ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם

יום שבתון/ מנוחה שבועית מן המבול

  • צוות לב לדעת
צוות לב לדעת
תצוגת כיתה מלאה
יום שבתון/ מנוחה שבועית מן המבול
לב השיעור
פתיחה
מפגש
שיר - יום שבתון
התבוננות
ניתוח - מקורות
הפנמה
אסיף
פרוייקט השבת העולמית
שימו לב! השיעור יתבסס על מאמץ של התלמידים לאתר את המקבילות בין ברית השבת לבין ברית נח, כמו גם לעמוד על מושג הברית עצמו [או על עצם המנוחה של השבת]. אף שמדובר בשיר קצר בהיקפו יש להקדיש ללימוד לפחות שני מפגשים, משום שבממדיו הצנועים טמון עומק רב. להתבוננות ראשונית במבנה הכללי של השיר ולהעמקה בבית הראשון יש להקדיש שיעור אחד, ולשאר השיר את השיעור השני.
עיון בפיוטו המפורסם של ריה"ל. הפיוט עוסק בבריתות החשובות שנכרתו במהלך ההיסטוריה (במבול ובמעמד הר סיני), ובקשר בניהן.
לב השיעור: מה הקשר בין נוח ושבת?
פתיחה: דיון - שירי שבת

נפתח בשאלות כלליות על שירי שבת:

  • אצל מי בבית שרים שירי שבת?
  • מה תרומתם לשולחן השבת?
  • מדוע המציאו לדעתכם את שירי השבת?

נאזין לתשובות וניתן מקום לכולם, אלה שלא שרים אצלהם ואלה שהשירה מרכזית אצלם.

מפגש: שיר - יום שבתון

נספר רקע על השיר אותו נלמד: שיר שבת זה מיוחס לר’ יהודה הלוי, דבר המשתקף באקרוסטיכון של השיר [יהודה]. התבוננות בו מעלה הקבלה מובהקת ומכוונת בין גלותו של העם היהודי לבין המבול, ובין הברית שנכרתה עם נח המבטיחה את קץ המבול והמשכיות האנושות לבין ברית השבת שנכרתה עם בני ישראל בהר סיני המבטיחה את המשכיותו של העם היהודי. לפי הקבלה זו ישראל היא היונה המבקשת מנוח לכף רגלה בתוך הגלות הארוכה והמתמשכת, והיא זוכה לחוויה זו אחת לשבעה ימים. במבט עמוק יותר ישראל ממשיכים את משימת יונתו של נח, לתור אחר מנוחה בתוך המבול והבלבול של העולם הזה.

נקרא יחד את שיר השבת: “יום שבתון“, ניתן גם להאזין לביצועו:

יוֹם שַׁבָּתוֹן אֵין לִשְׁכֹּחַ
זִכְרוֹ כְּרֵיחַ הַנִּיחֹחַ
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ
וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ
הַיּוֹם נִכְבָּד לִבְנֵי אֱמוּנִים [השבת חשובה לישראל]
זְהִירִים לְשָׁמְרוֹ אָבוֹת וּבָנִים
חָקוּק בִּשְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים [השבת חקוקה בלוחות]
מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ [כינוי לקב”ה ע”פ ישעיהו]
וּבָאוּ כֻלָּם בִּבְרִית יַחַד [כל ישראל]
נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע אָמְרוּ כְּאֶחָד
וּפָתְחוּ וְעָנוּ יְיָ אֶחָד
בָּרוּךְ נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ
 דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֵל, בְּהַר הַמֹּר [ה’ דבר בהר סיני]
יוֹם הַשְּׁבִיעִי זָכוֹר וְשָׁמוֹר
וְכָל פִּקּוּדָיו יַחַד לִגְמֹר [וגם ללמוד את כל פרטי השבת]
חַזֵּק מָתְנַים אַמֵּץ כֹּחַ
הָעָם אֲשֶׁר נָע וְכַצֹּאן תָּעָה [ישראל אשר תעו בגלות]
יִזְכֹּר לְפָקְדוֹ בְּרִית וּשְׁבוּעָה
לְבַל יַעֲבָר בּוֹ מִקְרֶה רָעָה
כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעת עַל מֵי נֹחַ.
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ
וְשָׁם יָנוּחוּ
יְגִיעֵי
כֹחַ
  • אלו שני סיפורים מן התורה מסתתרים בתוך השיר הזה?

נענה יחד:סיפור אחריתו של המבול, וסיפור מתן תורה עם דגש על מצוות השבת שבה. נצייר טבלהעל הלוח בעזרת תשובות התלמידים: בצד אחד המבול ובצד השני מתן תורה:

  • איזה קשר בולט ומיידי ניתן למצוא בין המוטיבים של קץ המבול ומצוות השבת?
  • באילו משפטים זה מתבטא?

שניהם רומזים לעניין המנוחה והשביתה לאחר תקופה של חוסר ביטחון. ייתכן להקביל את קץ המבול, לקץ העבדות במצרים אשר שיאה במתן תורה. נכתוב את המשפטים בטבלה.

התבוננות: ניתוח - מקורות

נתמקד בבית הראשון ונקרא אותו שוב:

יוֹם שַׁבָּתוֹן אֵין לִשְׁכֹּחַ/ זִכְרוֹ כְּרֵיחַ הַנִּיחֹחַ/ יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ/ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ:
  • מדוע מקביל המשורר בין השבת לריח הניחוח?
  • מהו זכרו כריח הניחוח?
  • איזה ריח מזכירה לכם השבת?
  • האם המשורר מתכוון דווקא לריח מסויים?

ישנו קשר חזק בין ריח וזיכרון, והשבת מזכירה ריח טוב שאינו משתכח. ‘ריח הניחוח’ רומז לפרשייה חשובה בפרשת נח: ונפתח ב’מרוץ’ מהיר מי יכול למצוא היכן מופיע ‘ריח הניחוח’ באותה פרשה. נקרא יחד מבראשית פרק ח’:

(כ) וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ: (כא) וַיָּרַח יְהֹוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: (כב) עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ:

הביטוי ‘ריח הניחוח’ הוא ביטוי להתקבלות הקרבן של נח בסוף המבול ולהבטחה של הקב”ה בעקבותיה שהאנושות והטבע יוסיפו להתקיים, ‘ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ’. נשבץ את ‘כריח הניחוח’ בשורה הראשונה של הטבלה.

  • כיצד יש להבין את הדמיון בין שבת לבין ריח הניחוח מקרבנו של נח?
  • היכן ניתן למצוא פעם נוספת בשיר רמז לברית שנכרתה עם נח?
  • אלו עוד מקבילות ניתן למצוא בתורה בין ברית נח לברית השבת?

יום שבתון אין לשכוח, כיון שהוא עצמו מזכיר את ‘ריח הניחוח’ העולה מקרבנו של נח המבטיח את המשך קיומו של העולם. באותו האופן שבת מזכירה את הברית בין הקב”ה לישראל המבטיחה את המשך קיומם. בכדי למצוא מקבילות בצורה בין ברית נח לברית השבת נבקש מהם לעיין בבראשית ט ח-יז: המושגים ‘ברית עולם’,  ‘אות’, לעומת ‘לדורותם ברית עולם, ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם’.

נצביע גם על אנלוגיה הפוכה: אצל נח חלק מן הברית נוגעת לכוחות הטבע אשר ‘יומם ולילה לא ישבותו’- כיון שהברית היא בעיקר מול כוחות הטבע שלא יתקללו בעבור האדם, ואצל ישראל הברית היא מול האדם שיזכה לשביתה. אצל נח האדם הוא פאסיבי, ואינו שותף פעיל בברית- אות הקשת ניתנת ע”י הקב”ה לאדם ללא מאמץ או שותפות מצדו. ישראל לעומת זאת מחויבים גם כן לשותפות מעשית בברית.

  • מיהי היונה הנזכרת בשיר?
  • האם ישנו רמז במקרא לכך שהיונה של נח אכן מצאה מנוח לכף רגלה דווקא ביום השבת (נזמין לעיין בפס’)?
(ז) וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:
(ח) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
(ט) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה: (י) וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה:
(יא) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:
(יב) וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד:

כתוב אמנם שנׁח שולח אותה במחזוריות של שבעה ימים, אך לא נרמז כלל שהיא מוצאת מנוח לכף רגלה דווקא בשבת. נפנה את התלמידים לספר דברים פרק כח, ושוב נפתח במירוץ למצוא מישהו או משהו שיש בו דמיון לתיאור של היונה המחפשת מנוחה לכף רגלה:

(סד) וֶהֱפִיצְךָ יְהֹוָה בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן: (סה) וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְהֹוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ[1]:
  • במה דומים ישראל ליונה של נח?
  • איך זה שבשבת ישראל זוכים לפתע במנוחה, אם הם נרדפים במשך כל השבוע?
  • האם הגויים החליטו להקל על ישראל ביום השביעי?
  • מי הם ‘יגיעי כוח’ המוזכרים בשיר?

נסכם: ישראל דומים ליונה של נח שלשניהם אין אחיזה בקרקע, אין מקום לנוח, יש בהם תכונה רוחנית של מעוף, יש להם שליחות כלפי כל דיירי התיבה, כאשר יזכו למנוחה תהיה בכך בשורה שהעולם הגיע לתיקונו. ביום השבת ישראל מתכנסים ומתחזקים סביב מושג הברית והשליחות שיש להם בעולם, והדבר מהווה הקלה מסוימת מן הצרות הסובבות אותם. יגיעי הכחמהם ישראל.

נעבור לבתים הבאים: ב, ג, ד, העוסקים בברית שנכרתה בסיני.

  • מהי ברית?
  • כיצד הדבר מתבטא בבתים ב,ג,ד?
  • מה מייחד את מצוות השבת שדווקא היא מצויה, לדעת המשורר, במרכז הברית בסיני?
  1. בית ב’ עוסק בהדדיות של הקשר בין ישראל והקב”ה דרך השבת, והוא מתמצת את שני הבתים שאחריו: מצד ישראל- הַיּוֹם נִכְבָּד לִבְנֵי אֱמוּנִים/ זְהִירִים לְשָׁמְרוֹ אָבוֹת וּבָנִים. מצד הקב”ה- חָקוּק בִּשְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים/ מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ.
  2. בית ג’ מציין רק את הצד של ישראל- ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד וכו’.
  3. בית ד’ מציין רק את הצד של הקב”ה- דיבר בקדשו אל, בהר המור יום השביעי זכור ושמור וכו’.

השבת מזכירה את הזמן בו העולם כולו יגיע למצב של מנוחה ושלווה. ישראל הם אלה האחראים כבר בהווה לציין את התקווה עתידית של האנושות. זהו גם הדמיון לקץ המבול. נזכיר כי לדעת חז”ל, לכל הדעות, התורה ניתנה ביום השבת.

בית ה’: הווה:

  • מה מבקש המשורר בבית זה?

 

  • מיהו העם בו מדובר, ומהו השוני בזמן הנזכר בין בית זה לשלושת קודמיו?
  • למי מופנית בקשת המשורר ‘יזכור לפקדו ברית ושבועה/ לבל יעבור בם מקרה רעה’?
  • ‘כאשר נשבעת על מי נח’ – היכן מצאנו שנשבע ד’ אחר המבול?
  • בסיום השיר, למי מכוונת לדעתכם הפנייה ‘יום שבתון אין לשכוח’?

בית זה חותם את השיר בהבטחה לדור של נח, ומלכד את כל חלקיו לחטיבה אחת. מדבר על זמן ההווה בו ישראל מפוזרים בין האומות ‘כצאן אשר אין להם רועה’, ולמעשה אינם מוצאים מנוח לכף רגלם במבול השוטף של הגלות. הוא מפנה בקשה לה’ והופך את השיר כולו לתפילה, הבקשה לזכור את נח היא הבקשה גם לזכור את ישראל שומרי ברית השבת. נראה כי הבקשה בסוף השיר זו בקשה מהקב”ה ולא רק מישראל, כשם שרק הוא הזוכר את ריח הניחוח שבא אחר המבול.

הערה למיטיבי צלילה [במי נח] –  “כאשר נשבעת על מי נח”- אם בהתחלה קיימת הקבלה בין שני הבריתות של נח וישראל ‘זכרו כריח הניחוח’, בבית האחרון נראה כי המשורר מתכוון לומר כי הברית לנח היא אותה ברית המכוונת לישראל. קיומו של העולם תלוי בקיומה של היונה, היא ישראל, ולכן ההבטחה לבל יעבור בישראל מקרה רעה, היא עצמה השבועה ש’נשבעת על מי נח’. הקבלה זו מקורה בישעיהו נד, שם מחבר הקב”ה בין השבועה על הימנעות מהבאת המבול בשנית לבין ההבטחה לחמול על ישראל:

(ז) בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ:
(ח) בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְהֹוָה:
(ט) כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ:
[ראה הרחבה בסוף המערך].
מכאן ניתן להבין את דברי המשורר: “יזכור לפקדו ברית [שבת בסיני] ושבועה [בזמן נח]”.
הפנמה:

בשיר שבת נפוץ זה קושר ריה”ל בין ההבטחה של הקב”ה לעולם אחר המבול לבין הברית עם ישראל על השבת בסיני. שני אירועים אלו קשורים זה בזה בכך שהם מהווים הבטחה לקצם של הצער והיגון בעולם הזה. ישראל ממשיכים את שליחותה של היונה בעולם בכך שבמשך כל שבוע הם קושרים עצמם אל הברית הקיימת בין האדם והקב”ה, ומסמנים את היעד של השלווה והמנוחה אליהם אמורה להגיע כל האנושות באחרית הימים.

נציג בפני התלמידים שבע תמונות של יונים .

נבקש מכל תלמיד לבחור תמונה המשקפת את מנוחת השבת כפי שהוא חווה אותה: נבקש מן התלמידים להעלות על הכתב חוויה זו, ולאחר מכן נבקש ממספר תלמידים להקריא את שכתבו.

לחלופין, ניתן להציע לתלמידים שיכתבו משהו ל’יונת השבת’ שלהם וישתפו.

בשיר שבת נפוץ זה קושר ריה”ל בין ההבטחה של הקב”ה לעולם אחר המבול לבין הברית עם ישראל על השבת בסיני. שני אירועים אלו קשורים זה בזה בכך שהם מהווים הבטחה לקצם של הצער והיגון בעולם הזה. ישראל ממשיכים את שליחותה של היונה בעולם בכך שבמשך כל שבוע הם קושרים עצמם אל הברית הקיימת בין האדם והקב”ה, ומסמנים את היעד של השלווה והמנוחה אליהם אמורה להגיע כל האנושות באחרית הימים.

אף שהמסר של השיר הוא נשגב, פעמים רבות אין אנו פוגשים את העצמה הטמונה בשבת. במקרים רבים אין אנו מצליחים להיפרד מן הדאגות והטרדות המלוות אותנו במהלך השבוע הן מוסיפות להעסיק אותנו גם במהלך השבת עצמה. חלק מן הסיבה לכך היא העובדה שכל אדם שומר את השבת באופן פרטי בביתו ואינו נחשף לשבת ככוח המניע את החברה כולה בתוכה הוא חי. במצב כזה, לא תמיד קל להרגיש חלק מן השליחות של ‘היונה’ שמטרתה להביא שלווה ורוגע עבור העולם כולו.

נפגיש את התלמידים עם ‘פרויקט השבת העולמית‘: שבת שהתקיימה, בשלב ראשון בקהילה היהודית בדרום אפריקה, ורוב משתתפיה יהודים שאינם שומרים מצוות. המשתתפים מתארים את העצמה החווייתית והחברתית המצויה בשבת כשזו מקיפה את החברה כולה, ואיך היא מאפשרת לאנשים לצאת מה’מבול’ האישי בו הם מצויים במהלך השבוע.

נכתוב על הלוח שאלות לזמן הצפיה ונבקש מהתלמידים לענות עליהן במהלך הצפיה:

  • איזה אמירה של המשתתפים בפרויקט ‘שבת העולמית’ הפתיעה אותך/ רגשה אותך?
  • איזה יתרון יש לשבת בהיותה מצוינת כמועד המיועד לכל היהודים יחדיו?
  •  מהו ‘המבול’ ממנו חשו חלק מן האנשים ממנו הצליחו לחמוק באמצעות השבת?
  • איזה בשורה עולמית עשויה להיות טמונה לדעתך, ביום השבת כפי שבא לידי ביטוי בסרט?

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!