נגמרו החגים ומתחילים שגרה בע”ה. בואו נתבונן בה ובמה שהיא מזמינה:

כל תלמיד מקבל דף מיומן ומתבקש לכתוב לפחות עשרים פעולות שהוא עושה במהלך היום-יום בשגרה (כולל אוכל, צחצוח שיניים, נסיעה וכדו’). לאחר מכן נשאל-

• מה טוב לכם בשגרה?
• מה קשה בה?

נכתוב את תשובות התלמידים על לוח/בריסטול.

נכתוב בצד אחד של הלוח את הדימוי ‘ברוש’, ובצד השני את הדימוי ‘להבה’. (ניתן גם להקרין תמונות של שני הדימויים הנ”ל), ונשאל-

• מה המשמעות של כל דימוי/’יסוד’ לדעתכם? [הברוש-יציבות, צמיחה. הלהבה- דינמיות, התחדשות, באה והולכת…]
• האם אתם אנשי ‘להבה’ או אנשי ‘ברוש’? [ניתן לערוך סבב קצר בו כל אחד יעיד על עצמו לאן נוטה אישיותו. בכיתות שלא שייך סבב (מבחינת פתיחות או רמת קשב) אפשר לשים על הרצפה שני פתקים – להבה וברוש. כל תלמיד מדביק מדבקה על ה’יסוד’ שהוא שייך אליו יותר.]

טוב להדגיש שיש כאן זיהוי ולא נקיטת עמדה איזה יסוד טוב יותר. בכל אחד קיימים שני היסודות, בדרך כלל אחד דומיננטי יתר, ומטרת הזיהוי היא להבין יותר את סוג ההתמודדות. לאלו ה’ברושיים’ פעמים רבות תהיה התמודדות בהתחדשות ול’להבתיים’ התמודדות עם השגרה.

כעת נקרא יחד את שירה של זלדה: 

שני יסודות  /  זלדה         

הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹש

כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה

כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן

כַּמָּה עוֹטֶה גָאוֹן

מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל

אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים

הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה

בְּלִי שֶמֶץ שֶל טֵרוּף

בְּלִי שֶמֶץ שֶל רוּחָנִיּוּת

בְּלִי שֶמֶץ שֶל דִּמְיוֹן

בְּלִי שֶמֶץ שֶל חֵרוּת

בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.

לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת

אֶת הַמִּמְסָד

שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה

וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ

בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל.

הַבְּרוֹש שוֹתֵק,

הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִמְיוֹן

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת

אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָבִין

הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַאֲמִין.

כל תלמיד מקבל כעת שני טושים מדגישים, ומסמן בצבע אחד את המאפיינים של הברוש ובצבע שני את המאפיינים של הלהבה.

• מהם המאפיינים של הברוש והלהבה? האם יש התאמה להשערות התלמידים מלפני הקריאה?

בשיר ישנה נקיטת עמדה של הלהבה כלפי ה’ברושיות’ ושל הברוש כלפי ה’שלהבתיות’.

• מהי עמדת הלהבה? [בוז וחוסר קבלה של הברוש. התלות שלו בגרמי הטבע והזמן, הקביעות והקדרות שחסר בה חופש ורוחניות ונראית לה כגאווה]
• מהי עמדת הברוש? [ידיעה פנימית שיש בו את מה שהלהבה טוענת שחסר לו. בוחר לשתוק, חש שלא מסוגלת להבין…]
• במי מצדדת המשוררת? [נראה שבברוש. משאירה אותו לסוף, לאחר אמירותיה של הלהבה ומנגידה את החזרות על המילים ‘שיש בו’ לעומת ‘בלי שמץ’. מתמללת את שתיקתו] 

נשמיע את השיר ‘התחדשות’ של נעמי שמר, המוכר בשמו ‘אחרי החגים’, עד סוף הפזמון הראשון. [ניתן להאזין לביצוע של עפרה חזה, וישנם ביצועים נוספים של השיר ביוטיוב]

התחדשות/ מילים ולחן: נעמי שמר

עייפות בלתי מוסברת

פיק ברכיים לא מובן

זו שעה שלא חוזרת לעולם, אבל

בליבך אתה יודע שמעבר לפינה

אהבה חדשה ממתינה

אחרי החגים יתחדש הכל

יתחדשו וישובו ימי החול

האוויר, העפר, המטר והאש

גם אתה, גם אתה תתחדש

בגנך פורחים לפתע בערבובייה גמורה

עץ החלומות ועץ הדעת טוב ורע

הסתכל על כליך שהשארת בחצר

הפטיש, הסולם, המעדר

במסע שלא נגמר

בין שדות הצל ושדות האור

יש נתיב שלא עברת ושתעבור

שעון החול, שעון חייך

מאותת לך עכשיו

למד-דלת, למד-הא, למד-וו.

נשים לב שגם כאן יש אזכור של ארבעת יסודות הטבע אוויר, עפר, מטר, אש.

נשאל-

• יש לכאורה סתירה פנימית בפזמון. מהי? [יתחדשו לעומת ישובו. שגרה והתחדשות אינן באות יחד בדרך כלל]
• באיזה אור מציגה הכותבת את ‘החזרה לשגרה’? באיזו מידה היא שותפה לעמדה הנרמזת בשיר של זלדה? איזו תחושה יוצר השיר כלפי החזרה ל/ימי החול’?

באופן מפתיע השיר מציג את החזרה לימים של שגרה דוקא כהתחדשות: “יתחדשו וישובו ימי החול” זהו הרעיון המרכזי בשיר וכולו נוסך חן על שלב החזרה לימי החול. שינוי של נקודת המבט על השגרה יוצר תחושה שונה לגביה.

א. לימוד מקורות בקבוצות:

כל זוג/שלישיית תלמידים מקבלים מקור אחד ובנוסף שתי שמיניות בריסטול גזורות בצורות שונות [ניתן להביא את אותו מקור לכמה זוגות], עליהם ללמוד את המקור ולענות על השאלות הבאות: 

•  לאיזה קושי בשגרה המקור מתייחס?
• איזו דרך התמודדות הוא מציע (מעשית או רעיונית)?
• הציעו דרך משלכם להתמודדות עם הקושי.
• כתבו בקצרה את ההצעות שלכם על בריסטול אחד ואת ההצעות של המקור על בריסטול שני, במשפט אחד לכל היותר.

איסוף: כל זוג מציג את שני הבריסטולים ומסביר בקצרה במליאה את דרכי ההתמודדות שמציע.

המקורות:

בפעם הראשונה, מילא. אבל מהפעם השנייה ואילך, יש משהו בתוכי העוצר אותי, האומר לי: אין לי כח לזה. ואם אני בכל זאת עושה, זה לא מתוך רצון מלא וחופשי. זה מפני שעשיתי את זה אתמול.

זה הרגל. והרגל הוא סוג של כפייה.

איך אדם יודע מי היא בת זוגו?

אומר לכם: אם אתה פוגש מישהי בפעם הראשונה, ואחר כך, בפעם השנייה, אתה פוגש אותה ‘בפעם השנייה’- אל תטרח להיפגש איתה בפעם השלישית. כי בעצם, בפעם השנייה נפגשת איתה רק מפני שאמרת לה ‘נפגש’…

כי כשאתה באמת אוהב מישהי, הפעם השנייה יותר מרגשת מהפעם הראשונה. ואתה לא יכול לחכות לפגישה הבאה… אין כאן ‘ראשונה’, ‘שנייה’ ו’שלישית’-

כל פעם אתה מרגיש שעכשיו היא ‘הפעם הראשונה’… (הרב קרליבך, חגי תשרי).

[קושי: עשייה מתוך הרגל. לא אוהבים מה שעושים ואז מרגישים כפויים. דרך התמודדות: לפעול באהבה למצוא את נקודת ההתחברות].

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב)

כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו’. (שם פד)

נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה’. (שם סג) צמאה לך נפשי כמה לך בשרי.

ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתיוולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תיולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו) ונדעה נרדפה לדעת את ה’ (רמח”ל, מסילת ישרים פרק ז).

[קושי: חוסר להט וחיות בעבודת ה’. דרך התמודדות: ‘אחרי הפעולות נמשכים הלבבות’ לעורר את הרצון דרך מעשים].

ומן המעשים המדריכים את האדם לבוא לידי מידה זו, הוא ההזמנה לדברי העבודה והמצות,

והיינו, שלא יכנס בקיום המצוה בפתע פתאום שאין דעתו עדין מיושבת עליו ויכולה להתבונן במה שהוא עושה,

אלא יזמין עצמו לדבר ויכין לבו במתון עד שיכנס בהתבוננות ואז יתבונן מה הוא הולך לעשות ולפני מי הוא הולך לעשות, שהרי בהכנסו בעיון הזה, קל הוא שישליך מעליו הפניות החיצוניות ויקבע בלבו הכונה האמיתית הרצויה. ותראה שהחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם תפלתם ואחר כך מתפללים, כדי שיכוונו לבם למקום (רמח”ל, מסילת ישרים פרק י”ז).

[קושי: עשייה מכח האנרציה וההרגל ללא תשומת לב. דרך התמודדות: עצירה לפני העשייה להתבוננות ממוקדת וחיבור למטרה ולמהות המעשה].

רשע בחייו חשוב כמת מפני שרואה חמה זורחת ואינו מברך ‘יוצר אור’, שוקעת אינו מברך ‘מעריב ערבים’, אוכל ושותה ואינו מברך עליה, אבל הצדיקים מברכין על כל דבר ודבר שאוכלין ושותין ושרואין וששומעין (מדרש תנחומא וזאת הברכה).

[ קושי: הכל מובן מאליו, אין הכרה בטוב. דרך התמודדות: ברכה מהווה עצירה והתכווננות להודיה והכרה בטוב].

כַּאֲשֶׁר הַגּוּף הָרַךְ

מָט לִנְפֹּל

וְהוּא מְגַלֶּה חֶרְדָּתוֹ מִפְּנֵי הַקֵּץ

לַנְּשָׁמָה,

מַצְמִיחַ עֵץ הַשִּׁגְרָה הַנָּמוּךְ

שֶׁאָבָק אֲכָלוֹ

עָלִים יְרֻקִּים פִּתְאֹם.

כִּי מֵרֵיחַ הָאַיִן יַפְרִיחַ

הָדוּר נָאֶה

וּבְצַמַּרְתוֹ צִפּוֹר

אֲחוּזַת קֶסֶם.

(זלדה)

[קושי: הכל מובן מאליו, אין הכרה בטוב. דרך התמודדות: כשמשהו נלקח (לי או למישהו לידי) אז מעריכים אותו ומכירים בטוב. מאפשר לקבל פרופורציה]

אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה – לַיְלָה.

הִנֵּה יָמִים בָּאִים – בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.

וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,

וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,

וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,

וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,

וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

(לאה גולדברג)

[קושי: הרוטינה שנראה שאין בה חדש. דרך התמודדות: ההכרה בכך שהחיים ברי חלוף וזמניים נותנת פרספקטיבה ומשמעות לכל יום]

…אם רצונך לעבוד את ה´ ולהעלות את עצמך מעלה, ולא תעמוד בשנת השבעים לחייך כביום הבר-מצווה שלך, עשה זאת אפוא: בכל שנה עשה לך מטרה- צייר בעצמך, אִם שמך ראובן למשל, איזה ראובן תהיה בשנה הבאה, מה יהיו השגותיו, עבודתו , מידותיו וכל תוכנו. והראובן הדמיוני יהיה לך למִדה למדוד עצמך בו, כמה חסר לך עוד להראובן הדמיוני, האם עבודתך ותיקון מעשיך של יום יום יספיקו להשלים את הראובן של השנה הבאה.

ואם הגיעה השנה הבאה ומדדת את עצמך ולא הגעת אפילו לקרסולי הראובן של שנה חדשה יהיה בעיניך שחס ושלום לא הארכת ימים. כי רק הראובן אשר לפני שנה חי, ולא הראובן של שנה זו. ´ואברהם זקן בא בימים´, אברהם של היום, ולא האברהם של אתמול (האדמ”ור מפיאסצ’נה, צו וזירוז).

[קושי: ‘דריכה במקום’, הרגשה שלא מתקדמים. דרך התמודדות: להציב מטרות ולמדוד אותן מתוך מעקב תמידי ומודע].

ב. תגובה לדרך התמודדות

כל תלמיד בוחר אחת מדרכי ההתמודדות שדיברה אליו, שאותה הוא רוצה לאמץ. נבקש מהתלמידים להדפיס מהאינטרנט או לצייר תמונה שממחישה או מביעה את הדרך שבה בחרו, ולכתוב מתחתי לתמונה איזה צעד מעשי ראשון יש לבצע לפי דרך זו.

ניתן לתלות את הבריסטולים והתמונות (לשייך כמובן תמונות לכתובים) על קיר הכיתה כתזכורת לימות השגרה.

דרך השירים של זלדה ושל נעמי שמר, ראינו כי יש ערך וברכה הן בחידוש, הן בשגרה ובקביעות.  מתוך לימוד מקורות בקבוצות העלנו דרכים שונות להתמודדות עם אתגרי השגרה. כל אחד בחן את ההצעות השונות ביחס לעצמו ובחר דרך המתאימה לו.