נפתח את הלימוד בקריאה משותפת בידיעה מהעיתון, המספרת על הרס בתים כפוי שבוצע על ידי ממשלת בייג’ינג לקראת האולימפידה שנערכה שם ב2008.

בעקבות הקריאה, נעורר דיון קצר שבמרכזו השאלה:

• מה הייתם עושים לו הייתם תושבי סין שביתם מועמד לחורבן?
• האם הייתם מתנגדים? מדוע?
• ואם כן, באיזה אופן, ובאיזו מדה?

בכתות בהן העמקה מסוג זה עשויה להתאים, ניתן להוסיף עוד קומה לדיון:

אחרי הקשבה לדעות השונות שיעלו במהלך הדיון, נבחר שני תלמידים שדבריהם חולקים זה על זה במובהק, ונבקש מהם לעמוד זה מול זה, בקדמת הכתה, ולערוך עימות מאולתר, בו כל אחד יציג את עמדתו ויענה לטענות חברו (במסגרת זמן של שתים-שלוש דקות).

בתום הדיון נשבח את ה”ניצים”, ונשאל את התלמידים:

נסו להתעלם לרגע מהצורך “לתפוס צד” ולהביע דעה, ותנו משוב חיובי אחד לכל אחד מהדוברים.

• מה היה טוב באופן שבו הוא דיבר/ נכח/הקשיב/התנסח וכו’?
• מה הופך דיון ומחלוקת ל’מחלוקת טובה’, בעיניכם?
• האם יש דבר כזה, מחלוקת טובה?

נסכם את הדברים עד כה, ונזמין את התלמידים לפגוש יחד מחלוקת מפורסמת ועתיקה, שממנה ניתן ללמוד על דרך מחלוקת.

נקרא יחד את סיפור המחלוקת בין רבן גמליאל ור’ יהושע (משנה, רה”ש , ב ח-ט ). נחלק לתלמידים את הסיפור, ונבקש מהם לסמן על גביו, במהלך הקריאה, מלים שהפשר שלהן לא מובן להם.

משנה, מסכת ראש השנה, ב ח-ט

מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בְּמִזְרָח וְעַרְבִית בְּמַעֲרָב.

אָמַר רַ’ יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם, וּכְשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִבְּלָם רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ בִּזְמַנּוֹ, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה, וְקִבְּלָם רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

אָמַר רַ’ דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס: עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם – הֵיאַךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ?

אָמַר לוֹ רַ’ יְהוֹשֻׁעַ: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ.

שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְרַ’ יְהוֹשֻׁעַ: גּוֹזְרֵנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבוֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבְמָעוֹתֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנְךָ.

הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַ’ עֲקִיבָא מֵצֵר. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מִפְּנֵי מָה אַתָּה מֵצֵר?

אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא, רָאוּי לוֹ שֶׁיִּפֹּל לְמִטָּה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְאַל יִגְזֹר עָלָיו גְּזֵרָה זוֹ.

אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי לִלְמֹד, שֶׁכָּל מָה שֶׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה’ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם” (ויקרא כג, ד) – בֵּין בִּזְמַנָּם וּבֵין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּם אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ.

בָּא לוֹ אֵצֶל רַ’ דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס. אָמַר לוֹ: אִם בָּאִים אָנוּ לָדוּן אַחֲר בֵּית דִּינוֹ של רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִים אָנוּ לָדוּן אַחֲרֵי כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מִיְּמוֹת מֹשֶה עַד עַכְשָׁו, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעַל מֹשֶה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל” (שמות כד, ט) – לָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָם שֶׁל זְקֵנִים? לְלַמֵּד שֶׁכָּל שְׁלוֹשָה וּשְׁלוֹשָה שֶׁעָמְדוּ בֵּית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל הֲרֵיהוּ כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶה.

נָטַל רַ’ יְהוֹשֻׁעַ מַקְּלוֹ וּמָעוֹתָיו בְּיָדוֹ וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ.

כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָמַד מִכִּסְּאוֹ וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ.

אָמַר לוֹ: בּוֹא בְּשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי; רַבִּי – בְּחָכְמָה, וְתַלְמִידִי – שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרַי.

אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהַגְּדוֹלִים נִשְׁמָעִים לַקְּטַנִּים!

בתום הקריאה נעבור יחד על רשימת המלים שיעלו התלמידים ולאחר מכן נמשיך להעמקה בחברותות בעזרת שאלות מכוונות.

אחרי שקראתם יחד שוב את הסיפור הטעון הזה, נסו לחשוב:

• בצד של מי אתם?
• מה הייתם עושים במקומו של ר’ יהושע?
• מה עומד מאחורי הנוקשות הרבה של רבן גמליאל? האם יש לה הצדקה בעיניכם?
• האם סוף הסיפור מניח את דעתכם?

בתום הלימוד המשותף, נפנה לאיסוף מחשבות ותובנות שעלו בלימוד בחברותות, וסיכום ביניים של הדברים שהעלו התלמידים.

נצביע על הקשר בין שני הסיפורים שפגשנו עד כה: בשניהם, מחלוקת של פרט מול גורם סמכותי חזק ותקיף. בכל אחד מהם מיוצגת גישה אחרת מאד להתמודדות עם הקונפליקט הקשה שנוצר.

ננחה את התלמידים, באותן חברותות, לבחור אחת משתי המחלוקות שלמדנו על אודותיהן, ולהמחיז דיאלוג בין שני הצדדים המרכיבים את המחלוקת (אזרחי בייג’ינג שבתיהם עתידים להיהרס מול נציג השלטון, או ר’ יהושע מול רבן גמליאל). בדיאלוג צריך לבוא לידי ביטוי לב המחלוקת, וצריך להיות ייצוג של אופן ההתמודדות שבחרו הצדדים.

נצפה יחד בכמה וכמה דיאלוגים, ונערוך הצבעה כיתתית בסוף כל דיאלוג, בעד מי הרוב הכתתי.

נערוך סבב לסיכום התרגיל, שיעסוק בשאלות: עם מי הזדהיתם ביותר? ומי צודק לדעתכם בכל אחד מהמקרים? האם תמיד יש התאמה בין צדק להזדהות? ועוד. נחדד את הנקודה הבאה, ונשאל:

• בעקבות הצפיה בדיאלוגים השונים, האם אתם מרגישים שהאמת שכל אחד מהצדדים, (או צד אחד לפחות) אחז בה נשמטה לעיתים במהלך הדיון?
• מה זה חולל בויכוח?
• האם כדי להגיע להבנה והסכם אני צריך לוותר על גרעין האמת שאני אוחז בו, לדעתכם?
• מה בעייתי בתפיסה כזאת?

נסכם את דבריהם, ונחזור לדון בכל אלה בסיכום השיעור.

מקרה אולימפיאדת בייג’ינג וסיפור ר’ יהושע ורבן גמליאל הם מקרים הרחוקים מאיתנו גיאוגרפית והיסטורית. האחד, מהווה מודל להתנגדות אזרחית עזה ובלתי מתפשרת מול עוולה של השלטון. אזרחי בייג’ינג המתנגדים לא מוותרים על המלחמה על צדקתם גם בידיעה שזו מלחמה חסרת סיכוי, ושצפוי להם עונש איום בעקבות התנגדותם. מודל ר’ יהושע, לעומת זאת, מייצג שמירה על כוחה של הסמכות והשלטון, וויתור על מאבק, כשהוא מסכן את כח השלטון.

נפנה לעסוק באחת הסוגיות המכאיבות והמשמעותיות ביותר בתולדות מדינת ישראל, ולצורך כך, ניתן לתת לפני כן רקע בסיסי (ניתן לעיין בויקיפדיה).

נדון בשאלה:

• איזה מודל הייתם מאמצים מול תכנית ההתנתקות, לו הייתם תושבי גוש קטיף?
• “מודל בייג’ינג” או “מודל ר’ יהושע”?
• האם יש מודלים אחרים שהייתם מוצאים להתנגדות/התמודדות עם גזירה קשה ומעוררת מחלוקת כזו?
• מה היתרונות ומה החסרונות של כל דרך שאנחנו בוחנים כאן?

הצעות לתרגילים נוספים לעיבוד הסוגיה:

א. תרגיל חשיבה “יחצ”ני”, בקבוצות קטנות : אתם משרד פרסום פעיל בגוש קטיף. נסו לדייק מהו מודל העמידה מול או ההתמודדות עם גזירת ההתנתקות שאתם מאמצים, והמציאו סיסמא שתלווה את הקמפיין שלכם. לחילופין, ע”פ הצד עמו אתם מזדהים, נסו לנסח סלוגן המקדם את עמדת הממשלה בעד פינוי. בשתי האפשרויות חשבו קודם: למי אתם פונים? (לתושבי הגוש? לשאר העם? לממשלה? אחר?) ומה אתם מבקשים לקדם? בתום התרגיל נערוך תצוגה של סלוגנים שיצרו התלמידים.

ב. מטלת כתיבה: כבני נוער תושבי הגוש, כתבו מכתב לראש הממשלה (דאז- אריאל שרון) ובו אתם מוחים על התכנית ומביעים את התנגדותכם באופן המדויק ביותר בעיניכם.

כעת, נספר לתלמידים מה אירע בסוף סוגיית אולימפיאדת בייג’ינג (הרס של עשרות אלפי בתים כנגד זכויות האדם הבסיסיות, ללא פיצוי ראוי, וענישה מסיבית של מתנגדים), ואז נקרא שוב את סוף הסיפור של רבן גמליאל ור’ יהושע (רבן גמליאל מפייס את ר’ יהושע, ברכות כח,א), ונפתח שאלה למחשבה בעקבותיו: איזה סוף הייתם מבקשים לחולל לסיפורו של הגוש, ושל המחלוקת הקשה שהתגלעה סביב פינויו? האם יש תיקון ויישוב נכון בעיניכם למחלוקת כזו?נסכם את דברי התלמידים עד כה.

נחדד נקודה משמעותית נוספת, בתוך הדברים:

כמו שכבר ראינו יחד, בעומק המחלוקת לפעמים עלול להיווצר מצב הפוך. מרוב רצון להכיל ולשמוע את שלל הדעות והדוברים, משהו באחיזה באמת שאנחנו מאמינים בה, מתרופף. כשאנחנו נמצאים במחלוקת, אנחנו מצד אחד מזהים את ההזדמנות להקשיב לקול שאיננו שלנו, אבל לפעמים גם שומטים את האמונה באמת, אגב הדברים. קרה לכם פעם, שמריבוי דעות וקולות הרגשתם שמשהו באמת שאתם מחזיקים בו נחלש? אנחנו מבקשים לאחוז בערכים שיש בהם אמת ממשית ומוחלטת, כמו צדק, מוסר, ועוד. וכשמשהו פנימי בנו מזדעק מול עוול ואי צדק, אנחנו מרגישים אמת מובהקת וחריפה מאד, בכל רמ”ח אברינו. איך לדעתכם אפשר לקיים מחלוקת אמיתית, כשמצד אחד, יש צורך לעמוד בה יחד בכבוד ובחיבור כלשהו, ומצד שני, לשמור על החשיבות רבה לא לטשטש גבולות סתם, ולא לחרוג מהאמת שבה אנחנו אוחזים?

עסקנו בשיעור בסוגיות קשות שמעוררות מחלקת ואמוציות. דיברנו על פינוי התושבים באולימפיאדת בייג’ינג ועל מודל המאבק בשלטון, ולמדנו את סיפור רבן גמליאל ור’ יהושע שמציג מודל של קבלת סמכות. העמקנו והדגמנו את הדברים בצורה רעיונית ומעשית, ועמדנו על הסכנה שיש בטשטוש המחלוקת למען השלום.

לסיכום ובמידה ונשאר זמן ניתן לקרוא את דברי ר’ יהונתן איישביץ:

הרב יהונתן אייבשיץ, יערות דבש, ב, ח

בזאת יודע, אם המחולקים ובעלי ריבות – זולת הדבר שחלקו בו ומנגדים זה לזה הם אוהבים גמורים בלב ונפש, זהו אות שמחלוקתם לשם שמים, אבל אם אויבים ונוטרים שנאה זה לזה על ידי מחלוקת, זהו שלא לשם שמים, ויתייצב השטן בתוכם, וזהו הסימן מסרו לנו חכמי משנה, איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, כי בכל מחלוקת אומרים שהיא לשם שמים, אמרו כמחלוקת שמאי והלל, שאהבו זה את זה וכבדו זה את זה הנאהבים ונעימים, זהו אות שמחלוקתם לשם שמים, אבל כמחלוקת קרח ועדתו, שהיו נוטרים איבה ושנאה וכמעט יסקלוהו למשה וכדומה, זו היא שלא לשם שמים.

הרב אייבשיץ, בדבריו, לא מציע בשום אופן שמיטה של אמת וריכוך עמדות. מחלוקת לשם שמים היא מחלוקת שביסודה ישנה אהבה, גם אם הדעות חלוקות ורחוקות זה מזה כמרחק בית שמאי מבית הלל. המפתח הוא לא בהידמות זה לזה ובויתור על האמת, אלא בפתיחת הלב לאהבה ולחיבור עם מי שעומד מולך. לחלוק בעוז זה על זה, מתוך אהבה.