ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
הערה למורה: לפני קריאת המערך, נא לקרוא ניתוחים של השיר מהביבליוגרפיה המצורפת, או ממקורות אחרים, מכיוון שהמערך נותן כיוון כללי להפעלת התלמידים ולא מנתח את השיר על כל פרטיו.
פתיחה
נכתוב על הלוח את כותרת השיר “כתוב בעיפרון בקרון החתום”, ונשאל את התלמידים-
סביר להניח שהתלמידים יזהו כי מדובר בשיר על השואה, והשימוש במילת הצופן ‘קרון’ תוביל אותם להבין שמדובר בשואה.
נכתוב על הלוח את השיר בצורה חסרה ונבקש מהתלמידים להשלים את המילים החסרות:
כתוב בעיפרון בקרון החתום / דן פגיס
כאן במשלוח הזה
אני ______________
עם _____________ בני
אם תראו את בני הגדול
________ בן ___________
תגידו לו שאני ___________________
אחרי שהתלמידים ינסו לנחש את השמות, וכן את מה שאמרה האישה בסוף השיר לבנה, נכתוב את השיר במלואו.
שני השינויים המרכזיים הם שמות הדמויות בשיר וסיום השיר- לגבי השמות, התלמידים בדרך כלל מנחשים שמות אופייניים לתקופת השואה (הם מקשרים את השיר לתקופת השואה בזכות הכותרת), ואילו דן פגיס השתמש בשמות מן התנ”ך שהופכים בשיר לשמות סמליים. לגבי הסיום, הם מעלים אפשרויות כמו: תגידו לו שאני אוהבת אותו, שאני מקווה לפגוש אותו, וכדומה, ואילו דן פגיס בחר לקטוע את השיר בכוונה.
פתיחה זו מעוררת את סקרנותם של התלמידים, ומכניסה אותם ישר לדיון בשתי משמעויות חשובות של השיר: התשתית המקראית, והסיום הקטוע של השיר.
הסיום הקטוע של השיר:
ננסה להעלות בעזרת התלמידים השערות: האם משום שהיא נלקחה למוות ולא הספיקה לסיים את מה שכתבה? האם נגמר העיפרון? האם בגלל שכל ניצול אמר את המשפט שהיה הכי חשוב לו ולכן השיר פותח פתח לאפשרויות רבות של אמירה (ראה סעיף 2 בחלק הרחבות), או אולי בגלל שבסופו של דבר אין מילים לתאר את הרגשתם של הנלקחים למוות?
הפעלה: נעמיד שלושה עד חמישה תלמידים מול הכיתה וניתן להם להקריא את השיר בזה אחר זה, נשאל את התלמידים-
האם כדי לתת את התחושה של המשלוחים האינסופיים המובילים את האנשים אל מותם? האם לתת את התחושה של חוסר המוצא בזמן השואה?
האזנה: נשמיע את הלחן של להקת “המדרגות” לשיר זה, ונשאל-
בנוסף לכך השיר נכתב ללא סימני פיסוק, וללא חריזה כדי להדגיש את תחושת המחנק ששררה בשואה, בגטאות, במחנות וברכבות, וכן כדי להראות את המשלוחים המהירים שלא עצרו בדרך אל המוות.
התשתית המקראית:
אפשר לקרוא בכיתה את הפסוקים העוסקים בפרשיית קין והבל בתנ”ך (בראשית פרק ג’ פס א’ – ט”ז), או לצאת מנקודת הנחה שהם מכירים את הסיפור, ולשאול מדוע בחר המשורר דווקא בסיפור זה, ומה ההבדלים בין סיפור קין והבל ובין המציאות בשיר, בתקופת השואה?
משמעות הכותרת:
נחזור לכותרת של השיר שעסקנו בה בפתיחת השיעור. ונשאל-
מכיוון שמדובר בשיר מאוד קצר, אנו לומדים רבות על השיר גם מהכותרת שלו: כתוב וחתום (ימים נוראים – כתיבה וחתימה למוות במקום לחיים), חתום – סגור (קרון בהמות) ,חתום – לא ברור, סתום, כפי שקשה מאוד להבין את התופעה של הרצח ההמוני בתקופת השואה.
נראה לתלמידים את אנדרטת הקרון ביד ושם:
האנדרטה מורכבת מקרון רכבת וממסילת רכבת הניצבים על גשר שבור. על האנדרטה מופיע שירו של דן פגיס- כתוב בעיפרון בקרון החתום. קרון הרכבת שימש במקורו להובלת בהמות ובמהלך תקופת מלחמת העולם השנייה שימש הקרון להובלת יהודים למחנות ההשמדה. הקרון נשמר מאז תום המלחמה והוענק ליד ושם על ידי חברת הרכבות הפולנית. (ויקיפדיה) מיקום האנדרטה מאפשר צפיה בה גם ממרחק, ולנוסעים בכביש העולה לירושלים מכיוון עין כרם נדמה הקרון כאילו פורץ מתוך העצים שבפסגת ההר – דבר המעצים את המשמעות של האנדרטה.
ונחזור לכותרת-
כאן גם המקום להתייחס למילים ‘קרון’ ו’משלוח’, שהן מילות צופן של שואה- “מילות הצופן”, המאפיינות את הכתיבה על נושא השואה בשירת “דור-המדינה”, מאפשרות התרחקות מאמירתיות יתר, ויצירת דרכי מבע שיריות, שעיקרן עקיפה ורמיזה לגבי תחום האימה.
השימוש במילות “הקוד” מאפשר התייחסות לרובד הריאלי ללא פרטנות יתירה, וכך נוצר מערך שירי, המבוסס על השלכה, העברה והרחקה. יתירה מזו אף הנטייה המיתית מסתייעת במילות צופן, שכן התפיסה החותרת להבעת מוראי השואה בכיוון של אימה קוסמית, מסתייעת על דרך הרמז במצבים ובתמונות מן “הפלנטה האחרת”.
(ספרות השואה ושירתה בעברית חנה יעוז קסט)
דוגמאות נוספות למילות צופן: עשן, גדר תיל, מגפיים, פלנטה אחרת.
כדי להמחיש את עוצמתן של מילות הצופן אפשר לכתוב על הלוח דוגמאות למילות הצופן של שואה ולתת לתלמידים לכתוב שיר או חיבור קצר עם המילים הללו. (מכיוון שיש הרבה שירי שואה שיש בהם מילות צופן, אני מצרפת הצעה לסדנה שלימה להפנמת המושג בסעיף 3 בחלק של ההרחבות).
כעת, לאחר שסיימנו לעיין בשיר ולעמוד על האמצעים האמנותיים שלו, נעבור לשלושה תרגילי הפנמה:
ראשית, נעשה סבב, בו כל תלמיד ישתף (אם ירצה) ברגש שעלה בתוכו, אחרי לימוד השיר, מבלי לפרט. (נוכל, אם נרצה ונרגיש שהדבר נכון לפתח דיון סביב הרגשות שעלו בכיתה לאור השיר וההעמקה בתכניו).
שנית, נבקש מהתלמידים לכתוב מילות סיום משלהם לשורה האחרונה בשיר – ‘תגידו לו שאני…’.
גם כעת ניתן לקיים סבב או לבקש ממי שמעוניין לקרוא בפני כל הכיתה את מילותיו. כמובן שיש כאן התערבות במה שהמשורר השאיר פתוח ומעגלי, ובכל זאת, זו הזדמנות לאפשר לתלמידים לבטא את עולמם שלהם ואת מה שהם מבינים כמסר שמבקשת האם-חוה- לומר לבנה, קין. (לאחר קריאת התלמידים, אפשר להביא דוגמאות לדברים אחרונים של יהודים מתקופת השואה שמובאות בסעיף 2 בחלק הרחבות)
שלישית, נקיים דיון פתוח בשאלה-
פתחנו את השיעור בהתבוננות בכותרת השיר ובניסיון להבין באיזו תקופה עוסק השיר. משם יצאנו ללימוד השיר ‘כתוב בעיפרון בקרון החתום’ של דן פגיס. תחילה הצגנו לתלמידים את השיר עם מילים חסרות וביקשנו מהם לנסות ולהשלים, ושנית, קראנו את השיר והשווינו את השיר למילים שהתלמידים כתבו. ראינו שתי נקודות מרכזיות- הסיום הקטוע של השיר, והתשתית המקראית שלו. לאחר מכן העמקנו בשתי נקודות אלו, וכן חזרנו לדון בכותרת השיר, ובמשמעותן של מילות הצופן. את השיעור סיימנו בתרגילי הפנמה שונים ובשאלה- מה יש בשיר זה שזכה להיות מהמפורסמים ביותר על השואה?
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא