאה. ניתן לשאול את הכיתה בעל פה או לתת להם לענות על השאלות בכתב:

א.       הבנת הנקרא (לכיתות הנמוכות יותר):

  • מי הם גיבורי הסיפור ומה הבעיה שמעסיקה אותם?
  • מהו הפתרון שהם מצאו לה?
  • האם הם מצליחים בכך?

ב.      הסבירו את המילים הבאות על פי ההקשר: עיניים צופיות, בוצעים, שוטה, מעט קט.

ג.      חלקו את הסיפור לשלושה חלקים על פי המקומות השונים בהם מתרחשת העלילה.

לאחר הקריאה הראשונית, נבקש משני תלמידים להציג את הסיפור בפנטומימה לכיתה, שבמהלכה יכתבו שאר התלמידים אילו רגשות חש הגרמני בכל שלב בסיפור.

בלב הסיפור נמצאת חוויה שמוכרת לכולנו: הציפייה הארוכה (והמייסרת, לעיתים..) להגיע לארוחה הטעימה לאחר סיפור ההגדה בליל הסדר, ולאחר טעימת המרור. העלילה מתמקדת בחוויית הרעב והמרירות שמקדימה את השובע והעונג, כדי להדגיש את חשיבות המעבר בתחנה הזו, של המרירות, לפני ההגעה אל המתיקות המהנה. הטעם המריר איננו פופולארי ורובנו לא אוכלים בדרך כלל דברים מרים. הימצאותו של מאכל מר על שולחן החג היא עצמה מפתיעה ומעוררת מחשבה.

התבוננות: דיון - המרור בחיים

נדון:

  • מה בעצם הסיפור מלמד אותנו על אכילת מרור?

נקרא יחד את דברי ר’ נחמן שבסוף הסיפור, ונכתוב על הלוח את המשפט:

שֶׁזִכּוּךְ הַגּוּף בָּא בִּמְרִירוּת

נסביר את המילה “זיכוך”= טיהור, ניקוי.

  • למה מתכוון ר’ נחמן בדבריו?
  • איך המרור מזכך את הגוף?
  • איך דווקא השלב של ה”מרור” יכול לתרום לנו ולעזור לנו להתפתח?

נביא לתלמידים דוגמאות מחייהם, למשל: מה ההבדל בין גלידה שאנחנו אוכלים אחרי מסלול מפרך, או גלידה שאנחנו קונים סתם כך בלי סיבה. או כסף שקיבלנו אחרי עבודה קשה שעשינו, מול דמי כיס שקיבלנו בלי שנדרשנו לשום מאמץ. איך אנחנו מרגישים בכל סיטואציה? איך הקושי שהוביל אותנו להנאה שבסוף תרם לנו? תשובות אפשריות הן: הקושי מחזק אותנו, מראה לנו שאנחנו יכולים, מגביר את הביטחון העצמי שלנו וכד’.

  • איך המרור קשור לחודש ניסן?
  • איך המרור קשור ליציאה לחירות?

נסכם ונאמר שלמרות שהטעם המר הוא טעם לא נעים, בסיפור רואים שמי שמתאזר באופטימיות וסבלנות זוכה אחרי המרור לטעום טעם מתוק וטוב. הטוב שמגיע אחרי המאמץ וההתגברות על הקושי מתוק הרבה יותר מדברים שאנחנו משיגים בקלות- תחשבו על ציון טוב שקיבלתם אחרי שלמדתם קשה מאוד למבחן, למשל. המרור הוא לא רק משוכה שצריך לעבור, הוא בעצמו גם תורם לנו ועוזר לנו לצמוח ולגדול, דרך ההתמודדות עם הקושי.

נחלק את התלמידים לזוגות ונבקש מהם לספר זה לזה:

  • איזה “מרור” יש לי?
  • מהם הדברים שקשים לי? (מקצוע שקשה לי בו, חבר/ה שרבתי איתו/ה, מריבות עם ההורים וכד’).

לאחר מכן נחזור למליאה ונאסוף את התשובות על הלוח.

  • מה המרור שלנו יכול לתרום לנו?
  • איך אני יכול/ה להתגבר עליו ולא להתייאש?
  • מה אני ארוויח מההתמודדות הזאת?

עיניו המשתאות של ‘הגרמני’ בסיפור יוצרות הזרה שגורמת גם לנו להתבונן על אכילת המרור בעיניים חדשות, ולהבין שיש כאן אכילה שהיא מדרש שיש להבינו. אכילת המרור נמצאת לפני הארוחה המיוחלת, מזכירה לנו את הקשה והלא-נעים, את הדברים שאנו משתדלים להדחיק מול שולחן חגיגי ומואר. בהתמודדות עם המר יש דרישה כפולה: ראשית, לראות את הטוב שיגיע אחרי הקושי, יכולת שתעזור לנו להתמיד מול אתגרים. בנוסף, יש כאן התמקדות בכוחה של חוויית המרירות, כחוויה ש”מזככת את הגוף”- מטהרת, מעצבת ובונה אותנו.

זהו לימוד חשוב עבורנו, בעיקר בעולם של סיפוקים מיידיים: כדי להגיע להישגים, ולסיפוק אמיתי,  אנחנו צריכים פעמים רבות לעבור שלב של ‘מרור’- של קושי ותסכול. התמודדות עם המר מגלה בנו כוחות, מחשלת אותנו, והיא הכרחית על מנת שנתקדם.

הפנמה: יצירה - מרור וחרוסת

נבקש מהתלמידים לצייר את הקושי האישי שלהם, ואז להוסיף לציור “חרוסת”- משהו שממתיק אותו. למשל- מבחן קשה ואיך אני אלמד אליו בצורה כיפית. או ריב עם אח שלי הקטן ואיך אני אתמודד איתו בטוב.

נציג את היצירות או המתכונים השונים. נציע לתלמידים בליל הסדר הקרוב, בזמן אכילת המרור, להתרכז בטעם המר ולחשוב על כל הדברים המרים שהם רוצים להתגבר עליהם. ובעת טעימת החרוסת להתרכז ולחשוב על כל הדברים הטובים והמתוקים שנותנים להם כח לעשות זאת.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!