ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם

כי הנה כחומר

  • צוות לב לדעת
צוות לב לדעת
תצוגת כיתה מלאה
כי הנה כחומר
לב השיעור
פתיחה
מפגש
פיוט - הנה כחומר ביד היוצר
התבוננות
לימוד - יג' מידות
הפנמה
ניתוח - אמצעים ספרותיים
אסיף
כי הנה כחומר ביד היוצר
שימו לב! השיעור מתאים בארכו לשני שיעורים רצופים.
נגלה בפיוט העתיק הזה את עומק משמעות התשובה: האמון בטוב ה' ובטפלות היצר לעומת הרצון. נלמד את משמעות הבקשה "לברית הבט ואל תפן ליצר" כפנייה לה' ונמצא גם הדהוד לקריאה הזו כפניה לאדם. דרך הדימויים המגוונים שבפיוט נעשיר את ידיעותינו, נתנסה ביצירה, נעמיק את הבנת הפיוט ואת הקשר בינינו לבין בוראנו.
לב השיעור: מה בין י'ג המידות ויום הכיפורים?
פתיחה: דיון - מי אני?

נספר לתלמידים שהיום נלמד פיוט עתיק הנאמר בתפילת ערבית של ליל יום הכיפורים בקהילות אשכנז. נבקש מהתלמידים לדמיין את רגע התפילה ביום הכיפורים ונשאל:

  • מה המצב שלי בב? רוחנית, נפשית, פיזית, מעשית…?

נכתוב את התשובות על הלוח סביב דמות מצויירת של תלמיד.

  • איך אני נראה בסתם ערב ביום רגיל אחר של השנה? רוחנית, נפשית, פיזית, מעשית… ?

נכתוב גם הפעם את התשובותסביב דמות נוספת של תלמיד.

נשקף את הפער בין הדמויות / המצב בעיתויים השונים ונשאל:

  • מי אני ‘באמת’? מי שאני באלול ועשרת ימי תשובה או מי שאני בשאר השנה?
  • האם הרוב קובע?
  • כיצד ניתן לגשר על הפער הזה בין אני של אלול לאני של כל השנה?
  • מה מקשה? מה יכול לעזור?

נסביר כי היכן שמתגלה הרצון הפנימי שלנו בטוב ובקרבת ה’ -שם הזהות שלנו. גם אם קשה לה לחול ביום יום.

נזמין שני מתנדבים שיציגו לנו את הדיון. אחד ייצג את הצד של אלול (שהוא מביא את האדם להיות הכי אמיתי שיש) ואחד ייצג את הצד של שאר השנה והשגרה (שהם חושבים ששם האדם מתגלה בצדדים האמיתיים שלו).

מפגש: פיוט - הנה כחומר ביד היוצר

נקרא יחד את הפיוט: “כי הנה כחומר”. לפני קראת הפיוט נכוון את התלמידים למצוא את המבנה הקבוע החוזר בכל בתי הפיוט. נבקש לחשוב ממה כל בית בנוי.

כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר
בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ חֶסֶד נוֹצֵר
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר
כִּי הִנֵּה כָּאֶבֶן בְּיַד הַמְסַתֵּת
בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ מְכַתֵּת
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מְחַיֶּה וּמְמוֹתֵת
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר
כִּי הִנֵּה כַּגַּרְזֶן בְּיַד הֶחָרָשׁ
בִּרְצוֹתוֹ דִּבֵּק לָאוּר וּבִרְצוֹתוֹ פֵּרַשׁ
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ תּוֹמֵךְ עָנִי וָרָשׁ
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר
כִּי הִנֵּה כַּהֶגֶה בְּיַד הַמַּלָּח
בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ שִׁלַּח
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ אֵל טוֹב וְסַלָּח
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר
כִּי הִנֵּה כִּזְכוּכִית בְּיַד הַמְזַגֵּג
בִּרְצוֹתוֹ חוֹגֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְמוֹגֵג
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מַעֲבִיר זָדוֹן וְשֶׁגֶג
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר
כִּי הִנֵּה כַּיְרִיעָה בְּיַד הַרוֹקֵם
בִּרְצוֹתוֹ מְיַשֵּׁר וּבִרְצוֹתוֹ מְעַקֵּם
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר
כִּי הִנֵּה כַּכֶּסֶף בְּיַד הַצּוֹרֵף
בִּרְצוֹתוֹ מְסַגְסֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְצָרֵף
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מַמְצִיא לְמָזוֹר תֶּרֶף
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

נבאר מילים וניתן רקע מהאתר הזמנה לפיוט. ננסה להגדיר יחד את המבנה הקבוע החוזר לפי השורות:

1-2 תיאור של בעל מלאכה העושה בחומר כרצונו, באופן של דימוי-משל.

3 – ה’נמשל’ עם ישראל בידי ה’ כמו החומר ביד האומן.

4 – פניה בבקשה לה’ שיתייחס לברית ולא ליצר.

ננסח יחד את הרעיון המרכזי של הפיוט: הדוברים בפיוט הם עם ישראל המבטאים את כוחו העצום ושליטתו של הקב”ה בנו כרצונו, בדומה לבעל מלאכה השולט ועושה בחומר כרצונו*. מתוך ההכרה בכוחו, ומנגד מתוך עמדת האפסות שלנו למולו (שמתחדדת בגלל יצרנו) אנחנו פונים לקב”ה בבקשה שינהג בהתאם לברית במידת הרחמים ולא בדין כפי שראוי לנהוג כלפי מי שהלך אחר יצרו וחטא.

  • באיזו נימה לדעתכם נאמרת הבקשה “לברית הבט..”?
  • מה העמדה הנפשית של המבקשים?
  • האם אין זו התנערות מאחריות?
  • אילו רגשות עולים אצלך בעקבות האמירה שאנחנו ‘כחומר ביד היוצר’?

אפשר לחוש נמיכות רוח בחווית ה’חומר ביד היוצר’ וממילא הרגשת תלות ובקשת רחמים שנובעת מתוך אפסות וחולשה (ואולי גם זריקת אחריות). מצד שני אפשר לראות את ה’חומר ביד היוצר’ כזכות שיש לנו לקבל רחמים היכן שמעדנו מתוך הכרה בגדולתו ואמונה בכוחה של תשובה. ואת בקשת הרחמים כהבעת הרצון הפנימי גם מצידנו להיות קשורים לברית ולא ליצר.

  • מה משמעות הבקשה החוזרת בכל בית “לברית הבט..”?
  • מהי הברית הנזכרת כאן?
  • אילו בריתות (שנערכו בין ה’ לאדם) אתם מכירים?

הברית הנזכרת כאן כפי הנראה מכוונת לברית יג מדות רחמים שנערכה לאחר חטא העגל. (ומציפה את ברית המילה, ברית בין הבתרים והקשת כמובן). היא מתבטאת בפיוט גם בכינויים לה’ הלקוחים מתוכה (‘חסד נוצר’ ועוד) וגם בהתאמתה לרעיון המרכזי.

התבוננות: לימוד - יג' מידות

נקרא יחד את הפסוקים המתארים את חטא העגל (ניתן לערוך כדף עבודה ללימוד בזוגות/קבוצות בהתאם לרמת הכיתה):

ד וַיִּפְסֹל שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל-הַר סִינַי, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’, אֹתוֹ; וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים.  ה וַיֵּרֶד ה’ בֶּעָנָן, וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם; וַיִּקְרָא בְשֵׁם, ה’.  ו וַיַּעֲבֹר ה’ עַל-פָּנָיו, וַיִּקְרָא, ה’ ה’, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן–אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת.  ז נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה–פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים.  ח וַיְמַהֵר, מֹשֶׁה; וַיִּקֹּד אַרְצָה, וַיִּשְׁתָּחוּ.  ט וַיֹּאמֶר אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, ה’, יֵלֶךְ-נָא ה’, בְּקִרְבֵּנוּ:  כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ.  י וַיֹּאמֶר, הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית, נֶגֶד כָּל-עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת, אֲשֶׁר לֹא-נִבְרְאוּ בְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הַגּוֹיִם; וְרָאָה כָל-הָעָם אֲשֶׁר-אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת-מַעֲשֵׂה ה’, כִּי-נוֹרָא הוּא, אֲשֶׁר אֲנִי, עֹשֶׂה עִמָּךְ.

נזכיר את הרקע של הסיפור ונבקש מהתלמידים לחפש בפסוקים כיצד מתבטאים פסוקי יג מידות בפיוט על ידי סימון המילים המשובצות בפיוט.

  • מה הקשר של יג מידות רחמים ליום כיפור?
  • מדוע ביום כיפור אומרים את י’ג המידות פעמים רבות ביום הכיפורים?

נקרא יחד את מדרש תנחומא סימן לא המסביר שאלה זו:

“עלה בר”ח אלול כשא”ל ‘פסל לך והיה נכון לבוקר’ וגו’ ‘ויפסול וישכם משה בבקר ויעל’, עשה שם אלול כולו ועשרה מתשרי וירד בעשור והיו ישראל שרוים בתפלה ותענית… וקבעו הקב”ה יום סליחה ומחילה לדורות, שנאמר (ויקרא טז) ‘כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם'”

נסביר: לאחר חטא העגל משה רבנו מבקש את ההתגלות העליונה ביותר שיכולה להיות, ואז הקב”ה מראה לו את כבודו ומתגלה אליו ב-יג מידות רחמים. הוא מגלה למשה את הנהגת ה’ את העולם בכלל ואת הנהגתם של ישראל בפרט, וכל זה קורה ביום הכיפורים – ולכן זהו היום של הסליחה והמחילה. זה היום בו התגלו יג מידות הרחמים ואיתם הסליחה והמחילה לעם ישראל, וממילא זה גם היום בו בכל שנה אנו זוכים לסליחה ומחילה מהקב”ה.

  • לאחר שמובן לנו לאיזו ברית מכוון הפיוט, מה מתחדד במשמעות הבקשה “לברית הבט ואל תפן ליצר”?

כעת מובן שהפנייה לה’ מבוססת על סליחתו לעם ישראל לאחר חטא חמור כחטא העגל. החזרה לברית זו שנאמרה לאחר גילוי י”ג מידות הרחמים מעצימה את כוחו הפלאי של ה’ למחול לאדם על מעשיו שנובעים מהיצר. נחדד שבקשת הסליחה מה’ באמת נובעת מהרצון להיות טובים ונאמנים לו. מה שמתגלה באלול ועשי”ת זה האני האמיתי כיון שאז הרצון הפנימי מכיר ביותר שההליכה אחר היצר אינה רצויה גם לאדם שחטא.

הפנמה: ניתוח - אמצעים ספרותיים

נעסוק באמצעים אומנותיים ותרומתם לפיוט.נסביר כי מחבר הפיוט משתמש בדרכי ביטוי מילוליות כדי להביע את הרעיון שלו. נגלה בפיוט שלושה אמצעים מרכזיים: כינויים, שיבוצים מקראיים ודימויים.

כינויים:

נשמיע את אחד מהלחנים של הפיוט, ונבקש מהתלמידים לסמן תוך כדי שמיעה את הכינויים בפיוט (תומך עני ורש, אל קנא ונוקם וכו’…). נבקש מכל זוג להתמקד בכינוי אחד ולנסות למצוא הסבר למשמעותו.

נאסוף את ההסברים ונבאר יחד. לאחר מכן נדון:

  • איזו אווירה יוצר הלחן? האם מתאימה לתוכן של הפיוט?
  • האם יש מכנה משותף לכל הכינויים או לרובם?
  • איזה כינוי הוא המשמעותי ביותר בעיניכם?

נבקש מכל זוג לכתוב לגבי הביאור שכתב איך הוא מדגיש את הרעיון המרכזי של הפיוט. לדוגמה: ממציא למזור תרף- לה’ יש את היכולת לרפא כל חולי, ואנחנו פונים אליו שיראה בהליכה אחר היצר כמו ‘חולי’ שבכוחו לרפא ואנו מבקשים את רפואתו .)

שיבוצים מקראיים:

נכתוב על הלוח חמישה פסוקים שמתוכם לקוחים שיבוצים המופםיעים בפיוט:

    1. “הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל” ספר ירמיהו, פרק י”ח, פסוק ו’
    2. “נוצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים…” ספר שמות, פרק ל”ד, פסוק ז’
    3. “הבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס.” ספר תהילים, פרק ע”ד, פסוק כ’
    4.  “אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ.” ספר דברים, פרק ט’, פסוק כ”ז
    5. “כי אַתָּה ה’ טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ.” ספר תהילים, פרק פ”ו, פסוק ה’

נבקש מהתלמידים למצוא היכן הם משובצים בפיוט. לבחור בשיבוץ אחד ודרך עיון בתנ”ך לנסות לכתוב מה משמעות הפסוק לפי הקשרו. בסופו של דבר נבקש לכתוב מה מוסיף ומחזק הפסוק להבנת הרעיון המרכזי של הפיוט. (לדוגמה – מקור 1: מדברי ה’ לירמיהו מופיע בהקשר של נבואה הניתנת בבית היוצר. הקב”ה מראה לירמיהו יוצר שהכלי שהכין מחומר נשחת, ולאחר ניסיון נוסף מצליח ליצור כלי שישר בעיניו. הנמשל למראה הזה מוסבר על ידי הקב”ה: הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא-אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל–נְאֻם-ה’; הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, כֵּן-אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל, ומפרט שיכול לשוב בו מפורענות בעקבות תיקון המעשים של העם ולשוב בו מטובה בעקבות חטאיהם. הפסוק מדגיש את היותו של הקב”ה כל יכול, במשל ליוצר המקרב הכרה זו להבנתנו. ההקשר של הפסוק מוסיף לפיוט את המשמעות של יכולת ההשפעה שלנו על הנהגת ה’ איתנו על ידי מעשינו. כל יכולתו של ה’ אינה עריצית ורודנית חלילה כי אם קשובה ומותאמת למעשינו).

דימויים:

הדימויים הם אמצעי אומנותי מרכזי בפיוט. נחלק את הכיתה ל-7 שולחנות/קבוצות עבודה. על כל שולחן נשים:

  1. ציטוט (אחד) מהפיוט של שתי שורות ראשונות מכל בית.
  2. תמונות.
  3. דף מידע על סוג המלאכה/האומנות הנזכרת בפיוט.
  4. חומרים בהתאמה למלאכה (למשל – חימר עם סרגל וקיסמים ומעט מים, אבנים עם טושים עמידים, חוט ‘ברזל’ שניתן לעצב ולכופף, ‘הגה’ (עוגן) מבריסטול או חומר קשיח עם טושים, כוס זכוכית או מראה קטנה עם צבעי טוליפ, בדים עם חוטים ומחט, חמרן עם עפרונות/קיסמים ומשטחי עבודה)
  5. דף הנחיה לכל תלמיד.

לסיכום, נאסוף תשובות מהתלמידים וכל תלמיד יציג את התוצר שלו.

נבקש מהתלמידים להשלים בבית את דף ההנחיה במידה ולא סיימו.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!