נסכם לתלמידים את הנלמד בשתי המשניות הקודמות:

במשנה א’- למדנו על איסור עשיית מלאכה בערב פסח, ‘וההולך ממקום למקום נותנים עליו את חומרי המקום שהלך ויצא מישם’.
במשנה ה’- למדנו שבגליל וביהודה אין הדבר תלוי במנהג, אלא ביהודה מותר היה לעשות מלאכה עד חצות ובגליל אסור מן הדין.
כמו כן למדנו שבתשעה באב הדין דומה אלא שתלמידי חכמים תמיד בטלים ממלאכה ואינו תלוי דינם אם נהגו או לא נהגו לעשות מלאכה.

נשאל,

• האם לדעתכם איסור עשיית מלאכה בערב פסח קיים תמיד ובכל מצב?
• האם איסור זה מתכוון לכל מלאכה בערב פסח?

המשניות כתובות באופן גורף ומוחלט, על כן התשובה המתבקשת מן התלמידים היא שאכן כל מלאכה אסורה בערב פסח. נסביר לתלמידים שלמרות שכך נראה ממבט ראשון, אין זו מסקנת המשנה. ישנם יוצאים מן הכלל ונלמד עליהם במשנה הבאה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קֹדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר, גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר אֲבָל לֹא יַתְחִיל בָּהּ בַּתְּחִלָּה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר, אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְגָמְרָהּ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלֹשׁ אֻמָּנֻיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, הַחַיָּטִים, הַסַּפָּרִים וְהַכּוֹבְסִין. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הָרַצְעָנִים

לאחר הקריאה נשאל,

• מהם המקרים שהדין בהם שונה מהכלל שנקבע במשניות הקודמות?

לאחר קביעת היוצאים מן הכלל, נבקש מהתלמידים להשלים את הטבלה על פי המשנה. נצייר שלוש עמודות להן הכותרות: החכם-  הדין-  הטעם/ הסיבה והתלמידים ימשיכו במחברותיהם. בסיום נעזר בטבלה המלאה לבחון את התשובות.

ניתן לבקש מן התלמידים למלא את שתי העמודות הימניות לבד, ואת העמודה השמאלית נשלים יחד איתם.

נשאל,

• מדוע לדעתכם מקרים אלו, המופיעים במשנה, הם יוצאים מהכלל?
• מה משותף להם ומה מייחד אותם?

נסביר כי אנו למדים מהטבלה כי המקרים החריגים מקורם לצרכי החג. המקרים אינם מעידים על זלזול במנהג ופרישה מן הציבור, אלא להיפך- זהו חיזוק לחג ולמנהג. מהותה של הפסקת המלאכה היא לשם כבוד החג והתעסקות בו, אך ישנם מצבים שדווקא עצם ההתעסקות במלאכות מגלמת כבוד והערכה לחג.

בעקבות העיון במשנה נשאל,

• אילו מחשבות נוספות עולות בהבדל בדין בין תשעה באב לערב פסח?

נסביר כי בערב פסח ישנם עיסוקים פיזיים הדורשים זמן כדי לעשותם כראוי ואילו בתשעה באב העיסוק הוא רוחני נפשי, האבל על החורבן.

העיסוק הפיזי בפסח שווה לכל אדם ואין הדבר תלוי בו וביכולותיו אלא במנהג המקום. לעומת זאת, בתשעה באב רק תלמיד חכם יכול להסיט את מלאכה ולעסוק רק באבילות על החרבן.

נבחן ביחד עם התלמידים את התקנון ההתנהגותי שחיברו בתחילת השנה. נשאל על כל סעיף בתקנון- האם יתכנו חריגים שלא חשבנו עליהם בעת הכתיבה? אולי כדאי להתייחס אליהם אחרת?

דוגמה-

סעיפי התקנון:

1. יש להעמד עם כניסת המורה לכיתה בכל שיעור.
2. יש לדבר אך ורק בהרמת אצבע וקבלת רשות.
3. בזמן הפסקת האוכל יש לפרוס מפית ולאכול בשקט.
4. לא ינתנו שיעורי בית ביותר משני מקצועות ביום.
5. לא יתקיימו יותר משני מבחנים בשבוע.

נבקש מהתלמידים לחשוב בכל סעיף על מקרה חריג הדורש התייחסות אחרת.

לדוגמה, תלמיד שמסיבה כזו או אחרת לא יכול לעמוד – פטור מעמידה.

למדנו שלמרות שיש הנחייה לא לעסוק במלאכה בערב חג הפסח, יש כאלו שמלאכתם מותרת מאחר והם מגלמים את כיבוד החג. בחנו כיצד המשנה הינה חלק “תורת חיים”, כלומר היכולת לאפשר את היוצא מהכלל. העולם מלא באנשים שונים, סטואציות שונות ועוד ולכן יש מקום בהלכה למצוא פתרון לכולם.