תלמידים יקרים,

לפניכם שלושה סיפורים קצרים על הנצי”ב. על כל סיפור בנפרד בצעו את המשימות הבאות:

1. קראו את הסיפור.
2.  שתפו מהו הדבר שהפתיע אתכם בסיפור ומדוע.
3. חשבו אילו תכונות אופי של הנצי”ב באות לידי ביטוי בסיפור. כתבו את תכונות האופי על הבריסטול.

סיפור מספר 1: שקדנותו של הנצי”ב

בהתרגשות מיוחדת עמלו בני משפחת הנצי”ב מוולוז’ין בהכנות לקראת חג הסוכות הממשמש ובא, שהרי בחג ישבות עימהם החתן הטרי שנשא את נכדתו של הנצי”ב, הלא הוא הגאון העצום, בחיר תלמידי ישיבת וולוז’ין, הרב חיים סולובייצ’יק. הסעודות עברו בהתרוממות הרוח, דברי תורה חריפים נשמעו על השולחן והשמחה הייתה רבה. במהלך הסעודה צצה ועלתה שאלה חריפה בלימוד. הנוכחים אימצו את מוחם על מנת למצוא תירוץ ולא עלה בידם. בסיום הארוחה נפרד ר’ חיים ממארחיו והלך לסוכתו. בשעה 4:00 לפנות בוקר באו לסוכתו והעירו אותו בדחיפות – “הנצי”ב קורא לך לבוא אליו”. ר’ חיים נבהל שמא קרה משהו לנצי”ב, שהיה כבר זקן מופלג, ולכן התלבש ורץ במהירות. כשנכנס לסוכתו של הנצי”ב ראה אותו יושב וסביבו ספרים רבים והוא שקוע בלימוד. תחושת הקלה מילאה את ליבו של ר’ חיים. כשראה אותו הנצי”ב שמח ואמר לו, כי מצא תירוץ לקושייתם מהערב.

סיפור מספר 2: חלומו של הנצי”ב

הנצי”ב כתב הרבה ספרים, גדולים ועמוקים: פירוש על השאילתות, פירוש על ה’ספרי’, הרבה תשובות. אבל הספר שהיה הכי יקר בעיניו היה פירושו על החומש: ‘העמק דבר’. וביום שהספר יצא, הוא עשה סעודה גדולה. ובסעודה הוא סיפר סיפור געוואלד: כשהוא היה קטן, אביו היה חייט, עני ואביון. ומשום שהוא היה כל כך דחוק, הוא דאג כל הזמן על הפרנסה של הילדים שלו. והוא רצה שבנו יהיה ממש חייט טוב. הנצי”ב סיפר שכשהיה בן 12-11, אביו התחיל כבר ללמד אותו את המלאכה. אבל הוא לא רצה להיות חייט. יום אחד, הוא ברח מהבית, והלך לישיבה ללמוד… והוא אמר שאחד הדברים שדחפו אותו לקום וללכת לישיבה היה חלום שחלם. בחלומו הוא ראה את עצמו חייט, כפי שרצה אביו. והוא היה חייט טוב. ואז הוא ראה שכשמלאו לו שנותיו הוא עלה לשמיים. ומאחר שהוא היה חייט טוב, שלחו אותו לגן עדן. אבל לפני שלקחו אותו לגן עדן, אמרו לו: ‘אנחנו רוצים להראות לך משהו…’ והנה מלאכים באים ומראים לו גיליונות על גבי גיליונות. והם אומרים לו: ‘אלו הספרים שיכולת לכתוב אילו הלכת ללמוד תורה. ראה מה הפסדת…’ ואמר הנצי”ב שהוא זוכר כמו היום כמה היה הכאב חזק, בחלום. אוי! מה יכולתי להיות! יכולתי להיות אור לישראל לכל הדורות, ונהייתי חייט חמוד… וכשהוא התעורר, בכאב גדול, הוא החליט שאם הקב”ה יזכה אותו ללמוד תורה ולא להיות חייט, אז שכשיזכה לכתוב ספר, הוא יעשה סעודה גדולה.”

סיפור מספר 3: תורת חיים

הרב קוק היה שוקד על לימודו ושקידתו היתה למעלה מכל כח אנושי. לא פחות משישים דף תלמוד בעמקות, עם נושאי כליו, היה לומד בכל יום בעיון, עד שמרוב העבודה וההקרבה העצמית נחלש ונחלה באופן מסוכן ונפל למשכב. בא אליו הנצי”ב זצ”ל לבקרו, והוכיחו על שקידתו הבלתי מוגבלת, ואמר לו בזו הלשון: “גם אני הייתי שקדן בבחרותי, וּלְלִמוּדַי קבעתי רק שש עשרה שעות במעת לעת ולא יותר, ואף ידעתי גם לקבוע שעות לעניני הגוף: לאכילה ושתיה ושינה, ואתה התמכרת כולך ללמודיך בתורה, עד כדי כך ששכחת את עצמך לגמרי” . 

ופעם נכנס הנצי”ב ואמר לרב קוק: “כבר הגיע זמן תפילת ערבית”, שאל הרב קוק: “מה, כבר החשיך היום, כבר הגיע זמן צאת-הכוכבים…?”.