הרב מרדכי אליהו, “כתיבה חיונית בשבת בדיו מתנדף”, בתוך: תחומין, יא, עמ’ 112-107
בענין שאילתא דשאיל מר קדמאי (=בעניין השאלה ששאלני כבודו; השואל הוא הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומ”ת) על עט מיוחד שמשתמשים בו החייטים לסמן את הבד, והדיו שבו מתנדף מאליו לאחר זמן, ללא מחיקה ביד. ניסית לכתוב בו על נייר חלק, והכתב נמחק כליל אחר יום או יומיים. ועלה בדעתך לייעץ לרופאים החייבים לכתוב, או לאנשי צבא שמתוך הכרח בטחוני חייבים לכתוב בשבת, ואין הם יכולים לדחות עד למוצאי שבת, להשתמש בעט זה בשבת לצורך כתיבה. ושאלת, אם עדיף שיכתבו בעט זו על נייר חלק כדי למנוע מהם איסור כתיבה דאורייתא…
לאחר שלמדתי את הנושא שוב, נראה לי שיש להמליץ למעט איסורי תורה עד כמה שידינו מגעת, ובלבד שלא ילמדו מזה להקל, אלא רק במקום שיש הכרח בכתיבה. על כן, צריכה היא שתהא בשינוי ובדבר שאינו מתקיים.
… “כתב במשקין, במי פירות, באבק דרכים, באבק הסופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור” (משנה שבת)… השאלה היא: מה ההגדרה של דבר שאינו מתקיים (או מטעם הדיו או מטעם הדבר שעליו הוא כותב)? מהו אורך הזמן?… המפרשים הבינו בדברי הרמב”ם בענין זמן דבר המתקיים, שזמנו הוא שבת, שכן כתב בפרק ט הלכה יג: “וכל שאין מלאכתו מתקיימת בשבת פטור”, משמע אם ביום שבת היא מתקיימת חייב… אולם יש לעיין בפירוש הרשב”א… ש”קיום” פירושו לא שבת אחת, לא יום אחד, אלא לתקופה שאנשים רגילים לכתוב, כספרי זכרונות. כלומר, לתקופה סבירה שאנשים מקיימים את הכתב.
מסקנא דדינא : מאחר וכל דין קיום למדנו מכתיבה על קרשי המשכן, צריך הכתב להיות מתקיים כמו שרגילים האנשים לקיים, היינו לתקופה סבירה.
ולפיכך רופא או איש צבא, החייבים לכתוב בשבת, עדיף שיכתבו בעט זו על נייר חלק אשר רישומו נמחק מאליו מכוח חולשת הדיו, סוג הדיו וחלקות הנייר. וכן עליו לכתוב ביד שמאל, שזה פטור אבל אסור רק מדרבנן. וכל היכא שאפשר למנוע איסור תורה עדיף.