נפתח בהקדמה על סיפורים קצרים כפי שמופיעה באפשרות א’.

לאחר מכן, נקרא בפני התלמידים מספר ציטוטים של אנטון צ’כוב ועליו:

-“הִשכלתי לספר בקצרה על פרשות ארוכות”.(מתוך מכתב).

-“אסור לאמן להיות שופט של דמויותיו ודבריהן, אלא רק להיות עד חסר פניות שלהן.” (מתוך פנקס הערותיו).

-“כשאתה מתאר מסכנים ואומללים ורוצה לעורר רחמים בלב הקורא, התאמץ להישאר קר במידת האפשר”  (מתוך מכתב למקסים גורקי).

-“אין אלה השודדים והדליקות המחריבים את העולם אלא השנאה, האיבה והאינטריגות הקטנות” (מתוך: “הדוד וניה”).

-“על אנשים להיות יפים בכל האופנים – בפניהם, בלבושם, במחשבותיהם ובתוך תוכם” (מתוך: “הדוד וניה”).

-“עוד נמצא את השלום, עוד נשמע את המלאכים, עוד נראה את השמים זוהרים כיהלומים” (מתוך: “הדוד וניה”).

-“רצוני לומר לבני-אדם, הביטו על עצמכם, מה רעים ומשעממים חייכם!”.

-“בסיפור של צ’כוב פורץ הטראגי מתוך המגוחך” (לאה גולדברג על כתיבתו).

נציג את המשפטים בפני התלמידים. מה אפשר להסיק ממשפטים אלה על צ’כוב ועל כתיבתו?

(הכתיבה תשתדל להיות אוביקטיבית. האדם יהיה במרכז היצירה. דמות הגיבור תהיה של אדם פשוט, הסיפור יסתיים עם הארה כלשהי. לסיפור יהיה מסר לחיי).

נפתח בהקדמה על סיפורים קצרים כפי שמופיעה באפשרות א’.

לאחר מכן, נכתוב על גבי הלוח את השורות הבאות בלבד מהסיפור:

“…כאיכר פשוט הוא חי, בבקתה ישנה וקטנה, שאין בה אלא חדר אחד בלבד, ובחדר זה היו שרויים הוא, מארפה, תנור, מיטת-שניים, ארונות-מתים, כלי מלאכתו וכל משקו…”.

המסקנות/ התהיות מתיאור זה:

-הגיבור הוא אדם פשוט, יש כאן רשימת מצאי של תכולת ביתו. בית דל מאד, הרומז לחיי עוני.

-יש כאן פרט ברשימה שאינו ברור – מהו/ מהי “מארפה”? מומלץ לעודד להעלות השערות. התלמידים יתקשו לזהות “חפץ” זה…המורה יבטיח שהתשובה תתגלה בהמשך.

-בכל מקרה התיאור נשמע קר מאד וקצת מעורר תמיהה – כשאדם ישן במחיצת ארונות מתים…

נשמע את השיר- “שעון מעורר“, מאת גיא מינץ (יש להפנות את תשומת לב התלמידים לנגינת הכינור ברקע).

בזמן השמעת השיר התלמידים יכתבו באילו תחומים הם יכולים להתעורר בחייהם כדי שלא יחושו החמצה (מערכות יחסים עם ההורים או עם חברים, השקעה בלימודים, עבודת ה’, מיצוי יכולות אישיות וכו’)

נשמע את “שעון מעורר“, מאת גיא מינץ (יש להפנות את תשומת לב התלמידים לנגינת הכינור ברקע).

הכיתה תפונה מכיסאות ושולחנות וכל התלמידים יתבקשו לעמוד בצד אחד של הכיתה לאורך הקיר. בשלב הראשון המורה יקריא היגדים והתלמידים יתקדמו במס’ צעדים ע”פ הדירוג האישי בעיניהם.

משפטים לדוגמא:

-חשוב לעבוד על מידת הכעס.

-אסור לזלזל באנשים ובדעות אחרות.

-צריך לאהוב כל אחד ואחד מישראל.

– על האדם לשמוח בכל בוקר כשהוא קם.

-כסף הוא רק אמצעי משני ביותר בחיים.

בסיום הצגת המשפטים (3-4 היגדים. התלמידים יסמנו את הנקודה אליה הגיעו על הרצפה בסימן מיוחד)

בשלב השני התלמידים יחזרו לנקודת ההתחלה. ושוב יציג המורה היגדים:

-איני כועס אף פעם.

-כל אחד מישראל אהוב עלי ביותר.

-אני שמח בכל יום כשהשמש זורחת.

-אני מכבדת כל אדם שנמצא בסביבתי.

-הכסף הוא דבר שאינו חשוב לי.

שוב התלמידים יתבקשו לסמן את הנקודה אליה הגיעו.

התלמידים ישבו מסביב ויתבקשו להביט בתוצאות בשני השלבים. מה ניתן לראות? מה המשמעות של הדבר?

קיים פער בין הרצוי למצוי וכאן אנו מחמיצים ולא מגיעים למיצוי היכולות, הקשרים והכישורים שלנו. לעיתים, אנו נזכרים בזה רק בגיל מאוחר…

מה עליו לעשות כדי לא להגיע למצב כזה שבו ירגיש תחושת החמצה (מלשון חמיצות…).

קטע לסיום:

לו חייתי מחדש / ה.ל. בורחס:

לו יכולתי לחיות את חיי מחדש…

בחיים האחרים הייתי משתדל לעשות יותר טעויות.

לא הייתי משתדל להיות כל כך מושלם, הייתי יותר רפוי.

הייתי יותר טיפש ממה שהייתי, מעט דברים הייתי לוקח ברצינות.

הייתי פחות מלוטש,

הייתי לוקח יותר סיכונים, הייתי נוסע יותר, מתבונן ביותר שקיעות, מטפס על יותר הרים, שוחה בנהרות רבים יותר.

הייתי הולך ליותר מקומות שלא הייתי בהם מעולם, הייתי אוכל יותר גלידה ופחות שעועית.

הייתי משתדל שיהיו לי יותר בעיות אמיתיות ופחות בעיות מדומות.

אני הייתי מאותם אנשים שחיו כל דקה בחייהם בצורה פורייה ושקולה,

ברור שגם היו לי רגעים של אושר.

לידיעתכם, רק מזה עשויים החיים, רק מרגעים.

אך אילו יכולתי לחזור לאחור, הייתי משתדל שיהיו לי רק רגעים טובים.

אני הייתי מאותם אנשים שלעולם לא הולכים לשום מקום ללא מד-חום,ללא שקית חימום לרגלים,ללא מטריה ומצנח.

אילו יכולתי לחיות את חיי מחדש, הייתי נוסע יותר קליל.

אילו יכולתי לחיות החיים מחדש, הייתי חולץ את נעלי בתחילת האביב והולך יחף עד סוף הסתיו.

הייתי מסתובב יותר בקרוסלה, מתבונן יותר בשקיעות, משחק יותר עם ילדים,

לו חיי היו שוב לפני…