נקדים ונספר לתלמידים שמפגש זה הוא חלק מלימוד שאנחנו מקיימים לקראת “יום גוש קטיף”.

נשאל אם מישהו שמע על גוש קטיף, ומה שם זה מעורר בו.

נחלק לתלמידים את מילות השיר”מכורה שלי” של לאה גולדברג”, ונאזין למשוררת עצמה קוראת אותו בהקלטה.

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה –
למלכה אין בית, למלך אין כתר.
ושבעה ימים אביב בשנה
וסגריר וגשמים כל היתר.

אך שבעה ימים הורדים פורחים,
ושבעה ימים הטללים זורחים,
ושבעה ימים חלונות פתוחים,
וכל קבצנייך עומדים ברחוב
ונושאים חיוורונם אל האור הטוב,
וכל קבצנייך שמחים.

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה,
למלכה אין בית, למלך אין כתר.
רק שבעה ימים חגים בשנה
ועמל ורעב כל היתר.

אך שבעה ימים הנרות ברוכים
ושבעה ימים שולחנות ערוכים,
ושבעה ימים הלבבות פתוחים,
וכל קבצנייך עומדים בתפילה,
ובנייך בנותייך חתן כלה,
וכל קבצנייך אחים.
עלובה שלי, אביונה ומרה,
למלך אין בית, למלכה אין כתר.
רק אחת בעולם את שבחך אמרה
וגנותך חרפתך כל היתר.

ועל כן אלך לכל רחוב ופינה,
לכל שוק וחצר וסמטה וגינה,
מחורבן חומתייך כל אבן קטנה
אלקט ואשמור למזכרת.

ומעיר לעיר, ממדינה למדינה
אנודה עם שיר ותיבת נגינה

לתנות דלותך הזוהרת

• מי מכם הכיר את השיר?
• אילו תחושות מידיות עלו בכם בעת שמיעת השיר?
• על מה קולה של הדוברת, שגם כתבה את השיר, מלמד ביחס שלה ל”מכורה שלה“?
• אילו הייתם צריכים לתת שם אחד לרגש שעלה מהקול שלה, או לרגש שחשתם בשמיעת השיר, מה הוא היה?

לאחר מכן, נפענח יחד מילים קשות (לדוגמה: אביונה, מכורה, לתנות, דלותך).

כעת נזמין את התלמידים להאזין לשיר שוב, הפעם בביצוע של חווה אלברשטיין.

ניתן לכל תלמיד שני צבעים שונים, ונבקש מכל תלמיד לסמן על גבי הדף מילים בעלות מטען חיובי בצבע אחד, ומילים בעלות מטען שלילי בצבע אחר.

נערוך סבב ונלקט את המילים שסימנו התלמידים.

• איך ייתכן שבשיר אהבה למולדת יש כל כך הרבה מילים קשות ובלתי מחמיאות?
• מה אפשר ללמוד מכך על הקשר למולדת?

בדיון נעמוד על הדברים שהופכים מקום לאהוב עלינו, ונדגיש שבמכלול, הטוב והפחות טוב יוצרים יחד תמהיל אהוב וחד-פעמי, שאין שני לו.

• מה יחסה של הכותבת למקום מכנה בשם “מכורה שלי”?
• האם יחסה חיובי או שלילי?

נזמין תלמיד אחד שסבור שהוא חיובי, ותלמיד אחד שסבור ההפך, להתווכח זה עם זה ולשכנע את יתר התלמידים בצדקתם.

נסכם: השיר עוסק במולדתה של הדוברת ומוצגת בו תמונה חיה, מציאותית ועגולה. אין כאן ניסיון לייפות את המציאות, אך גם ניכרים כאן רגשות חזקים של חיבור ושייכות.

• האם אתם מצליחים לזהות אותם בתוך הטקסט?

נראה כיצד החיבור בין הרגשות השונים לא יוצר סתירות בהכרח אלא תמונה שלמה.

נחלק את התלמידים לקבוצות. נבקש מכל קבוצה לחקור מושג (בעל קונוטציה חיובית/שלילית) הקשור לגוש קטיף, למשל:

1. חקלאות מואסי.
2. חדשנות חקלאית.
3. קהילה.
4. טרור ופיגועים.
5. היישוב היהודי העתיק בחבל עזה.

נשוב למליאה ונלמד כל משוג מתוך המחקר הקצר שערכה על אודותיו הקבוצה. התמונה המורכבת שתיווצר, בין המתוק והמר, תאפשר לנו לשוב לשאלה מראשית השיעור: מהו התמהיל המיוחד של גוש קטיף שהפך אותו ליחיד ואהוב כל כך בעיני יושביו?

לאחר שהעמקנו,

• האם ישנן מילים מסוימות שהייתם בוחרים להשתמש בהן כדי לתאר את הגוש?
• אם היינו מתבקשים לכתוב שיר כמו “מכורה שלי” מה היינו מציינים?

ננסה להפנות את המבט אל החד-פעמיות שבבית שלנו, על הדבש ועל העוקץ שבו.

נזמין את התלמידים לעצום עיניים ולדמיין שהם עומדים בפתח הבית שלהם. מכאן נצא יחד ל”סיור”, כל תלמיד בביתו. ב”סיור” יעברו התלמידים בכל החדרי הבית, ויתבקשו להשהות את המחשבה באזור / חדר / מקום אחד שאהוב עליהם במיוחד  מטרת הדמיון המודרך הקצר הזה היא להעמיק את המבט לתוך הבית הפרטי שלנו. בסופו נזמין את התלמידים ליצור קולאז’ מעיתונים ומכתבי עת (מילים מגזרי עיתון, כתמי צבע ואובייקטים גרפיים מתוך כתבי עת) שיביא לידי ביטוי מכלול אהוב של הבית שלנו או של מקום אחר אהוב במיוחד, וידייק בדברים שהופכים אותו לכל כך מיוחד ואחר בעינינו.

נתלה את הקולאז’ים בכיתה ונסייר בין העבודות. כל תלמיד ייעמד ליד קולאז’ שצד את עינו, וינסה “לזרוק” מילים שיביעו את מה שהוא מוצא בו. לאחר מכן, יחלוק יוצר הקולאז’ (אם ירצה) עם הכיתה את מה שעמד לנגד עיניו כשיצר אותו.

פתחנו בדיון על גוש קטיף. דרך עיון בשיר מכורה עמדנו על מורכבות המבט והקשר עם הבית, על היכולת לראות את הצדדים הטובים והמורכבים של הבית שלנו. מתוך כך הבטנו אל גוש קטיף וראינו את מורכבות החיים האהובים שהיו בו. סיימנו ביצירת קולאז’ המבטא בית.