נחזור במספר משפטים על כוחו של החסד לחולל שינוי באדם אחר.

בעקבות השיעור הקודם נשאל את התלמידים:

• אלו הצעות נוספות יש לכם לנועה כיצד לצאת מהקושי שלה?

נכתוב את ההצעות על הלוח.

נקרא את המשל (החלק בסיפור המתאר את שני הכיכרות: ככר העצב וככר השמחה). לפי הקריאה נשאל את התלמידים שאלה מכוונת:

• מה ההבדל בין כיכר העצב לכיכר השמחה?

 “יש אלף ומאה גוונים של טעם ויש אלף ואחד מינים של בני אדם. כלום לא שמת לב לכך, כמה שונים הם זה מזה כבר מרגע לידתם? האם חשבת רגע מדוע שונים הם?”

ומוני אמר: “שבי ואספר לך את הסיפור על כיכר השמחה וכיכר העצב:

בעֶברו האחד של העולם, מִחוּצָה לו, ניצבת כיכר לחם ענקית, היא כיכר השמחה. לידה עומדות המון עריסות זעירות, ובתוכן התינוקות העתידים להיוולד. ליד כיכר הלחם הענקית עומדים שני אנשים, הם לבושים חלוּקֵי אופים לבנים וכובעי בד גבוהים לראשם. תפקידם הוא לשגר את התינוקות הקטנים אל העולם. לשֵם כך משכיבים הם את התינוק הקטן במין נדנדה ענקית, וזו מביאה אותו בתנופה אל המקום המיועד לו. אך כיוון שהדרך ארוכה, חוששים האנשים שֶמָא ירעבו התינוקות בדרך, ולכן הם צובטים קַמצוּץ מן הכיכר הגדולה ומכניסים אותו לפי התינוק.

עבודתם מייגעת למדיי, אולם הם מהרהרים בשמחת האבות והאימהות, בכל הדברים הנפלאים העתידים לקרות לילדים בבואם אל העולם עד שיהיו בו לאנשים. צביטת הלחם נמסה בפי התינוק עוד בהיותו בדרך, אך בדָמוֹ נספגים פירורים מכיכר השמחה.

“מעֶברו האחר של העולם, מִחוּצה לו, ניצֶבת כיכר לחם ענקית. זוהי כיכר העצב. לידה עומדות המון עריסות, ובהן תינוקות העתידים להיוולד. שני האנשים העומדים שם לבושים חלוקים אפורים, ולראשם כומתות בד דהויות. משכיבים הם את התינוקות בנדנדה ומניפים אותה תנופה עזה כדי שיגיעו למקומם. עם כל תינוק שעליהם להרים, עם כל דחיפה שעליהם לדחוף, נאנחים השניים ואומרים: ‘הו, מה קשה תפקידנו. עַד עולם, עַד עולם מוטל עלינו להביא תינוקות לעולם. ולשֵם מה?  כלום חסרים שם בני אדם? מה צר על התינוקות האומללים! מה רבים הצער והעבודה הקשה הצפויים להם!’

ובעוד הם נאנחים, דוחפים הם לפי התינוקות צביטה אחת מהכיכר הענקית, ועד עולם לא יוכל עוד התינוק לגרש את הצער מלִיבּוֹ. ‘לשֶם מה עַמֵלים אנו?’ אומרים השניים, ‘כלום אי אפשר לעשות זאת בלעדינו?’  והם מרחמים על עצמם וטופחים זה על גבו של זה: ‘כמה עמָל וצער יש בחיים! “

עפ”י השאלה המכוונת. נרחיב למשמעות הכיכרות והאנשים העומדים סביבים.

• מה מאפיין את האנשים המשגרים שעומדים ליד ככר השמחה?
• מה מאפיין את משגרי התינוקות העומדים ליד ככר העצב?
• האם הלחם עצמו שונה במשהו לדעתכם?
• האם ככר השמחה וככר העצב בעלי אותו טעם?

בסיפור לא מסופר לנו שהם שונים, לכן נניח שההבדל מצוי רק בגישה של האנשים הסובבים את הכיכר.

• למה זה כל כך משנה מה אומרים לעצמם האנשים שמשגרים את התינוקות לעולם?
• האם הסיפור אמיתי?
• מה מסמל המשל כאן, לדעתכם?
• איזה מסר הוא נושא עבור נועה ניוטה?

כיון שסיפורה של נועה ניוטה רצוף קשיים, היא יכולה להניח שהיא שוגרה, כביכול, מככר העצב. אולם מוני ולי חותמים את המשל ומעניקים לה את הכח הגדול ביותר:

נועה ניוטה הביטה נבוכה בפניו של מוני, אבל לי אמרה בקולה הנעים: “אבל אנשים משתנים, כמובן, אם הם רוצים. כל אחד יכול לאפות לעצמו כיכר משלו, כיכר שמחה או כיכר של עצב. זה תלוי באדם עצמו.”

• האם יש בכוחה של נועה ניוטה לעזור לעצמה?
• היכן ניתן לראות זאת?
• כיצד היא יכולה לעזור לעצמה?

נחלק את התלמידים לקבוצות של ארבעה תלמידים.

לכל קבוצה נחלק מתכון ללחם, ואת המצרכים הנדרשים. כל קבוצה תכין את הבצק בקערה, ותחלק אותו (לפני הלישה) לשני חלקים שווים. שניים מחברי הקבוצה יתבקשו ללוש ולהכין ככר עצב, והשניים האחרים,ככר שמחה.

• איך מכינים לדעתכם ככר עצב או שמחה?

ניתן לעזור להם בהנחיות הבאות: חשבו על האופן בו אתם מוסיפים את המצרכים, על תנועות הלישה, על הדברים שאתם אומרים במהלך העבודה.

בסיום המשימה נדון יחד:

• מה עשיתם כדי להפוך את הבצק שלכם לבצק של ככר שמחה/ עצב?
• כיצד ההתמקדות בעצב או בשמחה בעצמה שינתה את תהליך העבודה שלכם?
• לאיזה צמד היה יותר נעים להכין את הכיכר  שלו?
• האם אתם מרגישים, כפי שעולה מהסיפור, שאחד הגורמים החשובים ביותר בשינוי של נועה ניוטה זו הבחירה שהיא בוחרת בעצמה, להפוך עצב לשמחה?
• מתי הרגשתם שהצלחתם לבחור ככה פעם בעצמכם?

נכתוב על הלוח את משפט המפתח:

“אבל אנשים משתנים, כמובן, אם הם רוצים. כל אחד יכול לאפות לעצמו כיכר משלו, כיכר שמחה או כיכר של עצב. זה תלוי באדם עצמו.”

נבקש מהתלמידים לבחור אדם  שהם מכירים שבתקופה מסוימת בחייו היה עצוב ועשה שינוי עם עצמו, ולספר את סיפורו.

נזמן לשיתוף.

פתחנו בחיבור לשיעורים הקודמים. התמקדנו במשל הכיכרות וראינו שהגישה של האנשים העומדים ליד כיכר היא זו שבעיקר משפיעה על התחושות. התנסינו בהכנת כיכר מתוך עצב וכיכר מתוך שמחה וראינו שהבחירה האישית של אדם היא זו שיכולה לגרום לו לצאת ולעבור שינוי אמיתי. סיימנו בכתיבה על דמויות שאנו מכירים שעברו שינוי בזכות עצמם.