נפזר על הרצפה זוגות של תמונות וכל תלמיד יבחר תמונה שמייצגת את הקשר ומערכת היחסים שבינו לבין העולם:

– שקע ותקע.

– מכונית ודלק.

– פלוס ומינוס.

– מעגל גדול ומעגל קטן.

– מעגל קטן בתוך מעגל גדול.

– שני גלגלי שיניים (אחד קטן ואחד גדול).

– סוס ועגלה.

– דג במים.

– ציפור אחת חלק מלהקת ציפורים.

– אדם יחיד מול ההמון וכו’.

התלמידים יתבקשו לבחור ולתאר בסבב שיערך בעל פה מה מיצגת התמונה שבחרו.

כעת נקרא את דבריו של  ר’ פנחס מקוריץ ו/ או הרב קוק:

רבי פנחס מקוריץ אומר:

יש בכל אדם דבר יקר שאינו מצוי בשום אדם אחר. אבל אין אדם יכול למצוא את הגנוז בתוכו אלא משיכיר לאשורו את העז שברגשותיו, את הגדולה שבבקשות לבבו, את שמניע אותו בתוך תוכו.

הראי”ה:

“כל אדם יכול להעשיר את העולם כולו מאוצרו הרוחני, אם יהיה לו כוח לגלות אותו. ולאו דווקא חכם ומלומד, כי אם גם אדם פשוט. כי אין ערוך להעושר שבעצמיותה של הנשמה בטבעה, שהיא נר ה’ בעולם”.

• מה הקשר בין התרגיל הקודם שעשינו עם דברי הרב?

מצד אחד ישנה מערכת של גומלין ביני לבין העולם והיא חשובה מאד לי ולעולם כולו ומצד שני, “אם אין אני לי מי לי”. יש חשיבות גם להתנתקות מן העולם, כיון שלעיתים רק כך אמצא את החוזקות והכוחות שבי.

לפני קריאת השיר ניתן מעט רקע על רקע על ביאליק, ונשמע את נלי גורביץ מקריא את השיר בהגייה אשכנזית: האזנה לקריאה זו תסייע להבנת השיר וסגנון הכתיבה. ניתן לחלק את השיר לתלמידים.

יָם הַדְּמָמָה פּוֹלֵט סוֹדוֹת / ח.נ ביאליק

יָם הַדְּמָמָה פּוֹלֵט סוֹדוֹת,

וְכָל-הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹתֵק;

וּמֵאַחֲרֵי הָרֵחַיִם

שְׁאוֹן הַנַּחַל אֵינוֹ פוֹסֵק.

שְׁחוֹר הַלַּיְלָה הוֹלֵךְ כּוֹבֵשׁ,

מַרְכִּיב צֵל עַל-צֵל וְכוֹפֵל;

דּוּמָם אֶל-יָם הַמַּחֲשַׁכִּים

כּוֹכָב אַחַר כּוֹכָב נוֹפֵל.

וּבְהִשְׁתַּתֵּק כָּל-הָעוֹלָם,

אַרְגִּישׁ: לִבִּי עֵר וּמְדַבֵּר;

אַרְגִּישׁ: מַעְיָן טָהוֹר אֶחָד

הוֹמֶה אַט שָׁם וּמִתְגַּבֵּר.

אוֹמֵר לִבִּי לִי בַחֲשָׁאי:

“בְּנִי! חֲלוֹמוֹתֶיךָ בָאוּ;

נָפַל כּוֹכָב מֵרָקִיעַ –

הַאֲמִינָה – לֹא שֶׁלְּךָ הוּא.

עוֹד שֶׁלְּךָ קָבוּעַ אֵיתָן

וּבְמִשְׁבַּצְתּוֹ יִזְרַח שָׁמָּה;

שָׂא עֵינֶיךָ – הִנֵּה שָׁם הוּא

קוֹרֵץ, רוֹמֵז לְךָ נֶחָמָה.”

וּבְהִשְׁתַּתֵּק כָּל-הָעוֹלָם

אֵשֵׁב אַבִּיט אֶל-כּוֹכָבִי;

לִי אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד –

הוּא הָעוֹלָם שֶׁבִּלְבָבִי.

(חשון, תרס”ב.)

נבקש מהתלמידים לקרוא את השיר בקריאה דמומה ולסמן במדגשים שונים מילים, מוטיבים, תמונות, סמלים המופיעים ביצירה.

ניתן לחלק את בכיתה לארבע קבוצות (טורים). כל קבוצה תתבקש להתיחס לשני אמצעים רטוריים בלבד. במליאה תציג כל קבוצה את המסקנות שלה. כמו כן ניתן להסתפק בזיהוי של שני אמצעים בלבד לכולם.

בסיום התרגיל דף התלמיד צריך להראות כך.

כעת לאחר “הכנת הקרקע” וניתוח ראשוני של הטקסט השירי ניתן ללמוד עם התלמידים את החוויה המוצגת בשיר, הלימוד יעשה בשיתוף עם התלמידים:

בית א’:

ים הדממה – מטאפורה. ים – כוח טבע איתן שהמאפיין שלו הוא ריבוי והשמעת קול (מצוי בתנועה תמידית). דממה – שקט רב. המשמעות המילולית של השורה הראשונה בשיר היא: ‘הכוח הדומם הזה משמיע קול’.

בבית זה קיימת ניגודיות – מעבר לקול הדממה שפולט סודות והמצב הקוסמי הוא של שתיקה, יש  גם קול שנשמע. זהו הקול של הנחל “שאון הנחל”.[מידע חוץ טקסטואלי לסיוע בהבנת השיר: הנחל הוא המפעיל את עבודת הריחיים. טחנת הקמח מוצבת ליד הנחל ונעזרת באנרגית המים להנעת אופנים גדולים המסובבים את אבני הריחיים לצורך טחינת הקמח].

ניתן להראות סרטון קצר שימחיש זאת.

“שאון” – הרעש הנשמע מהנחל הזורם. היינו מצפים שתופיע מילה כמו זרימה , פכפוך. הבחירה במילה “שאון” מבטאת שהקול מפריע, זר ומרעיש.  בנוסף, הטחינה המונוטונית של החיטים מעוררת תחושה של עמל שגרתי, יום יומי.

לסיכום בית זה: יש בבית זה מטאפורות, ניגודיות, האנשה, האוירה היא מסתורית.

בית ב‘:

בבית זה מתגבר החושך וברור שמדובר בשעת לילה- נבקש מהתלמידים לסמן מילים המתקשרות עם מוטיב זה: “שחור”, “צל על צל”, “מחשכים”, “כוכב אחר כוכב נופל”.

בבית זה “ים הדממה” הפך ל”ים המחשכים”.- המסתוריות מתגברת. אל הים החשוך נופלים כוכבים. הנפילה של הכוכבים מפחידה, מטרידה, ומאיימת על הדובר. על פי תפיסתו של הדובר “כוכב נופל” זהו סימן רע. הדובר חושש שגם הכוכב שלו “יפול”. (נפילת “הכוכב” מפחידה כיון שהדובר חושש שעתידו לוט בערפל, יתכן שהצלחתו אבדה ).

• מהו הכוכב? מה מסמל כוכב?

–          ביטוי לעולם הרגשי של הדובר.

–          הבטחת אושר.

–          איזשהו כוח רוחני גבוה ורחוק המכוון ומדריך ודורש טוב.

–          הצלחה (בדומה לביטוי “דרך כוכבו”).

לסיכום הבית: מופיע מוטיב החושך, חזרה על המילה “ים”. מטאפורה “ים המחשכים”. האנשה לחושך המתגבר ומתחזק.

בית ג‘:

הדממה מוחלטת, “כל העולם שותק”, וכנגד שתיקת העולם יש קול אחר- הלב של הדובר שמדבר. כל הרעשים שהיו קודם – נעלמו, אין שום קול חיצוני, אך יש קול פנימי, הקול שבתוכי, בתוך ליבי. כלומר, יש כאן ניגודיות.

בנוסף, קיימת כאן אנאפורה צמודה : (אנאפורה= מילה החוזרת על עצמה בראשי שורות. תפקיד האמצעי האמנותי הזה להדגיש את המילה החוזרת. במקרה זה האנאפורה צמודה כיון שהיא מופיעה שורה מתחת לשורה, בשונה מאנאפורה סרוגה המופיעה לסירוגין).

אַרְגִּישׁ: לִבִּי עֵר וּמְדַבֵּר;

אַרְגִּישׁ: מַעְיָן טָהוֹר אֶחָד.

האנאפורה מדגישה את ההתרכזות פנימה ברגשות שלי. רגשות הדובר הם חזקים מאד עבורו. יש כעת התכנסות פנימית והתעוררות של יכולת לנהל עם עצמי דיאלוג פנימי – הדובר מדבר עם ליבו. מה מרגיש הדובר? הוא חש שיש איזשהו כוח הנובע מתוכו (“מעיין”).

סמל המעיין: סמל – symbol (בשירה ובסיפורת) הוא צורה של לשון ציורית, אשר בה דבר מסוים – על-פי רוב מוחשי – מחליף ומייצג דבר-מה אחר, שהוא בדרך כלל מתחום המופשט.

מעיין מסמל – חיים חדשים, נביעה, חיות, התעוררות, זרימה, עדינות (בניגוד לנהר גדול ושוצף).

“מעיין טהור” – משהו עמוק, נקי, זך בתוכו. מתוכו מתחילה נביעה שהולכת ומתגברת. “הומה לאט ומתגבר”. הלב שלו הוא מעיין שממנו נובעים הדברים.

לסיכום הבית, בבית זה קיימת ניגודיות, אנאפורה, סמל והאנשה ל”לב”. (ניתן לומר שיש גם סינקדוכה, הלב למעשה מיצג את הדובר עצמו. סינקדוכה = פרט המייצג את השלם)

בית ד’:

תיאור הדיאלוג הפנימי בין הדובר לליבו. הלב מרגיע את הדובר ‘אל תדאג!’ – ‘הכוכב הנופל אינו שלך!’ הלב מוסיף ומעודד, תאמין שהחלומות שלך עומדים להתגשם “חלומותיך באו”. ניתן לראות שיש קשר בין הלב לדובר, הלב הוא כמו אבא (“בני!”), מרגיע, מנחם ומעודד.

בית ה‘:

הלב ממשיך לדבר אל הדובר גם בבית זה. ‘אל תדאג, הכוכב שלך קבוע בחוזקה בשמים, והוא זורח במקומו’. הביטוי “שא עיניך” – הוא רמז לדברים שנאמרו לאברהם אבינו. ה’ אומר לאברהם שיביט אל השמים ויראה את הכוכבים. (הביטוי “נשיאת עיניים” מופיע פעמים רבות בתנ”ך ומשמעותו דומה. זה ביטוי להסתכלות רחבה, מקיפה, גבוהה ולא מצומצמת. הסתכלות רוחנית ולא פיזית). כוכבך קורץ לך. הוא קשור אליך, מנחם ומרגיע ורומז שיש עוד תקוה.

• מהו תפקיד הלב?

מעיין טהור פנימי, מקור ממנו שואב הדובר כוחות ונחמה, מעין דמות אב, העולם הפנימי של הדובר. הלב הוא המקור של הנביעה בתוך האדם. ה”לב” בתרבות היהודית מסמן גם מקור של רגש וגם מקור של שכל.

בית ו‘:

חזרה אל שתיקת העולם. יש כאן רגיעה ותובנה חדשה. הדובר מתנתק מכל המציאות שסביבו ומתמקד רק במציאות הפנימית שבתוכו. הדובר לא מושפע משום גורם חיצוני. ממוקד כולו בהקשבה פנימית לקול שבליבו. “העולם שבלבבי”- מטאפורה ליכולת להתנתק מהעולם שבחוץ. זו תחושה של ביטחון ורגיעה מוחלטת.

ניתן לומר הדובר עבר כאן תהליך פנימי- התהליך החל בהתבוננות בעולם ובעוצמתו, באיתני הטבע, (ים, שמים, כוכבים) ולאט החל התמקדות בעולם הפנימי שלו וגילוי התובנה המעמיקה שגם בתוכו יש “כוכב”.

להלן מצורפות תמונות לשימוש המורה בחלק זה של השיעור.

כעת נתוודע לכוחות שבשיר:

מצד אחד אני.

מצד שני העולם.

אפשר לרענן בזיכרון התלמידים את הפעילות שנעשתה בתחילת הלימוד. מהם היחסים ביני לבין העולם?! יחסים רחוקים, העולם מניע אותי, אני חלקיק קטן בעולם, אני חייב להסתגר מפני העולם, נתק ביני לבין העולם וכד’.

(כסיעור מוחין “פותח” אפשר לשאול : מהו עולם?  תשובות אפשריות: נצח ונצחית, קהל רחב וציבור, תבל ומלואה, כלל האנושות, מציאות, סביבה. ניתן לשאול גם: מהו “אני”? מסכת אבות א’ יד’: “אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי..”)

כלומר, המסקנה העולה מהשיר היא: יש כוחות שמושכים מבחוץ, מרעישים, מפריעים ומסיטים, אך כדי להאזין לכוחות הפנימיים שלי עלי לעיתים להתנתק מהעולם. ואם נמשיך בכיוון זה נאמר,  יש לך כוח פנימי! יש כאן אמונה בכוח שבי , ישנם דברים שרק אני יכול לעשות זאת.

הניגודיות:

יש בשיר ניגודיות בין הדובר לעולם.

העולם מרעיש ואחר כך משתתק והלב שלי מדבר אלי.

הכוכב שלי מול כל העולם.

למעשה ניתן לומר שהניגודיות בין הפנים לחוץ מבליטה את הצורך בהתרכזות פנימית כדי למצוא את הכוחות שבי.

רבדים בהבנת השיר:

ניתן לקרוא את השיר בשני אופנים / היבטים ולפרשו על פי כל אחד מהם באופן שונה.

• קריאה אנושית כללית– הדובר מול העולם. השיר עוסק ביכולת של האדם למצוא בתוכו כוחות למרות כוחות העולם המחלישים אותו. זהו שיר אישי המתאר תהליך רגשי. תהליך של התפכחות או “התבגרות”. זהו תהליך פנימי של גילוי והעצמה. זו הקריאה שבה פיענחנו את השיר עד כה.
• קריאה ארספואטית–  הדובר מול עולם השירה. הדובר מצליח למצוא בתוכו את הכוכב, את היכולת ליצור שירים והוא רק צריך להתכוונן פנימה ולהתנתק העולם. פיענוח השיר כשיר ארספואטי: הדובר מצוי במקום שיש בו רעש המפריע לו. הוא רואה כוכבים נופלים, אולי הכוונה למשוררים אחרים שאינם מצליחים והם טובעים ב”ים השכחה” (“תהום הנשיה”) והדובר-המשורר חושש שגורלו יהיה כגורלם.

רקע נוסף על שירה ארספואטית: התלמידים יתבוננו בתמונה “ידיים רושמות” של אשר, ויתארו אותה ואת משמעותה .היצירה מציגה דף נייר לבן המתואר במבט על. שתי ידיים מתוארות כיוצאות מתוך דף הנייר. כל יד אוחזת בעיפרון ומשרטטת את קווי המתאר של היד הנגדית. (זוהי תמונה שמתארת את התהליך הארספואטי) להבנת השיר ברובד הארספואטי – ניתן להיעזר בביצוע יוני רועה ואלכס.

הערה: כאמור, ישנם מס’ רבדים להבנת השיר. יש המפרשים את השיר בהיבט קבלי-מיסטי , פסיכולוגי וכו’. במערך זה התמקדנו בעיקר ברובד האישי ואליו נתייחס גם בפעילות לסיום ולהפנמת השיר.

השיר מבטא את החויה של הצורך בהתכנסות פנימית ובהתעלמות מן הרעשים שבחוץ כדי למצוא את הכוחות , את הטוב שבי. הרב קוק מתייחס לחזרה ולהתכנסות פנימה כתהליך של תשובה, שמרחיק את האדם מעולם המחשכים…

“התשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה” (אורות התשובה ט”ו י’).

המסקנה היא – אסור לנו לשכוח את עצמנו, את עצמיותנו….

פעילות:  כל תלמיד יקבל דף בצורת כוכב ריק מלבד הכותרת “בשבילי הכוכב זה אתה!”. אפשר להשמיע את השיר “בשבילי הכוכב זה אתה” של אתניקס.

(אפשר לחלק לכל תלמיד מראת כיס מתקפלת ועליה לכתוב “אם אין אני לי מי לי” או משפט אחר שיכול לבטא את הרעיון הזה. אפשר גם מדברי הרב קוק המופיעים בהרחבה בסיום).

כל תלמיד יתבקש לשבת עם עצמו מס’ דקות (אפשר להיעזר בדמיון מודרך ובמוסיקה מתאימה ליצירת אוירה רגועה ונינוחה) לאחר מכן כל תלמיד יתבקש לרשוםחמש תכונות טובות שיש בו. אפשר להציע לתלמידים לכתוב  גם “מכתב-נחת” לעצמם….

לתלמידים חלשים יותר, אפשר להציג רשימת תכונות חיוביות והם יצטרכו לבחור מתוכם תכונות הקיימות אצלם ולכתוב כיצד הן באות ליד ביטוי באישיות שלהם.

אפשר להציע לתלמידים המסוגלים להגיע למודעות גבוהה להתייחס גם לעולם שבחוץ… האם התלמיד מסוגל להבחין גם בכוחות מבחוץ המפריעים והמעכבים אותו?

התלמיד יציין אותם מחוץ לכוכב ויוסיף אם ניתן וכיצד ניתן “להשקיט” אותם.

פתחנו בהתבוננות בתמונות ובלימוד, דרכם עסקנו במערכת היחסים בין האדם והעולם. משם יצאנו ללימוד שירו של ביאליק ‘ים הדממה פולט סודות’. תחילה סיפרנו מעט על דמותו של המשורר, ושנית קראנו את השיר, וסימנו בקבוצות אמצעים רטוריים שונים בשיר. לאחר מכן ירדנו לעומק השיר- קראנו בית בית ועסקנו במוטיבים, מטאפורות, סמלים, אנאפורות, וניגודים המופיעים ביצירה. ראינו את מערכת הכוחות החיצוניים והפנימיים הקיימת בשיר,  ואת הניגודיות בין המתרחש בעולם לבין מה שמתרחש פנימה. עד כאן קראנו את השיר בקריאה אנושית כללית- האדם המחפש בתוכו כוחות אל מול הרעשים שבעולם, ולקראת סוף הלימוד הוספנו קריאה נוספת- קריאה ארספואטית. סיימנו בתרגיל כתיבה המזמין את  התלמידים לחפש את הכוכב שבתוכם.