נבקש מכל בת לכתוב על דף את המילה “בית” ואת המילה “רחוב“, ולכתוב את האסוציאציות שכל אחת מהמילים מעלה בה.

לאחר שהבנות מסיימות עם האסוציאציות נבקש מהן לכתוב הגדרה מילונית לכל אחת מהמילים, וגם לכתוב מילה נוספת, שמייצגת עבורן בצורה החזקה ביותר את כל אחת מהמילים. אפשר לבקש מהבנות לשתף במה שכתבו בסוף התרגיל, אע“פ שעיקר העניין הוא להכניס אותן כפתיח לשיעור לתוך המושגים “בית” ו“רחוב” בהם נעסוק בשיעור זה בהקשר לחובת כיסוי ראש.

נקרא עם הבנות את המדרש על האשה הקמחית, ונבקש מכל אחת לכתוב את כל השאלות שעולות בה למקרא הסיפור. נאסוף מהבנות את השאלות השונות ונכתוב אותן על הלוח.

תלמוד בבלי מסכת יומא דף מז עמוד א

תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? – אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. – אמרו לה: הרבה עשו כן, ולא הועילו.

נבקש מהבנות לבחור דמות או חפץ כלשהו שמופיע במדרש או שיכול היה להופיע במדרש (האשה, אחד הבנים, חכמים, הבעל, שערות האשה, כיסוי הראש של האשה, קירות ביתה של האשה) ולכתוב מונולוג מנקודת המבט שלו על מה שהוא חוה בהקשר למתואר במדרש. ניתן לבנות שמוכנות לשתף במה שכתבו לקרוא בפני הכיתה את המונולוג שלהם. כדאי לאחר כל הקראה לשאול האם יש בנות שהיו רוצות לשאול את החפץ או האדם שאלה כלשהי (על מה שנכתב או על מה שלא נכתב). אפשר לפתוח לדיון את הנקודות שעולות, או להשאיר את השאלות פתוחות בחלל האוויר.

נשאל את הבנות: האם יש הלכה שאפשר ללמוד מתוך המדרש?

נדון איתן בשאלה האם המדרש רואה את מעשיה של האשה הקמחית כמעשה רצוי, ואם כן, האם הוא רואה את מעשיה כמעשה הלכתי.

לאחר הדיון ניתן להן ללמוד בחברותות את המקורות מהחוברת העוסקים בשאלה זו, ונבקש מהן להגדיר מה היחס של כל אחת מהדעות לשאלת כיסוי הראש בתוך הבית. על מנת לכוון את הבנות ללימוד כדאי לתת להן טבלה עם שמות הפוסקים שמוזכרים בקטעים, ולבקש מהן להגדיר ביחס לכל פוסק האם לדעתו זו הלכה ללכת עם כיסוי ראש בבית, ומה ניתן ללמוד מתוך הדברים שלו על הגישה העקרונית שלו למנהג זה.

שמות הראשונים והפוסקים המוזכרים הם: תוספות (המאה השתים–עשרה, אשכנז), רמב“ם (המאה השתים עשרה, ספרד מצרים), חתם סופר (המאה התשע–עשרה, הונגריה), משנה ברורה (המאה התשע–עשרה, וילנא), הרב משה פיינשטיין (המאה העשרים, ארה“ב) והרב עובדיה יוסף (המאה העשרים, ישראל).

הרב משה פיינשטיין, שו“ת אגרות משה חלק אורח חיים ה סימן לז

כיסוי הראש בפני בעלה אינה צריכה, שאיסור פרועת ראש הוא רק בשוק. ואפילו בשעת נידותה אין שום איסור בביתה בפני בעלה ובניה. והידור איכא (=יש) אפילו לעשות כקמחית [שלא ראו קירות ביתה שער ראשה], אבל לא שמענו שיש צנועות כאלה, אפילו בדורות הקודמים. ובזמן התנאים לא היו נשותיהן נוהגות כן, אלא יחידות, כקמחית.

הרב עובדיה יוסף, טהרת הבית חלק ב, עמ‘ קסה– קסו

וידוע שמרן הבית יוסף באבן העזר סימן קטו סובר להתיר לאשה שלא לכסות ראשה בביתה כשהיא עם בעלה לבד, ואין שם אנשים אחרים זולתו… ואף שיש פוסקים אחרונים שמחמירים בזה ע“פ הזוהר הקדוש, אין זה אלא ממידת חסידות.

הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, ליקוטים בעניני משפחה עמ‘ 153

ומכל מקום ניתן ללמוד מכאן (=מסיפורה של האישה הקמחית) שמנהג חסידות שאישה תכסה את שער ראשה אפילו כשהיא נמצאת לבדה בביתה. אלא שנחלקו הפוסקים בשאלה האם מצד הדין חיוב כיסוי הראש הוא רק בשעה שהאישה יוצאת מחוץ לביתה וחצרה, כפי שסובר התוספות (כתובות עב, ב), או שחיוב כיסוי הראש הוא גם בתוך הבית, כפי שמשמע מדעת הרמב“ם. ופסק החתם–סופר (או“ח לו), שהואיל ונהגו הנשים להחמיר ולכסות את ראשן אפילו בחדרן שבביתן, נחשב הדבר כדין גמור, וכל הנשים חייבות לכסות את ראשן אפילו בתוך חדרן. וגם לדעת המשנה ברורה (סימן עה ס“ק יד) צריך לנהוג כן, וללבוש כיסוי ראש אפילו בתוך הבית. ויש חולקים ומקלים, ולדעתם מן הדין מותר לאישה ללכת בתוך ביתה ללא כיסוי ראש, ובתנאי שרק בני ביתה יראו אותה ולא אנשים זרים. וכן סובר בעל האגרות משה (אה“ע ח“א נ“ח). ובשעה שהאשה הולכת לישון, נראה שלכל הדעות מותר לה להיות בלא כיסוי ראש.

לאחר הלימוד בחברותות נסכם בכיתה את שהבנות למדו לבד, ונבחן איתן את היחס שעולה מהפוסקים לסוגיה זו: התוספות סוברים שאין חיוב ללכת עם כיסוי ראש בבית, ועל פניו נראה שהם סוברים שכל הטעם של כיסוי ראש שייך רק בשוק ולכן אין שום עניין לכסות את הראש בבית, לעומתו סובר הרמב“ם שיש חובת כיסוי ראש גם בבית ולדעתו זה כנראה דין גמור.

החתם סופר והמשנה ברורה סבורים כמו הרמב“ם, אך מטעימים את דבריהם שהלכה זו הפכה לדין גמור בעקבות העובדה שכך נהגו הנשים.

הרב משה פיינשטיין והרב עובדיה יוסף סוברים שאין חובה לכסות את הראש בבית, וגם המנהג היה שנשים לא עשו כן, ובכל זאת הם מגדירים את מי שנוהגת לכסות את הראש גם בבית כהידור מבורך המעיד על צניעות ברוכה.

נשאל את התלמידות:

• מה היחס שלנו למנהג שאיננו הלכה?
• מה פשר המושג “מידת חסידות” – אם הדבר מותר, מדוע להחמיר?
• מה היחס בין הנוהג שבעולם לבין קביעת הלכה?

נבקש מהבנות לחזור עם הפסיקות השונות שלמדנו אל אוסף האסוציאציות, ההגדרות והייצוג שהן נתנו בתחילת השיעור למילה “בית” ולמילה “רחוב“, ולבחון אילו פסיקות תואמות יותר לעולם האינטואיטיבי שלהן.

לדוגמא: האם הבית בשבילכן הוא מקום פתוח או מרחב אינטימי סגור, מרחב בו ניתן להיות חופשיים ומשוחררים או מקום של דרישות ותביעות.

נבקש מהן לכתוב את הסיבה שהן מרגישות קרובות יותר לפסיקה שבחרו, תוך התייחסות למה שהעלו בפתיחת השיעור.

בשיעור למדנו את סיפורה של האשה הקמחית, וניסינו להבין האם הוא מייצג את ההלכה, מידת חסידות או חומרה שאינה נצרכת. למדנו גם מדברי הפוסקים בנושא, ועסקנו במשמעויות של בית וחוץ בהקשר שלנו ובכלל.