נפתח את השיעור בצורת מעגל. נחזיק שני גלילי צמר, אחד כחול ואחד לבן. נמסור זה לזה לסירוגין את שני גלילי הצמר, כל תלמיד שמקבל בתורו כדור לידיו, ימשיך לאחוז בחוט, ויזרוק אותו לחבר אחר בכתה. כשזורקים את הכדור הלבן, יש לנקוב בשם הארץ ממנה הגיעה המשפחה מצד אבא לארץ, וכשזורקים את הכדור הכחול, יש לנקוב בשם הארץ ממנה הגיעה המשפחה מצד אמא לארץ. כך יווצר סבך כחול לבן, מבליל הגלויות שמהן הגענו לכאן.

נסביר: פתחנו במשחק שנועד ליצור תמונה סמלית לעין, של הצירוף החדש שהתרחש בארץ כשה’ קיבץ אותנו אליה בחסדו, כשהקמנו את מדינת ישראל, לפני מעט מאד זמן.. הצירוף הזה, של יהודים מכל קצוות העולם (מרוקו ויהודיה מפולין, יהודים מצ’כיה, אתיופיה, אוסטרליה ועוד ) התקבצו והגיעו למקום אחד, בזמן אחד. מציאות שהיא לא מובנת מאליה. הסתכלו על החוטים שאנחנו מחזיקים יחד: להוציא ולהעביר חוטים מכדור צמר מיד ליד זה פשוט. להוציא אנשים מביתם ולהביא אותם למקום חדש, להתערבב אלו באלו מחדש- זה בלתי נתפס.

• למה לדעתכם כל כך הרבה אנשים מצאו את עצמם עוזבים את הארץ שבה גדלו, ויוצאים יחד להרפתקאה הזאת, לעלות לארץ ישראל, לגור במקום חדש, עם שפה חדשה, ואנשים זרים ושונים מאד?
• במה מעבר זה יכול להיות קשה?
• מה גרם להם לעשות צעד משמעותי זה?

לפני שנים לא רבות כלל זיכה אותנו ה’ לקחת חלק בתהליך שיש בו גאולה אמיתית: קובצנו מבין הגויים, הקמנו מדינה, וצבא, ניצחנו במלחמות, זרענו שדות ובנינו כאן בתים, והקמנו כאן משהו מופלא מאד. ולמרות שכל אחד הגיע מקצה אחר של העולם, נפגשנו כאן, אחרי אלפי שנות גלות.

• מדוע לדעתכם אפשר לקרוא לזה נס?
• מי מכם מרגיש על עצמו שהעובדה שאנו גרים כאן היא פלא שאינו ברור מאליו?

בשיעור הקרוב ננסה להתבונן מקרוב על עובדת היותנו כאן, על הצד הפלאי וגם על המשמעות האישית שהיא נושאת עבור כל אחד ואחד מאיתנו, לכבוד יום העצמאות הקרב ובא, בו אנחנו חוגגים את העובדה הזאת, ואת הבית החדש-ישן שלנו, כאן בארץ ישראל.

נאזין יחד לשיר: “ארץ ישראל שלי” ונצפה בסרטון:

ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת
מי בנה ומי נטע?
כולנו ביחד!
אני בניתי בית בארץ ישראל
אז יש לנו ארץ
ויש לנו בית בארץ ישראל.

ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת
מי בנה ומי נטע?
כולנו ביחד!
אני נטעתי עץ בארץ ישראל –
אז יש לנו ארץ,
ויש לנו בית,
ויש לנו עץ בארץ ישראל.

ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת
מי בנה ומי נטע?
כולנו ביחד!
אני סללתי כביש בארץ ישראל –
אז יש לנו ארץ,
ויש לנו בית,
ויש לנו עץ,
ויש לנו כביש בארץ ישראל.

ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת
מי בנה ומי נטע?
כולנו ביחד!
אני בניתי גשר בארץ ישראל –
אז יש לנו ארץ,
ויש לנו בית,
ויש לנו עץ,
ויש לנו כביש,
ויש לנו גשר בארץ ישראל.

ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת
מי בנה ומי נטע?
כולנו ביחד!
אני חיברתי שיר בארץ ישראל –
אז יש לנו ארץ,
ויש לנו בית,
ויש לנו עץ,
ויש לנו כביש,
ויש לנו גשר,
ויש לנו שיר על ארץ ישראל.

• מה עושים למען הארץ בשיר?
• מה לדעתכם מייצרת העשיה למען הארץ בקרב האנשים?
• למי יש סיפור משפחתי של קרובים או שלכם עצמכם, על עבודה ועשיה למען הארץ?

נספר לתלמידים על החלוצים. החלוצים היו אנשים שעלו לארץ ישראל מארצות שונות, ובאו הנה כדי ליישב את הארץ מחדש, לשקם אותה, ולהכין אותה לקראת שובו של עם ישראל כולו אליה. הם בנו בתים והקימו ערים, נטעו כרמים וחרשו שדות, שמרו על יישובים והגנו על ביתם. הם היו גיבורים אמיתיים, וחרוצים גדולים, ועשו ככל יכולתם כדי שארץ ישראל תפרח ותגדל, ותיושב.

• האם לדעתכם גם היום יש חלוצים?
• אילו דברים נוכל אנחנו בעצמנו לעשות למען ארץ ישראל?

בהמשך ישיר לדיון כאן, נבקש מהתלמידים להקדיש מחשבה לשאלה:

• מה משלל הדברים שאני טוב או מיוחד בהם, יכול להיות גם תפקיד שלי, בתור חלק מעם ישראל, בארץ ישראל?
• מה אני עצמי יכול להביא כמתנה לארץ?

לשם מיקוד השאלה נעזר בכרטיסיות:

נפזר כרטיסיות על הרצפה, חלק מהכרטיסיות יהיו ריקות וחלקן יהיו כתובות (אני טוב בספורט, ויכול להתאמן ולייצג אותנו באולימפידה,  אני שרה יפה, ויכולה לשיר לארץ ישראל שירים נפלאים ואוהבים, אני מטיילת המון, ויודעת למצוא שבילים חדשים שלא הלכו בהם עדיין בארץ ישראל, אני כותב יפה, ואוכל לכתוב עליה סיפורים מיוחדים, ועוד ועוד על זה הדרך). נבקש מהתלמידים להסתובב בין הכרטיסיות לבחור כרטיסיה שמבטאת משהו שהם יוכלו לתת מתנה לארץ או לכתוב על אחת הכרטיסיות הריקות משהו שהם יוכלו לתת מתנה לארץ.

חשוב לשים לב: נקודת חיפוש התפקיד האישי היא נקודה העשויה להיות רגישה למדי. הרבה תלמידים לא ידעו להגיד על עצמם במה הם טובים, יתביישו ביכולותיהם או בכנות לא יצליחו להכיר בהם. תפקיד המורה בחלק הכתיבה הוא לעבור בין התלמידים ולזהות מה מקומו של התלמידי ביחס למשימה. מי שמתקשה, יש לעזור לו בשאלות הכוונה וגם ברמזים, בהנחה שהמורה מכיר היטב את התלמידים ויכול לעזור להם לזהות את חוזקותיהם.

בתום תרגיל הכתיבה, נפנה לערוך טקס “הדלקת משואות” כתתי.

נסביר לתלמידים על טקס הדלקת המשואות ונצפה כדוגמא באנשים שהדליקו משואות: ציפי שביט, מארי נחמיאס (ועוד רבים טובים).

בכל שנה נבחרים אנשים מיוחדים מאד להדליק משואה ביום העצמאות, כיוון שבמעשיהם הם הוכיחו שמילאו את התפקיד המיוחד שנתן להם הקב”ה למלא למען הארץ שלנו.

אחרי שראינו שכל אחד ואחד מכם יש לו משהו מיוחד שהוא יודע לעשות נהדר, ורוצה לתת ממנו מתנה לארץ שלנו, אתם בעצם ראויים כולכם לגמרי להדליק משואה.

כעת נסדר בכתה נרות (לשם הנוחות: נרות חב”ד בעטיפת אלומיניום) כמניין התלמידים, וניתן בתורו לכל אחד להחזיק נר הבדלה דלוק (או כל נר מרשים אחר העשוי להראות כמשואה במידה מסויימת) . נכתוב על הלוח את הנוסח:

“אני _____________(שם התלמיד) בן _______ ו_________ (שמות הוריו)

מדליק משואה זו בזכות היותי ______________________________(התפקיד שניסחו לעצמם בתרגיל הכתיבה)

ולתפארת מדינת ישראל!”

בתום כל הדלקה, כל הכתה תמחא כפיים ותריע למדליק המשואה על תפקידו החשוב.

פתחנו באופן הניסי בו התקבצנו הנה בעשרות השנים האחרונות. בפלא הגדול שחולל לנו הקב”ה, ובזכות הגדולה להיות חלק מתהליך הגאולה הזה, דרך השיר ראינו כיצד אנחנו נושאי תפקיד חשוב בעולם הזה, כעם וכפרטים, וניסינו להתחקות אחרי התפקיד המיוחד שאנחנו יכולים לגלם בכוחנו ויכולותינו הייחודיות.