ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

יהושע פרקים ב’ – ו’: כיבוש יריחו

  • רוני אלדד
  • , הספרייה הלאומית
רוני אלדד
תצוגת כיתה מלאה
יהושע פרקים ב’ – ו’: כיבוש יריחו
לב השיעור
פתיחה
מפגש
תפילה לעת מלחמה
התבוננות
וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת
הפנמה
אסיף
חת"ם סופר
ערך מהאתר ויקיפדיה
תפילה בעת מלחמה
"תפילה בעת מלחמה"/ חת"ם סופר

עותק התפילה מאתר הספרייה הלאומית

מלאכת התבליט
מלאכת התבליט והתחריט- אתר האאוריקה
יצירה
מיד עם כניסת יהושע והעם לארץ, הם מתבקשים לצאת לקרב ולהתעמת באופן ישיר עם תושבי יריחו, מוקפת החומה. האופי הניסי שנושאת הלחימה ביריחו מחזקת את בטחון העם, בדרכו לכבוש את הארץ כולה ואת האמונה כי הם זוכים לליווי אלוקי. יחד עם זאת, גם מעוררת שאלה לגבי הצורך "להיגמל" מניסים ולפתח עצמאות ובטחון בלב העם בכדי לנצח בדרך הטבע. בשיעור נבקש לדון במשמעותם של ניסים, בעצמה הרבה המתלווה אליהם ובהשלכות המורכבות שבהסתמכות עליהם (בימי יהושע כמו גם בימינו).
לב השיעור: כיבוש יריחו- מהם החלקים הניסיים ומהם החלקים הקשורים לעוז וגבורה?
פתיחה: ושבתם וירשתם אותה

נזכיר לתלמידים: אנו עומדים כעת על גדות הירדן, רגע לפני הכניסה לארץ המובטחת.

לעמידה זו על הסף מתלוות תחושות ומשמעויות רבות (בהן עסקנו בהרחבה בשיעור הקודם). ההתרגשות, הציפיה, החששות התקוות מציפים את הלב והדריכות בשיאה.
נשאל,
• האם יש לכם השערה מה צפוי לקרות עכשיו?
• מה הייתם בוחרים לומר לעם ברגע כזה?

לאחר מכן נפנה לקרא מהכתוב את הפסוקים הרלוונטיים (יהושע פרק א’ פסוקים 10-19). נבצע שתי קריאות, בקריאה ראשונה נבקש מהתלמידים לסמן במהלך הקריאה את המקומות בהם הם מזהים נוכחות של גבורה ואומץ (גם במעשים המתוארים, וגם ברובד המילולי הפשוט). בקריאה החוזרת, נבקש מהתלמידים לגלם את תפקיד העם ולומר בקול וברצף את המשפטים בדיאלוג עם יהושע.
הקריאה :

וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ, אֶת-שֹׁטְרֵי הָעָם לֵאמֹר.
עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה, וְצַוּוּ אֶת-הָעָם לֵאמֹר הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה
כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה
לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם לְרִשְׁתָּהּ
וְלָראוּבֵנִי, וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי, שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה–אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר:
זָכוֹר, אֶת-הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה לֵאמֹר:
יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מֵנִיחַ לָכֶם, וְנָתַן לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת .
נְשֵׁיכֶם טַפְּכֶם, וּמִקְנֵיכֶם, יֵשְׁבוּ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן;
וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, וַעֲזַרְתֶּם, אוֹתָם
עַד אֲשֶׁר-יָנִיחַ יְהוָה לַאֲחֵיכֶם, כָּכֶם, וְיָרְשׁוּ גַם-הֵמָּה, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם;
וְשַׁבְתֶּם לְאֶרֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם, וִירִשְׁתֶּם אוֹתָהּ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ.
וַיַּעֲנוּ, אֶת-יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: כֹּל אֲשֶׁר-צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה, וְאֶל-כָּל-אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ
. כְּכֹל אֲשֶׁר-שָׁמַעְנוּ אֶל-מֹשֶׁה, כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ:
רַק יִהְיֶה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עִמָּךְ, כַּאֲשֶׁר הָיָה, עִם-מֹשֶׁה.
כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-יַמְרֶה אֶת-פִּיךָ, וְלֹא-יִשְׁמַע אֶת-דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר-תְּצַוֶּנּוּ–יוּמָת: רַק, חֲזַק וֶאֱמָץ. {פ}

בתום הקריאה, נשאל מספר שאלות יסודיות בכדי לאפשר רמת הבנה אחידה בכתה:

• אל מי פונה יהושע בתחילת דבריו ואל מי בשלב השני?
• איזה מסר הוא מבקש להעביר בשתי הפניות?
• מה משיבים לו על דבריו?
נרשום על הלוח את כל הדוגמאות למופעי אומץ וגבורה שזיהו התלמידים מתוך הקריאה.
נשים לב לביטויים המתייחסים אל העם בכניסתם ארצה- מתבקשים לאזור עז, להיות גיבורי חיל ולצאת למלחמה על הארץ.

נשאל,
• האם לדעתכם עם ישראל הוכשר והוכן היטב להיות עם לוחם?

ננסה להעביר את התחושות והאווירה במעמד לכיתה. אי הוודאות גדולה, המנהיג הוחלף זה עתה ועמו כל הדור הקודם, הכניסה הינה לארץ לא מוכרת ופניכם למלחמה.
• מה דעתכם על המעמד הזה? מה עשוי להתעורר בלב העם בשלב זה?

מפגש: תפילה לעת מלחמה

נקרא יחד את התפילה לשלום היוצאים למלחמה שחיבר החת”ם סופר (הרחבה על דמותו ניתן למצוא בין היתר כאן) התפילה נמצאת בארכיון הספרייה, בקישור זה. נסביר כי יצאו שתי מהדורות- הראשונה בשנת 1809, תק”ע והשנייה בשנת 1939, ת”ש.

נשאל:
• האם ידוע לכם מה אירע בשנת ת”ש שגרם למדפיסים להוציא מהדורה נוספת של התפילה?
• מה התרחש בעולם באותה שנה?
ניתן רקע קצרצר על מלחמת העולם השנייה, נסביר כי לא ידוע לנו עבור איזו מלחמה חיבר הח”ס את התפילה. אבל, שנים אחר כך, במלחמה איומה ונוראה מצאו חסידיו ותלמידיו נחמה וטוב במלים שכתב להם, בציפייה האמיתית לישועה בתוך המיצרים.

• אלו תחושות עולות בכם, מתוך המחשבה על המעמד הזה שלקראת מלחמה?
בתפילתו של החת”ם סופר יש השתהות והתמקדות רבה באימת המלחמה ובסכנות העצומות הטמונות בה. יחד עם זאת, בפסוקים שקראנו יש עמידה והתמקדות דווקא בעוז והגבורה שהמלחמה מעוררת ומולידה בלב לוחמיה.
• עם איזה מהתחושות הייתם מזדהים יותר בעמדכם על הירדן לפני מלחמה עם עממי הארץ?
• מה ההבדל הרגשי בן המלחמה המוכרת, כלומר עימות בן שני צבאות לבן מלחמה בדרך הנס? בה ההתערבות האלוקית מובהקת וחזקה ביותר.

התבוננות: וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת

נתחלק לחברותות ונקרא את פרק ו’ כולו העוסק במלחמת יריחו.

נבקש לקרוא את הפרק פעמיים, בקריאה השנייה נחלק את האירוע לתתי פרקים של התרחשויות קצרות ולתת לכל תת- פרק כותרת משנה.

או לחילופין, על מנת להקל על רצף הקריאה הארוך, ניתן לתת להם את הפסוקים מחולקים מראש לתתי פרקים, כבהצעה להלן, ורק לבקש מהם להעניק שם לכל חטיבה :

1.
וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אֵין יוֹצֵא, וְאֵין בָּא. {ס} ב וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ, אֶת-יְרִיחוֹ וְאֶת-מַלְכָּהּ–גִּבּוֹרֵי, הֶחָיִל. ג וְסַבֹּתֶם אֶת-הָעִיר, כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה–הַקֵּיף אֶת-הָעִיר, פַּעַם אֶחָת; כֹּה תַעֲשֶׂה, שֵׁשֶׁת יָמִים. ד וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים, לִפְנֵי הָאָרוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, תָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהַכֹּהֲנִים, יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת. ה וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל, בשמעכם (כְּשָׁמְעֲכֶם) אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר, יָרִיעוּ כָל-הָעָם, תְּרוּעָה גְדוֹלָה; וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר, תַּחְתֶּיהָ, וְעָלוּ הָעָם, אִישׁ נֶגְדּוֹ. ו וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, אֶל-הַכֹּהֲנִים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, שְׂאוּ אֶת-אֲרוֹן הַבְּרִית; וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים, יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת יוֹבְלִים, לִפְנֵי, אֲרוֹן יְהוָה. ז ויאמרו (וַיֹּאמֶר), אֶל-הָעָם, עִבְרוּ, וְסֹבּוּ אֶת-הָעִיר; וְהֶחָלוּץ–יַעֲבֹר, לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה
2.
. ח וַיְהִי, כֶּאֱמֹר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הָעָם, וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי יְהוָה, עָבְרוּ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת; וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה, הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם. ט וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ–לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים, תקעו (תֹּקְעֵי) הַשּׁוֹפָרוֹת; וְהַמְאַסֵּף, הֹלֵךְ אַחֲרֵי הָאָרוֹן, הָלוֹךְ, וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת. י וְאֶת-הָעָם צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר, לֹא תָרִיעוּ וְלֹא-תַשְׁמִיעוּ אֶת-קוֹלְכֶם, וְלֹא-יֵצֵא מִפִּיכֶם, דָּבָר: עַד יוֹם אָמְרִי אֲלֵיכֶם, הָרִיעוּ–וַהֲרִיעֹתֶם. יא וַיַּסֵּב אֲרוֹן-יְהוָה אֶת-הָעִיר, הַקֵּף פַּעַם אֶחָת; וַיָּבֹאוּ, הַמַּחֲנֶה, וַיָּלִינוּ, בַּמַּחֲנֶה. {פ}
יב וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ, בַּבֹּקֶר; וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים, אֶת-אֲרוֹן יְהוָה. יג וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיֹּבְלִים, לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה, הֹלְכִים הָלוֹךְ, וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת; וְהֶחָלוּץ, הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְהַמְאַסֵּף הֹלֵךְ אַחֲרֵי אֲרוֹן יְהוָה, הולך (הָלוֹךְ) וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת. יד וַיָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, פַּעַם אַחַת, וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּחֲנֶה; כֹּה עָשׂוּ, שֵׁשֶׁת יָמִים
3.
. טו וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, וַיָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה, שֶׁבַע פְּעָמִים: רַק בַּיּוֹם הַהוּא, סָבְבוּ אֶת-הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים. טז וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית, תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוֹפָרוֹת; וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הָעָם הָרִיעוּ, כִּי-נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת-הָעִיר. יז וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל-אֲשֶׁר-בָּהּ, לַיהוָה: רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה, הִיא וְכָל-אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת–כִּי הֶחְבְּאַתָה, אֶת-הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ. יח וְרַק-אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן-הַחֵרֶם, פֶּן-תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן-הַחֵרֶם; וְשַׂמְתֶּם אֶת-מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, לְחֵרֶם, וַעֲכַרְתֶּם, אוֹתוֹ. יט וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב, וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל–קֹדֶשׁ הוּא, לַיהוָה: אוֹצַר יְהוָה, יָבוֹא. כ וַיָּרַע הָעָם, וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת; וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר, וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ, וַיִּלְכְּדוּ אֶת-הָעִיר. כא וַיַּחֲרִימוּ, אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּעִיר, מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן; וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַח ֲמוֹר, לְפִי-חָרֶב. כב וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אֶת-הָאָרֶץ, אָמַר יְהוֹשֻׁעַ, בֹּאוּ, בֵּית-הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה; וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת-הָאִשָּׁה וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ. כג וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים, וַיֹּצִיאוּ אֶת-רָחָב וְאֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ וְאֶת-אַחֶיהָ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ, וְאֵת כָּל-מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ, הוֹצִיאוּ; וַיַּנִּיחוּם–מִחוּץ, לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. כד וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל-אֲשֶׁר-בָּהּ: רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל–נָתְנוּ, אוֹצַר בֵּית-יְהוָה. רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה, הִיא וְכָל-אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת–כִּי הֶחְבְּאַתָה, אֶת-הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ. יח וְרַק-אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן-הַחֵרֶם, פֶּן-תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן-הַחֵרֶם; וְשַׂמְתֶּם אֶת-מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, לְחֵרֶם, וַעֲכַרְתֶּם, אוֹתוֹ. יט וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב, וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל–קֹדֶשׁ הוּא, לַיהוָה: אוֹצַר יְהוָה, יָבוֹא. כ וַיָּרַע הָעָם, וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת; וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר, וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ, וַיִּלְכְּדוּ אֶת-הָעִיר. כא וַיַּחֲרִימוּ, אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּעִיר, מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן; וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַח ֲמוֹר, לְפִי-חָרֶב. כב וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אֶת-הָאָרֶץ, אָמַר יְהוֹשֻׁעַ, בֹּאוּ, בֵּית-הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה; וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת-הָאִשָּׁה וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ. כג וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים, וַיֹּצִיאוּ אֶת-רָחָב וְאֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ וְאֶת-אַחֶיהָ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ, וְאֵת כָּל-מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ, הוֹצִיאוּ; וַיַּנִּיחוּם–מִחוּץ, לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. כד וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל-אֲשֶׁר-בָּהּ: רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל–נָתְנוּ, אוֹצַר בֵּית-יְהוָה. כה וְאֶת-רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת-בֵּית אָבִיהָ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ, הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ, וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה: כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת-הַמַּלְאָכִים, אֲשֶׁר-שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת-יְרִיחוֹ. {פ
4.
כו וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ, בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר: אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה, אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת-הָעִיר הַזֹּאת אֶת-יְרִיחוֹ–בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה, וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ. {ס} כז וַיְהִי יְהוָה, אֶת-יְהוֹשֻׁעַ; וַיְהִי שָׁמְעוֹ, בְּכָל-הָאָרֶץ.

בתום הקריאה נעסוק בהפנמת הנלמד. נחלק לזוגות התלמידים חימר ומשטח עבודה (מקרטון ביצוע). נבקש מהם לבנות יחד על גבי משטח העבודה דגם קטן של סצנת נפילת החומה, כפי שהבינו אותה מתוך הפסוקים. תהליך הבירור והבנת המתרחש ייעשה אגב העבודה המשותפת, כיוון שעליהם להסכים על כל פרט ופרט שנוסף לדגם.

לצורך גיוון והרחבת אפשרויות הבחירה, ניתן להציע עוד אפשרויות לעיבוד יצירתי של הסיפור:

כקומיקס, או כ”פסל חי” בו מדמים התלמידים את ההתרחשות בגופם (עם או בלי תפאורה נלווית). נבקש מהם להתעכב במיוחד על הפרטים הבאים כפי שהם מבינים אותם: מהן הבעות פניהם של המשתתפים בקרב? עד כמה הייתה נוכחות ניסית בסיפור? ולעומתה, מה מידת גילויי הגבורה והעוז שגילו הלוחמים?

אחרי השלמת המלאכה, נפנה להתבוננות השוואתית בתבליט המופיע באוסף הספרייה הלאומית. יוצרו של התבליט אינו ידוע והוא פריט מתוך אוסף לייב קלוץ.

נבקש מהתלמידים לערוך השוואה בין הבחירות האמנותיות שלהם ובין הפרשנות העולה מתוך התבליט שבקישור.

(ניתן לספר בקצרה על הטכניקה הייחודית של מלאכת התבליט, בכתות בהן ההרחבה עשויה להתאים).

  • איזה רגע בחר היוצר להבליט כאן?
  • מה התחושה המרכזית העולה מתוכו?
  • אלו תחושות מעבירות הבעות פני הלוחמים?
  • מה הייתם “לוקחים” מהתבליט ומאמצים ליצירה שלכם?
  • מאידך, מה הייתם משנים בו, מתוך הבחירות שאתם עשיתם בשלכם?
הפנמה: התמעטות הנס

נחזור למליאת הכתה הכללית ונסייר בין העבודות. נבקש מהחברותות שבחרו באפשרות “פסל חי” להציג אותו במהלך הסיור המשותף. נתעכב על כל עבודה ועבודה ונדון קצרות, איזה פן ותחושה היא מבליטה מתוך סיפור הנס. נבקש לשמוע מה העלתה ההשוואה בחברותות בין מה שיצרו בעצמם ובין התבליט בו התבקשו להתבונן.

נסכם בקצה את הדברים שאספנו במהלך השיעור. נשים לב לכך שבמהלכו הבחנו בין עמדות נפש שונות שלפני היציאה לקרב.

תפילתו של החתם סופר מתארת את צורך האדם בהשגחה אלוהית. במלחמת יריחו היא התבטאה בצורה של נס החורג מהטבע, סדרי עולם שונו על מנת להבטיח ניצחון במלחמה. בשיעור ניסינו לזהות את המקום בנפש הזקוק לערבות אלוקית כזו, מורגשת ונוכחת, מול המקום המבקש לאזור עוז ולצאת למלחמה, באמונה ובביטחון.

לקראת סיכום, נדון יחד בשאלות הבאות:

בהמשך הספר נראה כיצד המימד הניסי הולך ומתמעט ככל שמתקדמים בכיבוש הארץ. המן פסק מיד עם כניסת בני ישראל לארץ, והקרבות נעשים “טבעיים” בהרבה, ללא התערבות ניסית.

  • מדוע זה כך, לדעתכם? אולי היה ניתן לחשוב אחרת, שבבואנו לארץ המובטחת, ניסים יהיו דבר שגרתי ונוכח בהרבה, כראוי לארץ הקודש?
  • לדעתכם, מה ניתן להבין מתוך כך לגבי הצורך והקיום של ניסים ?
אסיף: תרגיל בית

נשלח את התלמידים למשימת מחקר בבית:

שלחו הודעת טקסט מהפלאפון/ דוא”ל למספר נשאלים רב ככל הניתן ובה השאלון הזה:

שלום!

למדתי השבוע בספר יהושע על נוכחות ניסית ועל משמעויותיה ואשמח אם תסכימ/י לשתף אותי:

האם חווית פעם חוויה שהיא בעיניך בגדר נס ממש?
האם ז הייתה חוויה חיובית בלבד או שהיה בה גם פן מורכב עבורך?
האם היית רוצה שירבו המופעים הניסיים בחייך, או שאת/ה מעדיפ/ה את המציאות “כמות שהיא”?
מדוע?

תודה!

במהלך השבוע , בכל פעם שתלמיד יקבל תשובה מעניינת לשאלות הללו מאחד מהנשאלים, נוכל לעיין בה ולקיים דיון כיתתי.

 

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!