אחד מהספרים שכתב הנצי”ב נקרא “העמק דבר”- ספר פירושים על התורה. לפניכם פירוש של הנצי”ב 

על ספר דברים פרק יא פסוק י”ב. קראו את הפסוק ואת פירושו וענו על השאלות שלאחר מכן:

   אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה’ אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ בָּהּ–מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה

פירוש הנצי”ב לפסוק יב:

ארץ אשר וגו׳. הוסיפה תורה לומר דגם בזה אינו שוה לכל מדינות. אף על גב שנדרשים לגשם להשקות השדות מכל מקום אין להם דאגה מזה. בטבע המדינה להיות גשם בעתו. מה שאין כך ארץ ישראל-  ה׳ אלהינו דורש אותה. אינו נותן גשמים אלא על פי חקירה לפי המעשים.

• מה הכוונה בפסוק “שעיני ה’ תמיד בה”? 
• האם יש לכם דוגמא מחייכם לאדם שעיניו נתונות אליכם?
• מה ההבדל בירידת גשמים בארץ ישראל לבין מקומות אחרים בעולם?
• מה דעתכם על הקשר שבין מעשים וגשם? האם זה דבר חיובי או שלילי?
• חשבו אילו מעשים יכולים להוביל לירידת גשמים? מדוע דווקא מעשים אלו? 

לפניכם פירוש של הנצי”ב על חטא המרגלים:

“המרגלים אף הם לא דברו שקר, אלא שאסור לספר בגנותה של ארץ ישראל אפילו כשהדברים הם אמת, ומי שמדבר רעות על ארץ-ישראל הוא בבחינת מרגל”.

• הסבירו את הפירוש של הנצי”ב במילים שלכם.
• חשבו מה מאפיין מרגלים? מדוע לדעתכם מי שמדבר דברים לא טובים על הארץ הוא כמו מרגל? 
• איזו תכונה/ ערך שקיים באישיותו של הנצי”ב ניתן ללמוד מפירוש זה ומדוע?
• ערכו רשימה של מספר דברים טובים בארץ.
• אילו המרגלים מספר במדבר היו פוגשים את הרשימה שהכנתם, מה לדעתכם הם היו חושבים על הארץ? האם היו משנים את התנהגותם להוציא דיבה על הארץ? כתבו תיאור של המפגש. 

מסופר על הנצי”ב שבשעה שהיה מגיע בכל שבת קודש בקדושה ל’מתי תמלוך בציון’ היה מתמוגג בדמעות שליש, וקול בכייתו היה הולך מסוף הישיבה ועד סופה, ויחדור כליות ולב, ויעורר האהבה לציון אלף מונים יותר ממדברים ומטיפים של המטיפים החדשים לציון היותר גדולים.

• כאשר היה הנצי”ב אומר בקדושה “מתי תמלוך בציון בקרוב בימינו לעולם ועד תשכון” היה בוכה ומתחנן. מה הייתה ההשפעה של תפילה זו על הסובבים שהתפללו לידו?
• מדוע לדעתכם השפיעה התפילה  על אהבת הארץ של המתפללים, יותר מדברים אחרים?
• איזה ערך מתבטא באישיותו של הנצי”ב בתפילה בדרך הזו ומדוע?
• חשבו על מדינת ישראל שלנו וחברו עליה תפילה משלכם. 

בקטע שלפניכם הנצי”ב מדגיש את חשיבות איסוף צדקה עבור ההתיישבות בארץ ישראל.

קראו את הקטע וענו על השאלות שאחריו:

“מצוה וחובה על מי שהוא מאמין ביעודי הטובות והנחמות, לתת יד למצוה הבאה לפנינו…וכל אחד ממנו יושיט ידו לתת לקופת החברה, בכל שבוע כל אשר את לבבו, ואם כי יד עניים אנן, ואין בידנו לעשות בזה העניין דבר מסוים לתכלית הישוב, בכל זאת עלינו לקבץ פרוטה פרוטה ולמצוא חשבון ולשלחו למקום שעוסקים בבניין ביד רחבה, להודיע בזה כי רצוננו שלם להשתתף את מייסדי הישוב בארץ אבותינו, ומחשבתנו תחזק פעולתם”.

• הנצי”ב מדגיש את החשיבות של נתינת צדקה עבור ההתיישבות בארץ ומבקש גם ממי שעני ואין בידו הרבה, לאסוף בכל זאת פרוטה אחר פרוטה. מדוע לדעתכם דורש זאת הנצי”ב גם ממי שאין בידו הרבה כסף לתרום?
• מהי חשיבותה של צדקה זו, מעבר לעזרה הכלכלית עבור הנותנים ועבור המקבלים?
• דמינו שאתם חלק מאנשי העלייה שעלו לארץ באותה תקופה ואתם מקבלים את הצדקה ששולח הנצי”ב מהקהילות השונות שבחו”ל. כתבו מכתב לנצי”ב ותארו את תחושתכם בקבלת הצדקה ואת השימוש בכספי הצדקה שבחרתם לעשות.