נכתוב על הלוח את המילים: “הורים בשואה”. נפתח ונסביר כי בזמן השואה הגרמנים הנאצים, רצו לפגוע בכל חלקי העם היהודי: אנשים, נשים וילדים. התנאים בגטאות ובמחנות שבהם ישבו היהודים, היו קשים מאוד: המקום היה מלוכלך מאוד, היה מעט אוכל וכמעט כל האנשים חלו והיו חלשים.

נזמין שני זוגות מתנדבים ונבקש מכל זוג לעשות הצגה בה הם משמשים כהורים לילדים בזמן השואה ויש ביניהם דיון איך להציל את ילדיהם. נבקש מכל זוג להציע פתרון או שניים מעשיים.

לאחר ההצגות נשאל את התלמידים:

• מה לדעתכם יכלו ההורים לעשות עם ילדיהם?
• כיצד היה אפשר לשמור עליהם ולדאוג להם?

נספר לתלמידים שהיו הורים שחשבו על רעיון מיוחד: להבריח ולהוציא את ילדם מחוץ למחנה או לגטו.

• האם לדעתכם, נכון לבצע את הרעיון?
• מדוע?
• מה המחיר שהם שילמו בהחלטה זו?

נסכם: מצד אחד- הילדים יכולים להינצל ולחיות בתנאים טובים יותר, אך מצד שני- הם יורחקו מהוריהם ואין לדעת  מי ישמור עליהם והאם יטפל בהם טוב.

נציג לתלמידים תמונה הלקוחה מתוך האתר של ‘יד ושם‘.

נתבונן בתמונה, וננסה להוציא ממנה מידע: (רצוי לכתוב על הלוח)

• מי הדמויות ששם?
• מה גילם?
• מה הם לובשים?
• מהן הבעות הפנים שלהם?
• היכן הם מצטלמים?
• האם אנו יכולים לשער באיזו מסגרת הם נמצאים?

נספר, כי התמונה היא של ילדים יהודיים שהוריהם הצליחו להבריח אותם והם הסתתרו בשנות המלחמה במנזר כדי שיישארו בחיים ולא יפגעו.
נכתוב על הלוח את המושג ‘מנזר’ ונסביר: מנזר- זהו מקום בו גרים אנשי דת נוצריים. הנשים המבוגרות מהתמונה- הן נזירות שגרות שם.
ילדים רבים, שהוברחו למשפחות מחוץ למחנה, נמסרו וגדלו להיות נוצרים מאמינים במנזרים שונים.

• מה לדעתכם היו הדברים הטובים במנזר?
• אילו קשיים יכלו להיווצר שם?

נסכם: במנזר קבלו הילדים היהודיים אוכל טוב יותר ממה שהיה במחנה וגם מיטה נוחה יותר. מצד שני, הם קיבלו חינוך להתנהג כנוצרים- להתפלל לפי הדת הנוצרית, לענוד שרשרת עם סמל נוצרי ועוד. רבים מהם שכחו את החנוך שהוריהם נתנו להם ושהם שייכים לעם היהודי, מכיוון שהם הגיעו למנזר בגיל צעיר מאוד. בתמונה משמאל מופיע ילד שנראה רק כבן שנתיים!
יש לחזור ולהדגיש כי, לא ניתן להחליט אם זה היה הפתרון הכי טוב, הילדים הגיעו לשם מחוסר ברירה אחרת.

אבל זה עוד לא הסוף…

נמשיך ונספר: כחמש שנים לאחר שהסתיימה המלחמה, בשנת 1947, יצא הרב הראשי- הרב הרצוג, למסע חיפושים אחר נשמות הילדים המפוזרות במוסדות שונים באירופה.
הוא קיבל מידע על מנזר שאמורים להיות בו כמאה ילדים יהודיים. הוא נפגש עם ראש המנזר וביקש ממנו למסור בידו את הילדים על מנת להחזירם הביתה. ראש המנזר סירב בכל תוקף וטען שמדובר בילדים שהגיעו בגיל צעיר מאוד ואין זכר ליהדותם. הוא הראה לו את הילדים ענודים בצלבים ושאל האם הוא מבחין בילד יהודי?

• כיצד לדעתכם יוכל הרב הרצוג לדעת מי מהילדים יהודי?
• איזה סימן זיהוי יכול היה לעזור לו?

לאחר שנים רבות, כשאחת הילדות שנצלו בזכות המנזר, כבר הפכהה לסבתא, היא סיפרה את הסיפור שלה מימי המלחמה לנכדתה ושם היא עונה לשאלה שלנו.

נקרא יחד את סיפורה ולאחריו נשאל:

• מה אתם מרגישים אחרי שקראנו את הסיפור?
• איזו שאלה הא מעלה בכם?
• מה אם כן עזר לזהות מיהו יהודי?

נסכם: התפילה הקצרה ‘שמע ישראל’, נשארה בזכרון של הילדים, גם אחרי שהם התרחקו מהוריהם והיו מספר שנים במנזר. אנו יכולים ללמוד מכך, שעם ישראל הוא באמת עם של נצח, וכמה שינסו לפגוע בנו, תמיד יהיה מי שימשיך את חיי העם. גם אנחנו צריכים להמשיך ולהיות קרובים לה’ ולמצוותיו.

לסיום, נחלק לתלמידים את נוסח ‘קריאת שמע שעל המיטה’‘. נדביק על דפי בריסטול ונזמין אותם לקשט מסביב בעזרת טושים, צבעים ומדבקות.

במהלך היצירה נשים ברקע את השיר שמע ישראל בביצוע של שוואקי או בביצוע של חיים ישראל.

פתחנו את השיעור בהצגות על הורים שהתבלטו איך להציל את ילדיהם בשואה. למדנו על ילדי המנזרים ודרך הסיפור ראינו כי הרב הרצוג הצליח לזהות מיהו יהודי לפי מי שהכיר את הפסוקים של ‘שמע ישראל’. סיימנו ביצירה והכנו ‘קריאת שמע על המיטה’.