הקדמה למורה:  ט”ו בשבט קשור להלכות התלויות בארץ. במרוצת השנים ועל רקע הניתוק הפיסי של עם ישראל מארצו, התפתח ט”ו בשבט כ”חג” שסימל את הגעגועים לארץ, לטבעה, לפירותיה ולנופה. מתקופת האר”י, במאה ה-16, פשט המנהג לאכול פירות בט”ו בשבט ולספר בשבחה של ארץ ישראל. בדורות האחרונים זכינו לשוב אל ארץ אבותינו, להיאחז באדמתה ולהקים בה מדינה יהודית, ובט”ו בשבט פשט המנהג לטעת נטיעות, לערוך “סדרים” ולעסוק בעניינים הקשורים לארץ.

האתגר החינוכי העומד לפני אנשי החינוך הוא להראות לבני הנוער כיצד ניתן להתייחס אל מעשה הנטיעות מתוך זיקה רוחנית, וכי מעשה הנטיעה יש בו משום הליכה בדרכיו של הקב”ה ולפיכך מסייע לחיזוק הקשר בין הקב”ה לעם ישראל.

פתיחה

נביא לכיתה שתיל, ונאמר כי ט”ו בשבט בהיבט ההלכתי עוסק בהלכות הקשורות לאילן, מעשרות ונטע רבעי אולם במאה ה- 16 קיבל החג משמעויות נוספות שמבטאות בעיקר את הזיקה לארץ, לפירותיה ולנטיעותיה.
כעת נבקש מן התלמידים לסייע ב”פסיקת הלכה” בהתרחשות הבאה: אני הולך לטעת את השתיל שבידי. לפתע אני שומע מבזק חדשות דחוף ובו מודיעים שהמשיח בא. קריין החדשות מבקש מן הציבור להצטרף מיד לטקס קבלת פני המשיח. מה עלי לעשות- לשתול את העץ או לצאת מייד לקבלת פניו?

נבקש ממספר תלמידים להביע את דעתם.

נקריא את דברי רבן יוחנן בן זכאי:

“אם היתה נטיעה בתוך ידך, ויאמרו לך- הרי לך משיח!

בוא וטע את הנטיעה תחילה, ואחר כך צא והקבילו” (אבות דרבי נתן, נוסחה ב’, פרק ל”א).

• האם אתם מופתעים מדבריו של ר’ יוחנן בן זכאי?
• מה ניתן ללמוד מדבריו?

נחלק  את הכיתה לקבוצות בנות חמש- שש משתתפים. כל קבוצה תקבל כרטיס משימה קבוצתית ( חמישה כרטיסים שונים)

בתום הלימוד נשמע מהתלמידים נקודות מרכזיות שעלו, ולאחר מכן נדון בנקודות הבאות-

• “הוו עסוקים בנטיעות ובכך אתם דבקים בקב”ה והולכים בדרכיו” – כיצד ניתן להסביר על רקע אמירה זו את דברי רבן יוחנן בן זכאי שיש לטעת קודם ואחר כך לקבל פני משיח?
• מהי חשיבות השורשים לעץ? מהם השורשים של האדם? מה יכול כל אדם לעשות לחיזוק שרשיו?
• “אילן אילן במה אברכך … אלא שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך.” (תענית, ה’) מה ייחודי בברכה זו הנתונה לאילן כאשר מברכים בה את האדם?

נשאל את התלמידים-

• איזה רעיון מפעילות זו אתה לוקח איתך השנה בדרכך לנטיעות ט”ו בשבט?