ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
משנה, מסכת שבת, פרק ב‘, משנה ה‘
המכבה את הנר מפני שהוא מתיירא מפני עובדי כוכבים, מפני לסטים, מפני רוח רעה, ואם בשביל החולה שיישן – פטור.
כחס על הנר, כחס על השמן, כחס על הפתילה, חייב.
ורבי יוסי פוטר בכולן,
חוץ מן הפתילה, מפני שהוא עושה פחם.
משנה, מסכת שבת, פרק י“ב, משנה ב‘
החורש – כל שהוא.
המנכש והמקרסם והמזרד – כל שהוא, חייב.
המלקט עצים: אם לתקן – כל שהן.
אם להיסק – כדי לבשל ביצה קלה.
המלקט עשבים: אם לתקן – כל שהוא.
אם לבהמה – כמלא פי הגדי.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קה עמוד ב
רבי יהודה דאמר מלאכה שאין צריכה לגופה – חייב עליה… רבי שמעון דאמר מלאכה שאין צריכה לגופה – פטור עליה.
רש“י, תלמוד בבלי מסכת שבת דף צג עמוד ב
ור‘ שמעון פוטר – … כל מלאכה שאינה צריכה (לגופה) אלא לסלקה מעליו – הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. דברצונו לא באה לו, ולא היה צריך לה, הלכך לאו מלאכת מחשבת היא לר‘ שמעון.
הרב מנחם המאירי, בית הבחירה, מסכת שבת דף קג.
המנכש – והוא הסרת עשבים רעים מתוך הירקות. ואף הוא תולדת חורש, ויש מחייבים אותו משום זורע.
והמקרסם – והוא הקוצץ ענפים יבשים מן האילן לתקון האילן.
והמזרד – והוא קציצת ענפים אף מן הלחים, מצד שיש שם הרבה יותר מדאי. ואף הם תולדת חורש, ויש מחייבים בהם משום נוטע. וכל אלו שיעורם בכל שהוא.
המלקט עצים מן האילנות: אם לתקן את הקרקע או האילן – שיעורו בכל שהוא ככל אותם שהזכרנו. ואם להיסק – שיעורן בכדי לבשל בהן ביצה קלה.
וכן המלקט עשבים מן המחובר: אם לתיקון הקרקע – שיעורו בכל שהוא, ואם לבהמה – כמלא פי הגדי. ואע“פ שהקרקע מכל מקום מיתקן בכך, הואיל ואינו מתכווין פטור מצד התיקון.
ואע“פ שהוא פסיק רישיה, פירשוה בגמ‘ בשאין הקרקע שלו ואין נוח לו בכך. וכל שאין נוח לו במלאכה הנמשכת ממעשיו אין בו דין פסיק רישיה. אבל בקרקע שלו חייב אף מצד התקון אע“פ שאינו מתכוין לו. ואם עשה משהו חייב מצד התקון לבד, ואם עשה בכדי מלא פי הגדי חייב שתים.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא