נפתח במשחק הצעדים. כל הכיתה עומדת בשורה או במעגל, וצריך להתקדם צעד אחד בכל פעם שתעשה את מה שנאמר לך במשפט. אם יש אי הסכמה – לא מתקדמים:

1. ההורים שלך מודיעים שתאריך יום ההולדת שלך זז בחודש (כך תנהג?).
2. המורה מחייבת אותך להעתיק במבחן (תעשה זאת?).
3. רב הקהילה מודיע שהשבת זזה ליום א. אתה צריך ביום א לבוא לבית הכנסת בבגדי שבת לתפילת שבת (תבוא לבית הכנסת עם בגדי שבת?).
4. חבר שלך שהוא שוטר אמר לך שמעכשיו עוצרים בירוק ונוסעים באדום (תעשה זאת?).
5. אמא שלך מעירה אותך בלילה ואומרת לך שכבר בוקר ושאתה צריך ללכת לבית ספר (תלך?).

נבדוק את מצב הכיתה – מי התקדם ומי לא, ולמה?
לאחר מכן נדון יחד עם התלמידים:
יש דברים שברור לנו שהם נכונים, וגם אם יגידו לנו להפך סביר שלא נעשה את מה שאומרים לנו.
ובכל זאת – מי מחליט במצב כזה? מה יקרה אם תשמעו בחדשות שהרבנות הראשית החליטה שיש טעות בלוח העברי?
או – “משטרת ישראל מעדכנת את הציבור שמעכשיו הולכי רגל עוצרים באדום אבל נהגים נוסעים באדום. מי שיעבור על חוק זה ייענש.” – מה תעשה?
האם אשאר בדעתי? אם אשמע לדברי הסמכות העליונה?
(מומלץ ליצור טבלה על הלוח ולרשום בה את דברי התלמידים).

נלמד את המשניות על המחלוקת בקביעת התאריך:

מסכת ראש השנה פרק ב – משניות ח-ט:
דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּטַּבְלָא וּבַכֹּתֶל בַּעֲלִיָּתוֹ, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת וְאוֹמֵר, הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָזֶה. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם. כְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ בִזְמַנּוֹ, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה, וְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן, הֵיאָךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה, וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ:
שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבִמְעוֹתֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנְךָ. הָלַךְ  וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵצֵר, אָמַר לוֹ, יֶשׁ לִי לִלְמוֹד שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג), אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם, בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ. בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס, אָמַר לוֹ, אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת משֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד), וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים, אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הוּא כְבֵית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה. נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ, בֹּא בְשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי, רַבִּי בְחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ דְּבָרָי:

נסביר לתלמידים את משמעות הסיפור. אין צורך להתעכב על המחלוקת המדוייקת ביחס לעדים והשאלה האם להאמין להם, אלא להבין שהיתה מחלוקת בנושא, ואת מה שקרה לאחר מכן.

מדוע רבן גמליאל סירב לאפשר לר’ יהושע לנהל לוח שנה לפי חשבונו? מה אמרו ר’ עקיבא ור’ דוסא בן הרכינס לר’ יהושע? האם ר’ יהושע עשה נכון כשוויתר על עמדתו? מה משמעותם של סוף דברי רבן גמליאל – “רבי בחכמה ותלמידי שקיבלת את דברי”?

רבן גמליאל מבין שיכול להיווצר מצב חמור שבו חלק מעם ישראל יקיים את יום כיפור בתאריך אחר, ולכן הוא גוזר על ר’ יהושע שיבוא אליו עם מקל ומעות ביום כיפור שאמור להיות לפי החשבון של ר יהושע. כמובן שמטרת רבן גמליאל היא להעביר מסר לרבי יהושע ולציבור כולו – שיש פסק דין אחד שכולם חייבים לקבל כדי שלא יהיה פיצול בעם ישראל.
לר’ יהושע קשה לקבל את דברי רבן גמליאל.
ר’ עקיבא תלמידו רואה בצערו ואומר לו דבר מהותי: את הפסוק “אלה מועדי ה’ אשר תקראו אתם במועדם” אפשר לקרוא כ”אותם” וגם כ”אתם” – אתם קובעים מתי המועדים. למרות שנראה שזה דבר מוחלט ע”י כוחות הטבע, עדיין הקב”ה כתב בתורה שאנו הקובעים את הזמן ולא גורם חיצוני. כך שגם אם המועד נקבע שלא בזמנו, זה נהפך להיות בזמן הנכון. קביעת בית הדין מייצרת מציאות!
ר’ דוסא (שהתקשה גם הוא לקבל את דברי רבן גמליאל) אומר לר’ יהושע שאם נערער על רבן גמליאל, אנו יכולים לערער על הפסיקות של כל בתי הדין עד משה רבנו. אין לדבר סוף. והוא מוסיף שלא נאמרו שמות הזקנים הדיינים – כי זה לא חשוב מי אמר. אם כך בית דין גזר, זה כאילו שמשה אמר את זה וחייבים לקבל זאת.
ר’ יהושע מתרצה והולך אל ר גמליאל ביום כיפור שחל בחשבונו של ר יהושע. ורבן גמליאל מברכו ומנשקו על כך – מביע הערכה מרובה לכך שר’ יהושע התרצה וקיבל את דעת הרוב למרות שהוא לא מסכים איתה.

בנקודה זו כדאי להסביר לתלמידים שעל אף שהסבר זה נכון במיוחד לגבי הלוח העברי, בזמן הסנהדרין כל עם ישראל היה אמור לנהוג לפי הלכה אחת. החכמים יכלו לחלוק ביניהם, אך לבסוף ההלכה היתה נקבעת לפי הרוב. מאז שבטלה הסנהדרין, אין סמכות אחת ויחידה ונוצרו מנהגים רבים ומחלוקות בכל תחום הלכתי. אפשר לפתוח לדיון את השאלה מה אנו מרוויחים ומה מפסידים כתוצאה מהמצב הנוהג כיום.

נחלק את הכיתה למספר קבוצות. כל קבוצה צריכה לנסח את הדברים שחולפים בראשו של ר’ יהושע כשהוא הולך בדרך אל רבן גמליאל וכשהם נפגשים.
נבקש מהתלמידים להציג את ר’ יהושע הולך ברגל אל רבן גמליאל, עד שהוא נפגש איתו ורבן גמליאל מנשקו. בעוד ששני תלמידים מציגים בפנטומימה דמויות אלו, דמות אחרת, מהצד, מקריאה את מה שניסחה הקבוצה כמחשבות של ר’ יהושע. (בזמן העבודה בקבוצות, המורה צריך לעבור בין הקבוצות ולבדוק לאן הרוח נושבת בכל קבוצה. לעיתים יש צורך בתיווך גם כדי שיוצגו מחשבות מגוונות, וגם כדי שצורת הניסוח לא תהווה פגיעה או זלזול ברבן גמליאל).

בשיעור למדנו את מחלוקתם של רבן גמליאל ור’ יהושע, ועל תקיפותו של רבן גמליאל והסכמתו של ר’ יהושע להשמע לסמכותו. למדנו מדוע רבן גמליאל התעקש על כך, ומה זה אומר לנו. סיימנו בהצגה שעסקה בהסכמתו של ר’ יהושע לשמוע לו, וברגשות שעברו עליו ועוברים עלינו בהקשרים דומים.