הקריאה “חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים” מטילה הרבה אחריות על כתפינו. בכל שנה ושנה לעורר מחדש את הזיכרון, את ההיזכרות, לקחת אחריות על החוויה האותנטית שלנו בליל הסדר. לספר לעצמנו את הסיפור. בשיעור זה נעסוק במשמעות הזיכרון האישי של יציאת מצרים.

נקרין לתלמידים את הקטע מתוך הסרט “נסיך מצרים” בו מתוארת יציאת מצרים. (ניתן לצפות בקישור המצורף, או בסרט המלא בדקות 1:17:30- 1:22:22)

לאחר הצפייה, נשמע מעט מחשבות או רגשות שעולים בתלמידים לאור הצפייה.

כעת נעבור ללימוד מקורות בחברותות. [מצורף דף מקורות] לאחר כל מקור ישנן שאלות מנחות, נעודד את התלמידים לחשוב, להוסיף ולהעמיק במקורות מעבר לשאלות עצמן.

משנה, מסכת פסחים, פרק י’, ה’ :

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים שנאמר (שמות יג): “הגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים .

רמב”ם הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה ו :

בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר )דברים ו'( ואותנו הוציא משם וגו’, ועל דבר זה צוה הקב”ה בתורה )דברים ה'( “וזכרת כי עבד היית” כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית.  

-השוו בין לשון המשנה ללשונו של הרמב”ם. מה ההבדלים בניסוח, בתוכן ובפסוקים שעליהם מסתמכים הדברים?  -איך ניתן להסביר את הדרישה שנראה עצמנו כאילו יצאנו ממצרים, הרי נולדנו אלפי שנים אחרי יציאת מצרים?  איך, לדעתכם, ניתן לקיים באופן מעשי את הקריאה לראות/ להראות עצמנו כאילו יצאנו ממצרים? 

הרב שג”ר, זמן של חירות- דרשות לחג הפסח עמ’ 161 ,208 :

הרמב”ם פירש שמצוות הזכירה בפסח… איננה זכירת העבר, אלא עליה להיות זכירת היום עצמו. המשקל של הזיכרון איננו זכירת ההסטוריה, אלא הוא היזכרות המביאה לכלל מודעות של המצב האמיתי. זאת היא בדיוק מגמתו בהלכה ש’בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משיעבוד מצרים’, כלומר מציאת הזיכרון כדבר הקורה בפועל לאדם. … הרמב”ם בהלכה זו רוצה להעמיד את זיכרון סיפור יציאת מצרים ומצוות הסדר, כהתרחשות עצמה שחוזרת עכשיו, סביב הסיפור והסדר. … ההדגשה בדברי הרמב”ם … (היא) על חוויה אקטואלית עכשווית של חירות, הבאה לידי ביטוי בין השאר באמצעות הפגנתה כלפי חוץ. 

 -מה מדייק הרב שג”ר בדבריו של הרמב”ם?  מהו זיכרון יציאת מצרים על פי מקור זה? 

הרב יצחק הוטנר, פחד יצחק לפסח, קונטרס רשימות ז’ ב:

והלוא גאולת מצרים איננה רק גאולת הכלל. הלוא יש דין מפורש ומפורט “כאילו הוא יצא ממצרים” המחייב את כל יחיד ויחיד ליצור לו גאולה משלו. ואין יצירת גאולה זו שלמה בנפשו של יחיד מישראל עד שהוא בונה בו את בית מקדשו. בלבבי משכן אבנה.

מהי השלמת גאולת מצרים אצל כל יחיד ומישראל?  כיצד לדעתכם ניתן להגיע לשאיפה זו?

נתכנס שוב לפורום בכיתתי ונזמין חברותות המעוניינות בכך לשתף בתובנותיהן מהלימוד.

נחלק לכל תלמיד דף ובו כתוב “והגדתי לעצמי ביום ההוא…” מה אני מספר/ת לעצמי השנה? (מצורף) ונבקש מהם לכתוב בכמה שורות, מה יהיה הלוז, המרכז של סיפור יציאת מצרים האישי שלהם השנה?

ניסינו לבדוק יחד עם התלמידים מהי המשמעות של ‘לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים’ וכיצד ניתן ליישם זאת. המקורות מכוונים להתרכז כל אחד בחוויה שלו כיחיד ולחשוב על הגאולה האישית.

ניתן לסיים את השיעור בדבריו של ברל כצנלסון אודות זיכרון יציאת מצרים, או בשירו היפה של אמנון ריבק “כל אדם צריך מצרים” 

ברל כצנלסון:

פסח! עם שומר במשך אלפי שנים את יום צאתו מבית עבדים ודרך כל מחילות השעבוד והאונס והאינקוויזיציה והשמד והפרעות, נושאת האומה בליבה את הגעגועים לחופש ומביאה אותם לידי ביטוי עממי אשר לא יפסח על כל נפש מישראל, על כל נפש ענייה ומרודה! מאבות אל בנים, דרך כל הדורות נמסר דבר יציאת מצרים זיכרון אישי, אשר אינו מחוויר ואינו דהה.

“בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”. אין לך שיא של הכרה היסטורית מרומם מזה, ואין לך התמזגות של יחיד וכלל – ברחבי כדור העולם ובעמקי הדורות – גדולה מאשר בצו פדגוגי עתיק זה. איני יודע יצירה ספרותית יותר מחנכת לתיעוב העבדות ולאהבת החירות כסיפור השעבוד ויציאת מצרים. ואינני יודע שום זיכרון עתיק שכולו מופנה לקראת העתיד, שכולו סמל להווה ולעתידנו כ”זכר ליציאת מצרים”.

איזה יצר חירות עמוק טבוע בלב עם שיכול היה באביב ימיו ליצור יצירה גאונית כזאת ולמסור אותה מדור לדור.

כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם – אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ

בְּיָד חֲזָקָה,

אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,

וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,

שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה אַחַת,

שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.

אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף –

כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,

לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,

לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,

לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.

כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,

לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,

כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם.

וִירוּשָׁלַיִם,

וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,

לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד

בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.