נבקש מהתלמידים לכתוב על דף רצף של אסוציאציות שמתקשרות אצלם למילה “ירושלים” ולאחר מכן רצף של אסוציאציות שמתקשרות אצלם למילה “תל אביב”. נבקש מהתלמידים לשתף במילים ויחד איתם נדון במאפיינים השונים, כמובן הסטיגמטיים, של שתי הערים הללו בתודעה הציבורית והאישית. את הדיון אפשר להשאיר ברמה הסטיגמטית (שכן זו הדרך שלנו לדון על דברים כמאפיינים תופעה) אבל חשוב לפתוח אותו לראייה מורכבת יותר מאשר: ירושלים מייצגת את כל הטוב והעומק ותל אביב את כל הרדוד והרע. כדאי לפתוח את התלמידים למחשבה מה המימד של החידוש, היצירה, החופשיות וכו’ שמן הסתם יעלו תוך כדי הדיון על תל אביב עושה ונוגע בהם.

להרחבה ניתן לעשות שימוש בשירו של אורי צבי גרינברג: “אי אי מה יפית ירושלים” שמעמת גם הוא בין היסודות הירושלמיים – המסורת, הקדושה, הוותיקות והיסודות התל אביביים – חידוש, יצירתיות וצעירות (מצורף בסוף הקובץ לקמן).

• אתרגיל יצירה
• בתרגיל כתיבה

נספר לתלמידים שבשנים האחרונות נשמעת קריאה בחלק מהמגזר הדתי לאומי להפסיק ולחגוג את יום ירושלים שכן בגלל העובדה שכמעט ורק דתיים חוגגים אותו הוא הופך להיות חג כיתתי ובכך מאבד את כוחו, ערכו ואולי אפילו את מעמדו ההלכתי. ניתן לתלמידים להתמודד עם הטענה הזו ונשמע את הקולות השונים העולים בכיתה. הדיון יכול ללכת לכיוון בו התלמידים יכירו שהמצב לא פשוט, ובכל זאת יתמלאו באחריות ויחשבו כיצד עוזרים למצב הזה להשתנות.

כדי לנסות ולתקן מצב זה, יש לחשוב על גשרים וחיבורים בין תל אביב לירושלים, ובין החלקים השונים בעם שותם הן מייצגות. חיבור שכזה אינו יכול להיות שטחי, והוא יכול להתקיים רק כאשר כל צד מכיר בערכו של בצד השני ומוכן לקבל לתוכו משהו ממנו.

לשם כך, נחלק את הכיתה לשתי קבוצות: קבוצה אחת תצטרך לחשוב איך מכניסים את ירושלים לתל אביב (כלומר: איך האלמנטים של קדושה, לאומיות, עתיקות וכו’ נכנסים גם בתרבות התל אביבית) וקבוצה שנייה תצטרך לחשוב איך מכניסים את תל אביב לירושלים (כלומר: איך אלמנטים של חידוש, אומנות, חופש וכו’ נכנסים גם בתרבות הירושלמית). לאחר מכן נבקש מכל קבוצה להציג מה חשבה ונפתח דיון על היחס בין היסודות הללו ועל החשיבות, אם ישנה, בכל אחד מהם.

עד עתה דיברנו על המשמעות החברתית של ירושלים ותל אביב. אך מעבר לכך, ניתן לראותן כארכיטיפים שונים שקיימים גם בנפש האדם – ירושלים כיסוד העתיק, הקדוש, השמרני, לעומת תל אביב כיסוד החדש היוצר והמשתנה.  כעת, ננסה לקחת ארכיטיפים אלו לעולם האישי. נשאל:

• לאיזה צד אני יותר מתחבר, ל’ירושלים’ או ל’תל אביב’? (כמובן שהשאלה אינה איזה עיר אני יותר אוהב, אלא איזה איכות יותר מאפיינת אותי).
• האם הייתי רוצה להכניס לחיי יותר מהאיכות הנגדית? מה הצד השני יכול לתת לי ולהוסיף בחיי האישיים?

כדי להמחיש זאת ניתן לדמיין כי יש על הרצפה סרגל דמיוני – הצד האחד של הכיתה הוא ‘ירושלמי’ טהור, והצד השני ‘תל אביבי’ טהור. נבקש מהתלמידים למקם את עצמם על הסקאלה כפי שהם מרגישים את עצמם היום.  לאחר שכולם התמקמו, ניתן לשאול – מקמו את עצמכם כפי שהייתם רוצים להיות (ניתן לזוז יותר לכיוון ירושלים או לכיוון תל אביב).

פתחנו באסוציאציות על ירושלים ותל אביב וניסינו לעמוד על משמעותה הרחבה של כל עיר, והמחשנו את ההבדלים ביניהם בתרגיל כתיבה \ יצירה. דנו בשאלת הרלוונטיות של יום ירושלים כיום וניסינו לחשוב בקבוצות על גשרים וחיבורים בין ירושלים ותל אביב.  לבסוף העלינו את משמעותן הארכיטיפית של הערים והרגשנו היכן כל אחד מאיתנו נמצא והאם היינו רוצים לקבל יותר מאחד הצדדים.

ניתן לסיים את השיעור עם הדברים הבאים, שכתב הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) על יום ירושלים:

יום ירושלים, חשיבותו גדולה הרבה יותר מאשר ציון היום בו שוחררה העיר משלטון זר. מעלתו של היום הזה בכך שהוא נחוג לכבודה של העיר המיוחדת הזו… יום שאיננו מתייחס דווקא לחורבנה או לבניינה של ירושלים, לצערה או ליופיה, אלא יום של שמחה והודאה על עצם קיומה. שמחה על כך שיש כאן מקום מיוחד, על שזכינו לכך שבעולמנו תהיה נקודה של חיבור עם העולם העליון.
החג על ירושלים הוא חג חדש- בדורות ראשונים לא זכינו לזה, ולא ידענו שאפשר להלל ולשמוח על ירושלים סתם כך, גם בטרם נבנתה על תילה… על כך שגם כאשר ירושלים מושפלת- לא ניתן לכסות את מהותה… גם כשהיא בשאול תחתיות, היא עדיין מקור הברכה.
(אהבת ירושלים, חיי עולם עמוד 224)