ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם

מחלוקות בהלכה

  • צוות לב לדעת
צוות לב לדעת
תצוגת כיתה מלאה
מחלוקות בהלכה
לב השיעור
פתיחה
מפגש
התבוננות
הפנמה
אסיף
תוספתא מסכת חגיגה פרק ב הלכה ט
אמר ר’ יוסי: בתחילה לא היתה מחלוקת בישראל. אלא בית דין של שבעים ואחד היה בלשכת הגזית, ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה היו בעיירות שבארץ ישראל… משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכן, הרבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורות.
רמב”ם, הקדמה לפירוש המשנה (מהדורת הרב יצחק שילת), עמ’ מא
אבל אמרם: “משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל” – הנה עניין אלה הדברים מבואר מאד, לפי ששני אנשים, אם יהיו שקולים בתבונה ובעיון ובידיעת העיקרים אשר יולידו מהם, לא תיפול ביניהם מחלוקת כלל במה שיוציאוהו בהיקש [בסברה], ואם תיפול תהיה מועטה. כמו שלא נמצא לעולם מחלוקת בין שמאי והלל אלא בהלכות יחידות, לפי שהיקשי שניהם בכל מה שהוציאוהו בהיקש היו קרובים זה לזה. והעיקרים גם כן אשר היו מסורים אצל זה, כמו העיקרים המסורים אשר היו אצל האחר. וכאשר נתמעטה דרישת תלמידיהם, ונחלש היקשם ביחס להלל ושמאי רבותיהם, נפלה המחלוקת ביניהם בעת העיון בדברים רבים, היות שהיקש כל איש מהם לפי ערך שכלו ומה שאצלו מן העיקרים. ואין להאשימם בכל זה. לפי שאנו לא נחייב שני אנשים המתווכחים שיתווכחו בשֶכֶל יהושע ופינחס… ועל זה האופן נפלה המחלוקת, לא שהם טועים בשמועות, וקבל האחד אמת והאחר שקר. ומה מאוד מבוארים אלו הדברים למי שיתבונן בהם, ומה גדול זה העיקר בתורה!
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב
אמר ר’ אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוקים חיים הן, והלכה כבית הלל.
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד ב
“בעלי אסופות” – אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם “ניתנו מרועה אחד” – אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב: “וידבר אלוקים את כל הדברים האלה” (שמות כ, א). אף אתה עֲשֵׂה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.
הרב יהודה ליוואי, המהר”ל, באר הגולה, עמ’ יט- כ
ואמר “בעלי אסופות”, פירוש: כי אי אפשר שיהיה דעת החכמים על דרך אחד, ואי אפשר שלא יהיה חלוק ביניהם כפי מה שהם מחולקים בשכלם. כי כל דבר ודבר אי אפשר שלא יהא בחינה יותר מאחת לדבר אחד. שאף אם הדבר טמא, אי אפשר שלא יהיה לו צד בחינה אל טהרה של מה, וכן אם הדבר טהור, אי אפשר שלא יהיה לו בחינה מה של טומאה… ועל זה קראם “בעלי אסופות”, רצה לומר שיושבים אסופות ועוסקים בתורה, שאף שהם מחולקים בשכלם, מכל מקום הם מתאספים יחד. וכאשר הם מתאספים יש בהם כל הדעות המחולקות. ואמר: “שמא תאמר אם כן האיך אני לומד תורה מעתה”? על זה אמר “כולם ‘ניתנו מרועה אחד’. אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים”. וביאור זה, כי ה’ יתברך כאשר נתן תורה לישראל נתן כל דבר ודבר בתורה כפי מה שהוא. ואמר שדין זה יש בו בחינה לזכות ויש בו בחינה לחובה, ודין של איסור והיתר יש בדין זה בחינה להיתר ויש כאן בחינה לאסור, וכן כשר ופסול יש בחינה אחת הפך האחרת. כמו שבעולם נמצא דבר מורכב מהפכים. …וזהו מחלוקת הלל ושמאי שיצא בת קול אלו ואלו דברי אלקים חיים, רצה לומר ששניהם שווים בבחינות שזה כזה, וכיון שהבחינות שווה, שניהם דברי אלקים חיים.
הראי”ה קוק, עולת ראיה חלק א עמ’ של-שלא
אמר ר’ אלעזר אמר ר’ חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: “וכל בניך למודי ד’, ורב שלום בניך” (ישעיהו נד, יג). אל תקרי ‘בניך’ אלא ‘בוניך’ (ברכות סד ע”א)
יש טועים שחושבים שהשלום העולמי לא יִבָּנֶה כי אם ע”י צביון אחד בדעות ותכונות. ואם כן כשרואים תלמידי חכמים חוקרים בחכמה ודעת תורה, וע”י המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום. ובאמת אינו כן, כי השלום האמיתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דווקא ע”י הערך של ריבוי השלום. הריבוי של השלום הוא, שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו וענינו. ואדרבא גם העניינים הנראים כמיותרים או כסותרים, יראו כשמתגלה אמיתת החכמה לכל צדדיה, שרק ע”י קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדעות הנראות שונות, וכל המקצועות החלוקים, דווקא על ידם יראה אור האמת והצדק, ודעת ד’ יראתו ואהבתו, ואור תורת אמת. על כן תלמידי חכמים מרבים שלום, כי במה שהם מרחיבים ומבארים ומיילדים דברי חכמה חדשים, בפנים מפנים שונים שיש בהם ריבוי וחילוק עניינים, בזה הם מרבים שלום.
תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ד הלכה ב
אמר לפניו (משה רבנו): רבונו של עולם הודיעיני היאך היא ההלכה? אמר לו: “אחרי רבים להטות”. רבו המזכין – זכו, רבו המחייבין – חייבו. כדי שתהא התורה נדרשת מ”ט פנים טמא, ומ”ט פנים טהור.
בשיעור זה נפתח לדיון וללימוד את שאלת מקומה של המחלוקת בהלכה - האם היא תקלה שקרתה או עניין מהותי.
לב השיעור: מה מקומה של המחלוקת בהלכה?

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!