ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם

מעשה בשני ציירים- עמל

תצוגת כיתה מלאה
מעשה בשני ציירים- עמל
לב השיעור
פתיחה
מפגש
סיפור
התבוננות
הפנמה
פירוש הסיפור
אסיף
שיעור זה יעסוק בסיפור שני הציירים של ר' נחמן. נדון בגרסאות השונות של הסיפור, בגישות השונות של הציירים ובנקודת מבטנו האישית מול שני הדרכים.
לב השיעור: כיצד אנו ניגשים למשימות בחיים?
פתיחה: דמיון מודרך

דמיון מודרך הוא שילוב של טכניקות הירגעות והרפיה, הכוללות החזיה (ויזואליזציה) של פרטי עצמים, מצבים ודימוי של שימוש בחושים אחרים.

כדי שהאפקט של הדמיון המודרך יהיה חזק ככל האפשר, יש לערב את מירב החושים בתהליך, כלומר לדמות את המראות בצבעים עזים, לשמוע את הקולות, להרגיש את תחושות הגוף – כולל טעם וריח – ואף לחוות את הרגשות בצורה עזה ככל האפשר.

נשמיע מוזיקת רקע מרגיעה. נדריך את התלמידים להרפיה, עצימת עיניים, נשימות וכד’, ונספר (בקצב איטי):

אתה נקרא לארמון המלך. שם, בחדר מפואר ויפה אתה נפגש עם המלך. המלך מספר לך ששמע על יצירותיך המופלאות, והוא מבקש שתצייר לו קיר בארמון. לידך, יושב בחור נוסף והמלך מדבר אל שניכם. המלך מתאר ומדגיש  עד כמה חזות הקיר חשובה לו. לצורך העניין עומדים לרשותכם 60 יום. אתה והצייר השני  מקשיבים קשב רב לדברי המלך. הפגישה מסתיימת. אתה יוצא מהארמון. אתגר גדול עומד לפניך. הזדמנות חד פעמית לבטא את הכישרון האדיר הטמון בך. דמיין מקום שבו תפרח ההשראה. מהו המקום? כיצד הוא נראה? הרעיונות מתחילים לעלות בראשך. אתה מדמיין את הקיר המושלם ואת המחמאות שתקבל מהמלך, את השכר, את הפירגון והכבוד.

בסיום התרגיל נבקש לפקוח את העיניים לאט לאט ו”לחזור” לקבוצה. נשאל:

  • מה חשבתם כשקיבלתם את המשימה?
  • לאן הלכתם כדי לקבל השראה?
  • איך תיכננתם שייראה הקיר? באילו חומרים חשבתם להשתמש? באילו צבעים?
  • איך הייתם עומדים הזמן הקצוב שניתן לכם?
  • אילו תחושות עלו בכם? לחץ, אתגר, הזדמנות?
  • מה הימצאות הצייר השני גורמת לכם להרגיש?

 

מפגש: סיפור

נספר את סיפורו של ר’ נחמן על שני הציירים. ניתן לעצור בשלבים שונים בסיפור הכדי לשאול את התלמידים שאלות הפנמה:

מעשה במלך אחד שבנה לעצמו פלטין וקרא לשני אנשים וציוה אותם שיציירו את הפלטין שלו. וחילק להם את הפלטין לשני חלקים, היינו: שמחצה הפלטין יהיה מוטל על האחד לציירו, ומחצה השני יהיה על השני לציירו. וקבע להם זמן שעד אותו הזמן מחויבים הם לציירו. וילכו להם שני האנשים.
הלך אחד מהם ויגע וטרח מאד, ולימד עצמו זאת האמנות של ציור וכיור היטב היטב עד שצייר את חלקו שהיה מוטל עליו בציור יפה ונפלא מאוד. וצייר שם חיות ועופות וכיוצא בזה ציורים נפלאים ונאים מאוד.  והשני לא שם אל לבו גזירת המלך ולא עסק בזה כלל.
  • מה לדעתכם, עבר בראשו של הצייר השני?
  • מה תכנן לעשות? מדוע דחה את העבודה?
  • קורה לכם לפעמים שאתה דוחים דברים? מדוע זה קורה?
וכאשר הגיע סמוך לזמן המוגבל שהיו צריכים לגמור מלאכתם, הנה הראשון כבר גמר מלאכתו ואמנותו בחלקו בציור נאה ונפלא מאד, וזה השני התחיל להסתכל על עצמו, מה זאת עשה שכילה הזמן בהבל וריק ולא חש לגזירה דמלכא. והתחיל לחשוב מחשבות מה לעשות כי בוודאי באילו הימים המועטים הסמוכים לזמן המוגבל אי אפשר לתקן עוד, ללמוד לעצמו ולעשות אומנות הציור לצייר חלקו בזה הזמן המועט, כי היה סמוך מאוד למועד הקבוע להם.
  • נסו לחשוב על אירוע בו  קיבלתם משימה וקרוב למועד השלמתה, הבנתם כי עדיין לא התקדמתם?
  • איך הגעתם למצב הזה? מה תחושתכם?
  • מה תעשו עכשיו עם הנתון הזה? מהיכן תקחו כוחות? איך תתמודדו?
ונתישב בדעתו והלך והטיח כל חלקו במשיחת סממנין ועשה ברק שחור על כל חלקו והברק היה כמו אספקלריא ממש, שהיו יכולין להראות בו כמו באספקלריה. והלך ותלה וילון לפני חלקו להפסיק בין חלקו ובין חלק חבירו. ויהי כי הגיע מועד הקבוע שקבע להם המלך, הלך המלך לראות תבנית מלאכתם אשר עשו באילו הימים. וראה חלק הראשון שהוא מצויר בציורים נפלאים מאד, וחלק השני היה תלוי בוילון וחושך תחתיו ואין רואין שם מאומה. ועמד השני ופרש את הוילון וזרחה השמש ובאה והאירה כל הציורים הנפלאים כולם בחלקו, מחמת שהיה שם הברק שהיה מאיר כמו אספקלריה. על כן כל הציפורים, המצוירים בחלק הראשון, ושאר כל הציורים הנפלאים, כולם נראו בתוך חלקו, וכל מה שראה המלך בחלק הראשון ראה גם כן בחלקו של זה. ונוסף לזה שגם כל הכלים הנפלאים וכל דברי האמנות, שהכניס המלך לתוך הפלטין, כולם נראו גם כן בחלק השני, וכן כל מה שירצה המלך להכניס עוד כלים נפלאים לתוך הפלטין יהיו כולם נראים בחלקו של השני.

נעצור את הסיפור רגע לפני סיומו. נשאל:

  • מבין שני  הציירים, במקום של מי הייתם רוצים לעמוד?
  • מה לדעתכם מרגיש הצייר שעבד והשקיע?
  • איך לדעתכם מרגיש הצייר ששם את המראה?
  • אם אתם הייתם המלך, מה היה עובר לכם בראש? איזו עבודה מרשימה אתכם יותר? האם תשלמו לשני הציירים?
התבוננות: סוף הסיפור ודיון

נאמר לתמידים כי סיפור זה מוכר בפולקלור הערבי, וכן סופר על ידי ר’ נחמן. אך ר’ נחמן מסיים אותו בצורה שונה.

הסוף של ר’ נחמן: “והוטב הדבר לפני המלך”.

הסוף המסורתי: מילא המלך שק של זהב והניחו ליד הציור הראשון, ואמר לשני הציירים: הא לכם שכרכם, זה מקבל את הזהב, וזה מקבל את בבואתו.

נדון:

  • איזה סוף מועדף עליכם? מדוע?
  • מה לדעתכם ר’ נחמן מנסה לומר על ידי שינויו של סוף הסיפור?

נדגיש לתלמידים כי ר’ נחמן לא משנה רק את סוף הסיפור. אלא נראה די בבירור כי סיפורו של ר’ נחמן מקדש את מעשהו של הצייר שני, מכשיר אותו, מרומם אותו ואולי אפילו מעלה אותו גבוה ממעשהו של הצייר הראשון. הגיבור המרכזי בסיפור הוא דווקא הצייר השני. ר’ נחמן מקדיש לו את מירב המילים והתיאורים, הוא נמצא במרכזה של העלילה, והוא מחולל את הדרמה. כמו כן, ר’ נחמן מעניק ליצירתו של השני ציון גבוה מזה של הראשון באומרו כי במראה שהוא יצר השתקפו גם “כל הכלים הנפלאים וכל דברי האמנות” שהיו בארמון ולא רק מה צייר הראשון. יתרה מזו –  ציורו של השני הוא ציור דינאמי אינסופי, כדברי ר’ נחמן: “כל מה שירצה המלך להכניס עוד כלים נפלאים לתוך הפלטין יהיו כולם נראים בחלקו של השני”. 

נדון עם התלמידים מה המסר של הסיפור לדעתם.

 

 

הפנמה: פירוש הסיפור

נקרא עם התלמידים את פירושה של יהודית קוק לסיפור זה:

מה רצה ר’ נחמן להשמיענו? האמנם הוא מקדש את חוסר המעש, ואולי את כושר האילתור? ואולי מאדיר הוא את החקיינות? […] מדוע עליהם לצייר כל אחד רק מחצית מן הארמון?  מדוע האחד מתרשל בתפקידו? את מי הוא מבטא? או אולי איזו תופעה הוא מבטא? […]
האדם הראשון שלמד את מלאכת האמנות, הציור והכיור והפך צייר מדופלם,  נראה לנו כאדם, חרוץ, צייתני, אם נרצה, אף תכליתי. אדם זה מבצע את המוטל עליו, כפי שהוטל עליו! צייר את חלקו, ואולם, בינו לבין ציורו אין ולא כלום! את אשר למד בהיכלי האמנות, התיז בצבע אל קירות הארמון וציירו, שהרי זה מה שנצטווה. האם נוכל לקרא לו אמן? האם הוא הביע בציורו זה את עצמו, אישיותו, מאוויו, יצריו, מחשבותיו, הגיגיו ודימיונותיו? – ספק רב! הוא צייר את אשר למד לצייר – “הלומד על מנת לעשות…”  הוא צייר לא כי רצה לצייר ולא צייר את אשר רצה לצייר!
האדם השני – לעומתו – מבזבז את זמנו לריק! – מדוע? מה היה לו? יתכן כי “נרדם”, “שכח”, “לא ידע מה צריך לעשות”, “לא הבין את ההוראות” אך יותר נראה לומר כי לא רצה לעשות! וכי האדם השני מבטא את  המרדנות האנושית הטבעית –  הוא לא יעשה את שאחר, ואפילו מלך, דורש ממנו! מה פתאום? זה לא “אני”! לא בא לי עכשיו לצייר! לא רוצה! […] לבסוף הוא נכנע, נלחץ ומגיע אל שפת יאוש! אבל לא! בסיפוריו של ר’ נחמן, אסור להתיאש,מה קרה? מה קרה לו לאיש הנועז הזה שהעיז אל מול פני המלך לא ללמוד ולא לצייר – קיבל “רגליים קרות”? – מן ההברקה הנועזת של העמדת המראה בהיכל המלך, לא נראה כי אימת המלך הביסה את מרדנותו.
[…] מראה אין לה מדילה (משלה) ולא כלום, היא משקפת את כל העומד מולה. היא בבחינת כלי הקולט את האור ומחזירו. האדם ההופך למעין “מראה”, לרגע, […] מטה אוזן ומקשיב קשב פנימי למציאות הסובבת אותו, לטבע, להוויה, לארמון ולכל הציורים שהוא צייר בו בעל כורחו, מניח להם  לעשות רושם בנפשו, והופך בעצם לחלק מהם. […] מה שמציע כאן ר’ נחמן הוא בעצם סוג של טכניקה – מדיטציה, הכרוכה בהתאיינות, בביטול מנטלי של ה”אני”, על מנת לשוב ולפגוש את אותו “אני” במצב הרמוני עם המציאות כולה, וכשהאדם מהווה לא חיצוני למציאות אלא חלק ממנה, אזי הופכים גם ציווייו של האל, בעיניו, למהותיים  ונחוצים לו. (יהודית קוק, ר’ נחמן: עיונים בסיפוריו)

נשאל:

  • כיצד מתוארת יצירתו של הראשון בפירוש זה? האם אתם מסכימים עם תיאור זה?
  • מה דעתכם על תיאור הצייר השני בדברים אלו?
  • מהו המסר של הסיפור על פי פירוש זה?

נבקש מהתלמידים לכתוב לאור הדברים מהי דרך הפעולה והמאמץ שהצייר הראשון מבצע, ומהי דרך הפעולה והמאמץ שהצייר השני מבצע,  וכן לחשוב לאיזה סוג עבודה הם נוטים יותר כאשר הם צריכים לבצע משהו בחייהם.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!