היציאה לחופש הגדול מעוררת תחושות התרגשות ושמחה, ישנה ציפייה רבה למנוחה והתעסקות בתחביבי פנאי. יחד עם זאת, באופן טבעי עולות גם תחושות מורכבות לאור סיום המסגרת. לרוב, בני נוער זקוקים לסדר יום, גבולות, מעטפת חברתית זמינה וודאות. החופש הגדול טומן בחובו אי סדר ושיעור זה ייתן מקום לחששות אלו.

נניח על הרצפה פתקים עליהם רשומות פתיחות של משפטים הנוגעים לחופש ולתחושות לקראתו. נבקש מהתלמידים לבחור היגד אחד ולהשלים אותו בסבב (דוגמאות להיגדים בתצוגת הכיתה). נקדים ונבהיר שכל ההיגדים נסובים סביב היציאה לחופשה, כי לא בכולם החופש נזכר במפורש.

נשמע כל תלמיד בסבב, נגיב במילה או בשתיים לכל אמירה אך לא נפתח דיון ארוך בשלב זה, נתעמק בשאלות הללו בהמשך השיעור.

בשלב זה, נבצע תרגול אשר מדמה מעט את היציאה מהמסגרת והתבנית המוכרת לנו. נעודד את התלמידים לשתף בתחושות כאשר הם נמצאים בסיטואציה בה ההנחיה מעורפלת או לא קיימת.

נחלק לתלמידים דפים גדולים וצבעים, נבקש מהם לצייר ציפור.

לא נוסיף שום הנחיה או הוראה אחרת למשימה. לכל שאלה שתשאל מצדם לגבי אופן ביצוע התרגיל נשיב שיש להם יד חופשית לחלוטין והם מוזמנים לפעול כפי שהם רואים לנכון.

כל תלמידי יגיב להנחיה באופן שונה, אך טבעי כי תרגיל כזה עשוי לעורר אי נוחות ומבוכה בהעדר הנחיות מובהקות, כללים או מתן עצות מצדנו.

בסוף המלאכה, נבקש מהתלמידים להניח את הציורים בצד, ונחלק להם דפים חלקים חדשים.

ננחה אותם לצייר שוב ציפור, אך הפעם, נחלק גם דף הנחיות מפורט (מסוג “איך לצייר חיות” המפרט שלב אחר שלב את סדר העבודה המסוים הנחוץ, כמו בקישור זה.)

גם כאן, יש להניח שהתגובות יהיו רבות ומגוונות. יש מי שמוצא נחת ומרגוע בהנחיות מסודרות וברורות, ויש מי שהמעקב אחר הוראות קשה לו, במובן הטכני הפשוט, או במידת העניין שזה מעורר אצלו. מי שמעדיף בהרבה ליצור כראות עיניו ולא על סמך הנחיה חיצונית, וכו’.

נשאל בסקר זריז (בהרמת יד או כדומה) מי הרגיש טוב יותר בתרגיל הראשון, ללא הנחיות ציור, ומי בשני בצירוף דף הנחיות.

נבקש מארבעה-חמישה תלמידים המעוניינים, להסביר מדוע היה להם קשה באחד לעומת משנהו, מה אהבו בכל תרגיל ומה היה להם מאתגר וכו’.

נרשום על הלוח מילות מפתח מתוך דבריהם לצורך הדיון שנפתח בכתה. יש להניח, למשל, שמילים כמו: ודאות, כללים, שעמום, בלבול, חוסר אונים, חופש, סיפוק וכן הלאה, יעלו מתוך דבריהם. מומלץ לזקק את התחושה ולכתוב אותה על הלוח בצורתה המדויקת ביותר.

נשאל:

• האם ישנה התאמה בין התחושות העולות בכם לקראת החופש הגדול לבין שני התרגילים שערכנו?
• האם החששות לקראת החופש דומות לחששות שעלו בכם לפני ביצוע התרגיל החופשי? במה כן? ובמה לא?
• האם התחושות שעלו במהלך ביצוע התרגיל השני, המונחה, דומות למה שאתם חווים לעיתים במהלך שנת הלימודים?במה כן? ובמה לא?

נציין כי לגיטימי לחוש תחושות סותרות בנוגע לחופש ושגרה. על ידי כך שנהיה מודעים להן, נצליח להתמודד באופן מיטיב יותר עם האתגרים שמזמנת המציאות. ככל שנעמיק ונבין את שורש הדברים, נדע להפיק מהם יותר ולמצות אותם בצורה הטובה ביותר עבורנו.

להפנמת הדיון עד כה, נבחן את דברי הרב קוק:

מאמרי הראיה, חלק א’, השבת ישראל והזמנים
“ההבדל שבין העבד ובן החורין, איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה משועבד לאחר, וזה בלתי משועבד. אנו יכולים למצוא עבד משכיל, שרוחו הוא מלא חירות. ולהיפוך, בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות היא אותה הרוח הנישאה, שהאדם, וכן העם בכללו, מתרומם על ידה, להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו, לתכונה הנפשית של צלם אלהים אשר בקרבו”

אגב הקריאה, נבקש מהתלמידים לסמן לעצמם מילים שאינן מובנות ונערוך בכתה ביאור משותף שלהן.

אחרי שהרובד המילולי יתבהר, נפנה להבנת משמעות הדברים.

נשאל:

• על איזו שאלה מבקש הרב קוק לענות כאן בדבריו?
• איזה מושג חמקמק הוא מנסה להגדיר?

הרב קוק מעיר ומאיר כי החירות לאו דווקא נמצאת אצל בני החורין, והשיעבוד אצל העבדים, אלא החלוקה מורכבת בהרבה. הוא מבין שישנה “רוח” מרוממת, שאינה תלויה במעמדו של האדם המשפיע על תפיסת החירות.

מה מגדיר אדם חופשי?
נבקש מהתלמידים לקרוא מתוך המקור מושגים המגדירים חירות.

נרשום אותם על הלוח, ונפענח את משמעותם יחד.

“רוח נישאה שהאדם… מתרומם על ידה”
“נאמן לעצמיות הפנימית שלו”
“צלם אלהים אשר בקרבו”

נבקש לדון יחד עם התלמידים בעומק הרעיון, שככל שהאדם מחובר יותר לשורש הגבוה שלו , לצלם האל שבו, הוא חופשי יותר.

נשאל כיצד הם מבינים את האמירה הזו:

• האם הם מכירים מצבים שהם לכאורה מצבי חופש, אבל בפועל הם כובלים וסגורים?
• האם הם מזדהים אם האמירה של רב קוק במקור זה? מדוע ?

אחרי שעסקנו קצת בשונות של החופש לעומת השגרה, נפנה להתבוננות עתידית, באשר צפוי לנו בחופש הקרוב.

נזכיר לתלמידים את שיר הילדים “הכל אני יכול בחופש הגדול”:

החופש הגדול/ נעמי שמר

הכל אני יכול בחופש הגדול
לצמוח ולגדול בחופש הגדול
ללבוש סינור כחול בחופש הגדול
וככה לעמול בחופש הגדול

הכל הכל אני יכול
כי זה החופש הגדול

כמעט הכל אפשר בחופש הגדול:
אולי ניסע לכפר בחופש הגדול
לרוץ שם בקציר בחופש הגדול
וקצת לקצור חציר בחופש הגדול

הכל הכל אני יכול
כי זה החופש הגדול

אבל הכי נחמד בחופש הגדול
פשוט להיות לבד בחופש הגדול
ועל חולות זהב בחופש הגדול
לשכב לי על הגב בחופש הגדול

הכל הכל אני יכול
כי זה החופש הגדול

נחלק את המילים המקוריות ונזמין אותם לחבר בית נוסף הנפתח במילים “הכל אני יכול בחופש הגדול”. בית זה יפרט מה פירוש “הכל” בעיניהם: אלו הזדמנויות פותח בפניהם החופש הנוכחי? מה צפוי להם בו? למה הם מחכים במיוחד? ממה הם חוששים במיוחד?

נזמין אותם לתת ביטוי לתחושות הללו בבית הנוסף שיחברו לשיר. בתום המלאכה, נזמין תלמידים החפצים בכך לשיר לנו או להקריא את הבית שחברו. התרגיל לא חייב להיעשות בכובד ראש ועשוי לזמן שירים מצחיקים ופרודיה. דבר זה מיטיב לפורקן וטבעי. נגיב לתוכן הדברים של התלמיד המציג ונשבח אותו על שכתב.

נזמין כל תלמיד לתלות על קיר הכתה את היצירה מראשית השיעור אליה התחבר יותר.

ננחה את התלמידים לסייר ולהתבונן ביצירות לאט, על פי הסדר. בשלב מסוים נבקש לעצור ולעמוד ליד היצירה הקרובה ביותר. להתבונן בה, לחשוב על מילה טובה או איחול שעולה בליבם ולאחל לצייר שיצר אותה לקראת החופש.

נחתום את השיעור בסבב איחולים אישי בו כל תלמיד מברך את התלמיד שיצר את היצירה שלידה הוא עומד באופן מעצים ורציני.

נסכם במספר מילים של מטרות השיעור- נירמול התחושות לקראת החופש, ההבנה שכל אדם מתחבר באופן אחר לתקופה הקרבה וזה נורמטיבי. נזכיר את חשיבות המודעות לחוויה הרגשית ומומלץ כי המורה יזמין את התלמידים להמשך שיח אישי במידה וזקוקים לכך טרם סיום המסגרת ותחילת החופשה.