נערוך תחרות בין התלמידים: כל אחד מהתלמידים מנסה במשך דקה או שתיים לכתוב על דף כמה שיותר מחלוקות שהוא מכיר בהלכה.
לאחר מכן נבקש מכל תלמיד להציע מחלוקת אחת מתוך הרשימה שכתב.

לאחר שמול עיני התלמידים תהיה רשימה ארוכה ומכובדת של מחלוקות הלכתיות, נבקש מכל תלמיד להסתכל על הרשימה ולנסות לחשוב מה היא מעוררת בתוכו, ואילו הרגשות, תהיות ומחשבות עולים בו. נזמין כל אחד מהתלמידים לכתוב לרב פוסק או דמות רוחנית מוערכת בעיניו מכתב, בו הוא מעלה את השאלות והמחשבות שהרשימה הארוכה הזו פתחה בתוכו.
נבקש ממי מהתלמידים שמוכן להקריא את שכתב, ומתוך כך נפתח דיון ראשוני בכיתה על השאלות שמעלה בנו קיומן של מחלוקות בעולם הפסיקה. סביר להניח שיעלו שאלות כגון: איך יודעים מי צודק? מה זה אומר על אמיתתה ואלוקיותה של התורה אם חכמים חולקים ביניהם? וכן הלאה. חשוב לתת לשאלות הללו לקבל מקום בחלל הכיתה, גם אם לא לכולן תהיה לנו תשובה שתניח את דעת כל התלמידים בהמשך השיעור.

נחלק את התלמידים לחברותות או לקבוצות לימוד, וניתן להם ללמוד את אוסף המקורות המופיעים גם בחוברת.
נבקש מהתלמידים לחלק את המקורות לקבוצות: אילו מקורות רואים במחלוקת משהו שלילי שנגרם מסיבות שליליות, ואילו מקורות רואים במחלוקת עניין מהותי שיש לו גם תפקיד וערך, ולהגדיר את הערך שבמחלוקת לפי שיטה זו.
במידה ונראה שדף מקורות עמוס יהיה מורכב מדי עבור התלמידים, אפשר לתת לכל חברותא בשלב ראשוני רק חלק מהמקורות ובהמשך השיעור ללמוד יחד את המקורות כולם.

תוספתא מסכת חגיגה פרק ב הלכה ט
אמר ר’ יוסי: בתחילה לא היתה מחלוקת בישראל. אלא בית דין של שבעים ואחד היה בלשכת הגזית, ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה היו בעיירות שבארץ ישראל… משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכן, הרבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורות.

• מה מלמדת העובדה שעד תקופה מסוימת לא היו מחלוקות?
• מה הגורם למחלוקות על פי מקור זה?
• ומה זה אומר לנו?

רמב”ם, הקדמה לפירוש המשנה (מהדורת הרב יצחק שילת), עמ’ מא
אבל אמרם: “משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל” – הנה עניין אלה הדברים מבואר מאד, לפי ששני אנשים, אם יהיו שקולים בתבונה ובעיון ובידיעת העיקרים אשר יולידו מהם, לא תיפול ביניהם מחלוקת כלל במה שיוציאוהו בהיקש [בסברה], ואם תיפול תהיה מועטה. כמו שלא נמצא לעולם מחלוקת בין שמאי והלל אלא בהלכות יחידות, לפי שהיקשי שניהם בכל מה שהוציאוהו בהיקש היו קרובים זה לזה. והעיקרים גם כן אשר היו מסורים אצל זה, כמו העיקרים המסורים אשר היו אצל האחר. וכאשר נתמעטה דרישת תלמידיהם, ונחלש היקשם ביחס להלל ושמאי רבותיהם, נפלה המחלוקת ביניהם בעת העיון בדברים רבים, היות שהיקש כל איש מהם לפי ערך שכלו ומה שאצלו מן העיקרים. ואין להאשימם בכל זה. לפי שאנו לא נחייב שני אנשים המתווכחים שיתווכחו בשֶכֶל יהושע ופינחס… ועל זה האופן נפלה המחלוקת, לא שהם טועים בשמועות, וקבל האחד אמת והאחר שקר. ומה מאוד מבוארים אלו הדברים למי שיתבונן בהם, ומה גדול זה העיקר בתורה!

• במה תולה הרמב”ם את קיומן של המחלוקות?
• מה זה אומר לנו לגבי מהותה של המחלוקת?
• האם ניתן להימנע ממחלוקות על פי דברי הרמב”ם?

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב
אמר ר’ אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוקים חיים הן, והלכה כבית הלל.

• מה הכוונה שאלו ואלו דברי אלוקים חיים?
• איך זה יכול להיות?
• אם גם דברי בית שמאי נכונים למה נפסקה הלכה שלא על פיהם?

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד ב
“בעלי אסופות” – אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם “ניתנו מרועה אחד” – אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב: “וידבר אלוקים את כל הדברים האלה” (שמות כ, א). אף אתה עֲשֵׂה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.

• איזו תפיסה של מחלוקת מובאת במקור זה?
• מה המצוקה של המפגש עם מחלוקות בהלכה שעולה במקור זה, וכיצד המקור מנסה ליישב את המצוקה?
• היכן מחלוקת היא דבר מבורך והיכן היא עניין בעייתי על פי מקור זה?

הרב יהודה ליוואי, המהר”ל, באר הגולה, עמ’ יט- כ
ואמר “בעלי אסופות”, פירוש: כי אי אפשר שיהיה דעת החכמים על דרך אחד, ואי אפשר שלא יהיה חלוק ביניהם כפי מה שהם מחולקים בשכלם. כי כל דבר ודבר אי אפשר שלא יהא בחינה יותר מאחת לדבר אחד. שאף אם הדבר טמא, אי אפשר שלא יהיה לו צד בחינה אל טהרה של מה, וכן אם הדבר טהור, אי אפשר שלא יהיה לו בחינה מה של טומאה… ועל זה קראם “בעלי אסופות”, רצה לומר שיושבים אסופות ועוסקים בתורה, שאף שהם מחולקים בשכלם, מכל מקום הם מתאספים יחד. וכאשר הם מתאספים יש בהם כל הדעות המחולקות. ואמר: “שמא תאמר אם כן האיך אני לומד תורה מעתה”? על זה אמר “כולם ‘ניתנו מרועה אחד’. אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים”. וביאור זה, כי ה’ יתברך כאשר נתן תורה לישראל נתן כל דבר ודבר בתורה כפי מה שהוא. ואמר שדין זה יש בו בחינה לזכות ויש בו בחינה לחובה, ודין של איסור והיתר יש בדין זה בחינה להיתר ויש כאן בחינה לאסור, וכן כשר ופסול יש בחינה אחת הפך האחרת. כמו שבעולם נמצא דבר מורכב מהפכים. …וזהו מחלוקת הלל ושמאי שיצא בת קול אלו ואלו דברי אלקים חיים, רצה לומר ששניהם שווים בבחינות שזה כזה, וכיון שהבחינות שווה, שניהם דברי אלקים חיים.

• מה הדרך לחלוק באופן נכון כפי שעולה ממקור זה?
• מה הכוונה של הביטוי “אלו ואלו דברי אלוקים חיים” על פי מקור זה?

הראי”ה קוק, עולת ראיה חלק א עמ’ של-שלא
אמר ר’ אלעזר אמר ר’ חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: “וכל בניך למודי ד’, ורב שלום בניך” (ישעיהו נד, יג). אל תקרי ‘בניך’ אלא ‘בוניך’ (ברכות סד ע”א)
יש טועים שחושבים שהשלום העולמי לא יִבָּנֶה כי אם ע”י צביון אחד בדעות ותכונות. ואם כן כשרואים תלמידי חכמים חוקרים בחכמה ודעת תורה, וע”י המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום. ובאמת אינו כן, כי השלום האמיתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דווקא ע”י הערך של ריבוי השלום. הריבוי של השלום הוא, שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו וענינו. ואדרבא גם העניינים הנראים כמיותרים או כסותרים, יראו כשמתגלה אמיתת החכמה לכל צדדיה, שרק ע”י קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדעות הנראות שונות, וכל המקצועות החלוקים, דווקא על ידם יראה אור האמת והצדק, ודעת ד’ יראתו ואהבתו, ואור תורת אמת. על כן תלמידי חכמים מרבים שלום, כי במה שהם מרחיבים ומבארים ומיילדים דברי חכמה חדשים, בפנים מפנים שונים שיש בהם ריבוי וחילוק עניינים, בזה הם מרבים שלום.

• איזו תפיסה של מחלוקת עולה ממקור זה?
• אילו בעיות יכולות לצוץ מתפיסת מחלוקת זו?
• איך המחלוקת והשלום נוגעים לאותו יסוד?

תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ד הלכה ב
אמר לפניו (משה רבנו): רבונו של עולם הודיעיני היאך היא ההלכה? אמר לו: “אחרי רבים להטות”. רבו המזכין – זכו, רבו המחייבין – חייבו. כדי שתהא התורה נדרשת מ”ט פנים טמא, ומ”ט פנים טהור.

• מה הכוונה של המילים “כדי ש..” המופיעות במקור זה?
• איזו תפיסת מחלוקת עולה מהמקור הזה?

נעבור יחד עם התלמידים על שתי הגישות העקרוניות המופיעות במקורות. חשוב לפתוח דיון עם התלמידים, עם איזו מהגישות הם מזדהים יותר ומה יכול לשמש עבורם פתח וכיוון למענה על התהיות שהעלנו בשלב הראשוני של השיעור.

נבקש מכל תלמיד לחשוב על מחלוקת שיש לו עם אדם אחר (חשוב להדגיש שמדובר לא על ריב אלא על מחלוקת עקרונית), ולכתוב לאדם זה מכתב שמסביר לו כיצד הוא רואה את תפקידה ואת מקורה של המחלוקת שיש לו איתו, לפי אחד המקורות שלמדנו או תובנה שעלתה לו בשיעור.

בשיעור ניסינו להבין את המשמעות של מחלוקות בהלכה, ומדוע הן קיימות. התבוננו בשאלה האם המחלוקות הן תקלה שקרתה או עניין עם ערך מלכתחילה, ולבסוף ניסינו להתבונן על מחלוקות בחיים שלנו דרך מה שלמדנו.