ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם

יד ושם- שיעור 2: זיכרון ושכחה

  • צוות לב לדעת
צוות לב לדעת
שימו לב! שיעורי ספרות באתר לב לדעת נכתבו על ידי מורים ומדריכים מנוסים ועיקרם הם הצעות הפנמה והשראה. על כל מורה להפעיל שיקול דעת לגבי הוראת התכנים. מאמרים מוסמכים לתכני הבגרות מופיעים רק באתר הרשמי של מפמ"ר ספרות בחמ"ד ד"ר טלי יניב
זהו שיעור שני מתוך מערך שיעורים על היצירה יד ושם. בשיעור זה נדון בקונפליקט המרכזי בסיפור- על המתח שבין זיכרון לשכחה. שימו לב, לפניכם תמצית של שיעור, ייתכן ויש צורך בהרחבה והעמקה.
לב השיעור: זיכרון ושכחה
פתיחה: שאלה- מה מייצגת קריאת השם?

בשיעור הראשון קיימנו דיון בשאלת קריאת השם המסוים מנדלה, ואילו לאחר קריאת הסיפור כולו אנו רואים שמדובר בנושא רחב הרבה יותר. נשאל את התלמידים-

  • האם לדעתכם עניין קריאת השם עליו דנו בשיעור הקודם, מייצג משהו רחב יותר?
מפגש: הקונפליקט המרכזי

נקרא את העימות המרכזי של הסיפור אומר הסבא ליהודה:

 “שוטה” פלט כנגדו סבא זיסקינד  “סבור אתה באים אנשים אל מדבר ועושים להם עם, מה? ראשון אתה לאומה חדשה? לא בנו של אבא אתה? רוצה אתה לשכוח אותם? מתבייש אתה בהם, שהיו להם מאה מונים של תרבות והשכלה משיש בך?, הרי כל מה שיש כאן” הקיף בזרועו על סביבו, “זה שלולית של מי ברזים לעומת הים הגדול שהיה שם! מה יש לך פה ערב של רב? שבעים לשונות? שבעים חטיבות, שזו נבדלת מזו? מנהגים? צורה? הרי כל בית כאן זה אומה לעצמה, מנהגים שלה ושמות שלה! ולזה יש לך קשר את אומר…”.

כלומר, הנושא המרכזי של הסיפור איננו רק השם המסוים שבו יקרא התינוק אלא נתינת השם הלקוח מהעבר, מסמלת קונפליקטים ונושאים קיומיים ולאומיים כמו: זיכרון ושכחה של השואה, ניתוק שרשרת הדורות, הגלות לעומת א”י, אלו ערכים מדגיש כל דור וכד’.

התבוננות: דף עמדה- זיכרון נגד שכחה

בנושא זה אפשר להציע לחלק את הכיתה לשניים. צד אחד ייצג את הזיכרון וצד אחד את השכחה. לצורך הצגת עמדתם, ישתמשו התלמידים בטענות המועלות בסיפור, וכן בקטעים המצורפים, ויכתבו דף עמדה על נושא זה.

  1. “האנטישמיות שלי”/ שלונסקי. מאמר הומוריסטי בזכות קריאת שמות מסורתיים לילדים.
  2. קטע עיתון על “מחאת המילקי” שיהפוך את הדיון לדיון יותר רלוונטי מבחינתם. האם צריך תמיד לזכור את השואה או שאולי אפשר לרדת לברלין, לשכוח את העבר ולחיות בנוחות כלכלית בימינו?
  3. קטעים בנושא זיכרון ושכחה: בזכות הזיכרון של הרב סולובצ’יק, בזכות השכחה של  יהודה אלקנה, והעלאת הקונפליקט בין השניים של ברל כצנלסון:
בזכות הזיכרון: (הרב דב סולוביצ’יק, מתוך מאמר ב”טראדישן”, כרך 17, חוברת 2)
מה עושה מורה יהודי?הוא מספר סיפור.
ומה טיבו של הסיפור, אשר סופר וחזר וסופר מאות פעמים בהמשך הדורות?
אנו מספרים לילדינו את הסיפור על החוקים המעצבים את יסודות המוסר היהודי…
אנו מספרים לילד סיפור של עם, אשר פגש את האלוהים במדבר וכרת עמו ברית.
אנו מספרים לו את סיפור העבר, ומלמדים אותו שלא לשכוח את מאורעות העבר…
אנו מלמדים את הילד להיות נאמן לזיכרונות אלו. לארץ, לבית המקדש.
אך אין אנו רק מספרים סיפורים המתארים מאורעות. ע”י הסיפור אנו חיים מחדש דברים, שקרו לפני אלפי שנים.
הסיפורים שלנו לא דנים רק בעבר, אלא גם בעתיד. אנו מספרים לילדינו את הסיפור של המתנה סבלנית להתגשמותה הכבירה של הבטחה, ואע”פ שתתמהמה…
זהו סיפור המאחד דורות לאין ספור. עבר, הווה, עתיד מתמזגים לחוויה אדירה אחת…”

בזכות השכחה: (יהודה אלקנה, “בזכות השכחה”, הארץ, 2 במרץ 1988)
“איני רואה סכנה גדולה יותר לעתידה של מדינת ישראל מאשר העובדה שהשואה הוחדרה בשיטתיות ובעוצמה לתודעתו של כל הציבור הישראלי. בפעם הראשונה אני מבין את חומרת מעשינו, כאשר במשך עשרות שנים שלחנו כל ילד וילד בישראל לבקר שוב ושוב ב”יד ושם”. מה רצינו שילדים רכים יעשו בחוויה הזאת? דקלמנו באטימות מוחין ואף באטימות לב, ומבלי לפרש – “זכור”! לשם מה? מה אמור הילד לעשות בזיכרונות אלה? בעבור רבים מאוד תמונות הזוועה עשויות להתפרש כקריאה לשנאה. “זכור” יכול להתפרש כקריאה לשנאה מתמשכת ועיוורת. עלינו לשכוח. איני רואה היום תפקיד פוליטי וחינוכי חשוב יותר למנהיגי האומה הזאת מאשר להתייצב לצד החיים, להתמסר לבניית עתידנו, ולא לעסוק, השכם והערב, בסמלים, בטקסים ובלקחי השואה. עליהם לשרש את שליטתו של ה”זכור” ההיסטורי על חיינו.”

הקונפליקט בין שכחה לזיכרון, ברל כצנלסון, מהפיכה ומסורת מתוך: במבחן, ת”א, תרצ”ב, ‏1935.
שני כוחות ניתנו לנו: זיכרון ושכחה. אי אפשר לנו בלעדי שניהם. אילו לא היה לעולם אלא זיכרון, מה היה גורלנו? היינו כורעים תחת משא הזיכרונות. היינו נעשים עבדים לזיכרוננו, לאבות אבותינו. קלסתר פנינו לא היה אז אלא העתק של דורות עברו. ואילו הייתה השכחה משתלטת בנו כליל – כלום היה עוד מקום לתרבות, למדע, להכרה עצמית, לחיי נפש? השמרנות האפלה רוצה ליטול מאתנו את כוח השכחה, והפסידו-מהפכניות רואה בכל זכירת עבר את “האויב”. אך לולא נשתמרו בזיכרון האנושיות, דברים יקרי ערך, מגמות נעלות, זכר תקופות פריחה ומאמצי חירות וגבורה, לא הייתה אפשרית כל תנועה מהפכנית, היינו נמקים בדלותנו ובבערותנו, עבדי עולם
הפנמה: דיון- "מסכים" "לא מסכים"

נערוך דיון באמצעות ציר “מסכים” “לא מסכים”. נתלה בצד אחד של הכיתה שלט עליו כתוב “מסכים”, ובצד שני שלט עליו כתוב ,לא מסכים”. לאחר מכן נקריא בכיתה מספר היגדים, ונבקש מהתלמידים לעמוד על הציר בהתאם למידת הסכמץם או אי הסכמתם עם ההיגד. לאחר מכן נשמע מספר קולות, לעיתים גם נעמת ביניהם בכדי להעמיק את הדיון, ונמשיך להיגד הבא.

לפניכם מספר דוגמאות להיגדים, מומלץ לבחור משפטים שרלוונטיים לסוגיות של זהות וזיכרון הרלוונטיים לכיתה שלכם.

  1. “אני חושב שסיפורי העבר במשפחה שלי משמעותיים עבורי ובונים את  מי אני היום”
  2. “אני מרגיש שהעולם מאוד השתנה בעשורים האחרונים, ולכן אין לדורות הקודמים הרבה מה לתרום”
  3. אני חושב שהידיעה מהיכן הגעת משמעותית פחות מהידיעה לאן אתה הולך”

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!