ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נערוך סבב אסוציאציות או דיון קצר בנושא “לא בשמים היא” – מה המילים אומרות לכם?
נקרא יחד בכיתה את סיפור תנורו של עכנאי (בבא מציעא, נ”ט ע”א-ע”ב), תוך כדי הסבר הסיפור ברמה הפשוטה שלו (בלי להכנס למשמעויות עמוקות), ונשאל כל פעם: מה יקרה עכשיו? (נשמע את התלמידים אך לא נרחיב בהסברים) בטקסט מוצעות בסוגריים נקודות לעצירה.
ניתן לעצור בנקודה בה ר’ יהושע אומר ” לא בשמים היא” ולתת לתלמידים לחבר המשך לסיפור, להשמיע את מה שכתבו התלמידים (חשוב שגם המורה יכתוב) ורק אחר כך להמשיך בקריאה.
בסיום הקריאה נבקש מכל תלמיד לכתוב על דף שאלה שיש לו על הסיפור.
נאסוף את הפתקים עם השאלות, ונחלק את הלוח לארבעה חלקים:
חלק א: המחלוקת.
חלק ב: הנידוי.
חלק ג: תוצאות הנידוי.
חלק ד: שאלות כלליות.
נקריא שאלה שאלה ונכתוב את השאלות על הלוח – כל שאלה באחד מארבעת החלקים, לפי המיקום המתאים לה. כמובן שהתלמידים הם אלו שמחליטים על המיקום של כל שאלה (אפשר בשלב זה לתת לתלמיד לנהל את הדיון מול הכיתה ולהשאיר להם את מלאכת הכתיבה על הלוח).
בשלב זה נעבור על הסיפור בצורה מעמיקה יותר, תוך כדי ניסיון לענות על השאלות שעלו. חשוב להסביר לתלמידים שזוהי דרך טובה גם ללמידה עצמאית: המעבר המהיר על הטקסט חשוב כדי לתת לנו את התמונה הגדולה, שתעזור לנו עכשיו בהבנת הפרטים ובמענה על השאלות שהתעוררו לנו.
המחלוקת:
נסביר בקצרה את מה שעומד בבסיס המחלוקת. אין חובה להתעכב על שלב זה – בכיתות שנראה שהלימוד המפורט יסבך את הנושא וייקח את תשומת הלב לשם, אפשר לדלג על פרטי המחלוקת.
מבחינת ר’ אליעזר – תנור הוא כמו כלי חרס ולכן בסיום המלאכה שלו, כשצריך להוסיף לו טיט כדי לחברו לקרקע, הטיט הוא חלק ממנו. לדעת חכמים – הטיט יוצר חיבור בין התנור לקרקע לכן תנור זה לא כלי חרס רגיל. הוא לא עומד בפני עצמו כי הוא מחובר ותלוי בקרקע. תנור של עכנאי (נחש) זהו תנור שעשוי כולו חוליות חוליות ויש טיט (חול) המחבר בין החוליות. ר’ אליעזר מטהר את התנור כי כל חוליה בעיניו עומדת בפני עצמה כי הטיט (החול) מפריד בין החוליות (וכאשר כל חוליה קטנה מארבעה טפחים היא לא מקבלת טומאה), וחכמים טוענים שהתנור הוא יחידה אחת שלמה, מקשה אחת, דווקא בזכות הטיט שמחבר בין חלקיו, ולכן אם התנור מקבל טומאה, כולו טמא.
כראייה לכך שר’ אליעזר צודק – הוא מביא הוכחות לדבריו באופן מדורג:
בהתחלה הוא מביא את החרוב שנעקר ממקומו ואת אמת המים שהמים שבה שבים לאחור. אלו שני דברים שבהם ר’ אליעזר אומר – הטבע לצידי.
מאחר שזה לא עוזר, הוא פונה אל כותלי בית המדרש – מדוע? לשיטתו, אם בית המדרש לא מקבל את דבריו, אין צורך בקיומו של בית המדרש. הדיון בטל ומבוטל, חסר משמעות. בית מדרש שפוסק בניגוד להלכה- אין לו זכות קיום כלפי שמיא.
לבסוף ר’ אליעזר פונה לשמים, לכוח העליון ביותר, ובת הקול מכריעה – הלכה כמו ר’ אליעזר נפסקת בכל מקום ומקום ובוודאי שגם במקרה זה.
מה לומדים מכך שקירות בית המדרש שמעו את גערתו של ר’ יהושע והם מטים ועומדים? (שימו לב- הם לא הזדקפו כהודאה שר’ יהושע צודק).
ר’ יהושע לא מוכן לקבל את דברי השמים. מדוע?
ר’ ירמיה מביא שתי אמירות שונות לבאר את דברי ר’ יהושע (אפשר להראות לתלמידים שר’ ירמיה הוא אמורא, שמבאר את הסיפור התנאי):
“לא בשמים היא!” – מאז שניתנה תורה לבני אדם במעמד הר סיני, על האדם לפסוק את אשר הוא מבין ולפי מה שהוא מפרש מהתורה.
“אחרי רבים להטות” – הדרך בה מכריעים מחלוקות היא לפי הרוב ולא לפי אותות מהשמים, כי, כאמור, התורה נמסרה לבני אדם וכמו שלמדנו. הכלל שלפיו מכריעים מחלוקות הוא – הרוב קובע.
לאחר דברים אלו אליהו מספר שהקב”ה צפה בנעשה ואמר “נצחוני בני” – דהיינו, אכן הם צודקים. אסור לי להתערב במחלוקת. התורה ניתנה לידם והם אלו שמכריעים בה.
תוצאות המחלוקת:
חכמים שורפים את הטהרות של ר’ אליעזר שקשורות לתנור זה (לפי רש”י במקום). זוהי פגיעה קשה, ואחריה יבוא נידוי (“נמנו עליו וברכהו”- זהו ביטוי לקללה ולא לברכה והכוונה בדברים אלו שחכמים מחליטים לנדות אותו).
ר’ עקיבא, תלמידו האהוב ביותר של ר’ אליעזר, לוקח על עצמו את המשימה הקשה להודיע לו שהוא מנודה. ר’ עקיבא מעדיף שהודעת הנידוי תבושר מתוך מקום אוהב וכך הדברים יתרככו במעט. (נסביר את המשמעות של חכם המנודה מחבריו: המנודה לא מצטרף למנין או לזימון. צריך לשבת רחוק ממנו ארבע אמות. המנודה נוהג כאבל – יושב על הארץ, לא מסתפר ולא מתגלח, הולך יחף, במותו לא מלווים את ארונו ולא מספידים אותו. בית הדין שולח אדם לשים אבן על הארון כעדות לכך שסקלו את ארונו).
ר’ אליעזר פגוע כל כך מהנידוי (ואולי כועס?) והוא בוכה: “זלגו עיניו דמעות”.
מעבר למחלוקת המקומית, הוא איבד את מעמדו כפוסק.
בת הקול אומרת עליו “שהלכה כמותו בכל מקום”, ועכשיו אין הלכה כמותו בשום מקום (במסכת נידה כתוב: “הלכה כר’ אליעזר בארבע”. דברים אלו משקפים את גודל הטרגדיה שבנידוי זה – בסופו של דבר יש רק ארבעה מקומות בהם פסקו כר’ אליעזר).
הוא לא יוכל ללמוד תורה יותר בבית המדרש.
זה המקום להזכר בר’ יהושע, שהסכים לבוא אל רבן גמליאל ביום הכיפורים שחל בחשבונו. מדוע ר’ אליעזר לא נהג כמותו? לשיטת ר’ אליעזר כשיש אמת ארצית בין שני צדדים, אז נוקטים בכלל “אחרי רבים להטות” – אבל כשיש הוכחות שמימיות למה האמת האחת הנכונה, אז אין ענין של “הרוב קובע”. האמת ברורה. חכמים לא מקבלים את האמת, ועל כך הוא לא מוכן לוותר.
כאבו גורם לכל העולם ללקות: יש פחות אוכל, כולם נחלשים בגללו. בנוסף: כל מקום שהוא נתן בו עיניו – נשרף (ביטוי לכאב העלבון או לכעס?).
תוצאות הנידוי:
רבן גמליאל לא הוזכר עד כה. הוא לא היה בדיון. אך בכל זאת את עיקר זעמו, מכוון ר’ אליעזר אל רבן גמליאל. וזאת מכיוון שהוא מנהיג חבורת החכמים שמורדת כעת בשמים (רבן גמליאל הוא נשיא הסנהדרין) לדעת ר’ אליעזר. בסופו הטרגי של הסיפור רבן גמליאל נפטר כתוצאה מכעסו של ר’ אליעזר – מה אנחנו לומדים מכך? האם זה אומר שהנידוי לא היתה פעולה נכונה? אולי היתה דרך טובה יותר לפעול? ואולי גם כשפועלים נכון, יש תוצאות קשות למעשים, והכאב של ר’ אליעזר משפיע.
נבקש מכל תלמיד לכתוב לעצמו מחשבה או תובנה שהתחדשה לו בעקבות הלימוד בכיתה, ונבקש ממי שמוכן לשתף במה שכתב.
בשיעור למדנו על המחלוקת בתנורו של עכנאי. עסקנו בשאלות מדוע ר’ אליעזר וחכמים התעקשו כל אחד על עמדתם, ואיך נגרמו התוצאות הקשות של הסיפור. ניסינו ללמוד מכך על מחלוקות בימינו, וכיצד נכון לנהוג בהן.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא