נבקש מכל אחת מהבנות לנסות ולהרגיש איזו הרגשה ותחושה עולה בתוכה כאשר היא חושבת על מעמד של חתונה. כדי לפתוח את הבנות אל ההרגשה, ניתן להכניס אותן בתרגיל של מעין דמיון מודרך לעולם של חתונה (נסו לדמיין שאתם נכנסות לאולם חתונות, נסו להרגיש מה אתן רואות, מה אתן שומעות, מה אתן מריחות וכו‘). בסבב נבקש מכל בת לתאר את הרגש שצף אצלה. סביר להניח שהרגשות יהיו סביב שמחה והתרגשות ואולי גם פחד ועוצמה.

לאחר מכן נראה לבנות קטע מתוך סרט חתונה שהועלה ל“יו טיוב” ובו מתועד רגע שבירת הכוס בחופה ע“י החתן. באתר יוטיוב מופיעים עשרות קטעים כאלה. אנחנו ממליצים על הקישור לסרטון הבא בו הנקודה שאנחנו מבקשים להדגיש באה לידי ביטוי בצורה חדה. בכל מקרה, כדאי לבחור סרטון בו בולט הפער בין דברי הרב הקודמים לשבירת הכוס ועוסקים בזיכרון ירושלים לבין קריאות הקהל כתגובה לשבירה שמעידה על פידבק לחתן על מעשה הגבריות שהפגין. נבקש מהבנות לכתוב במהלך הצפייה את כל מהלך העניינים שהם רואות בסרט (הרב מדבר, החתן שובר את הכוס, הקהל מריע).

http://https://www.youtube.com/watch?v=IdUxkVkWVtM

ניתן לחצי מהבנות בכיתה ללמוד בחברותות את הדברים שכתב הרב עוזיאל, ולחצי השני של הבנות בכיתה לקרוא את הדברים שנכתבו באינטרנט בעצות לחתן. נבקש מכל חברותא בסוף הלימוד/קריאה לכתוב מה מביעה שבירת הכוס במעמד החופה כפי שעולה מהקטע שפגשו.

שו“ת עוזיאל, הרב בן ציון עוזיאל

 שאלה זו של שבירת הכוס בשעת החופה שיסודו הוא להטיל טיפת אבל בכוס שמחתנו לקיים מה שנאמר: ‘אם אשכחך ירושלים… אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי‘. ועתה נהפך מנהג יפה זה למין פולחן והתהדרות של גבורה שהחתן דורס בכוח על הכוס ומשברו לרסיסים וכל הקרואים ממלאים פיהם שחוק ואומרים ‘סימן טוב‘

ובצדק (הערת) שדבר זה אינו נאה והוא בהפך מעיקר התקנה, ואף אני אענה חלק ואביע מר שיחי על מנהג זה שלפי צורתו העכשווי הוא מנהג טפל ומוטב לבטלו לגמרי מלשנות דמותו בצורה מכוערת שנפש היפה סולדת הימנו. בכל מקרה שאני נמצא בחתונות ורואה מנהג זה מצטער אני מאד אלא שאיני מוחה משום שאני מקיים בעצמי ‘מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע..”

(ולהבדיל): “כללים לשבירת כוס“, מתוך האינטרנט

מי מאיתנו לא חושש מהרגע הזה? אותו הרגע, שאנו מקווים שהוא יהיה היחיד בחיינו, הרגע שבו אנו מניפים את רגלנו מעלה וטראח!! שוברים את הכוס. כוס החתונה. זהו הרגע שכולנו חוששים ממנו, חושבים עליו יותר ויותר לפני הערב המרגש. זהו אותו הרגע שחלקנו מתעורר כשבוע לפני ליל הכלולות שטוף זיעה, מחלום בלהות שבו קרה אחד משני הדברים (אם לא שניהם יחד):

1. הנפנו את רגלנו למעלה כמו גברים… הנחתנו אותה מטה על הכוס כמו רקדנים מנוסים והופ! הכוס לא נשברת… כמה מביך.

2. הנפנו את רגלנו למעלה, עדיין כמו גברים… הנחתנו אותה מטה על הכוס כמו רקדנים מנוסים ו… אייייי! אחד הסיוטים הכי גדולים שלנו התממש: שברי הכוס חדרו פנימה, דרך עקב הנעל שעלה 577 ₪, אל תוך כף רגלנו. לא זו בלבד שהכוס לא נשברה בפעם הראשונה, אלא שבניסיוננו השני הצלחנו… ובגדול. גם הכוס נשברה וגם שבריה חדרו לרגלנו ואמרנו “ביי ביי” לערב שלם של ריקודים.

ובכן, כדי שלא יגידו שאין אחוות גברים, החלטתי במאמר זה לחלוק את ניסיוני (גרוש פעמיים ונשוי ומאושר בפעם השלישית) בעיקר בתור אחד שחווה את שני המקרים בשתי חתונותיי… אגב, בפעם השניה כמעט וחוויתי את המקרה השלישי על בשרי.

אז קדימה: לכל הגברברים באשר הם שם, שעומדים להתחתן ורוצים להעביר את הרגע המושלם כמו כשצריך, כמו גברים, להלן כמה עצות מעשיות מאיש חכם, מפני שאין חכם כבעל ניסיון:

1. בבחירת הנעל לערב החתונה, רצוי שהנעל, לא תהיה עשויה מבד או מעור, לפחות לא באזור העקב. כדאי לבדוק היטב את עמידות האזור, ליידע את בעל החנות שהנעל עומדת לשבור כוס ולהתייעץ עימו האם הנעל שאותה אנו רוצים לרכוש, היא מתאימה לאירוע.

2. שימו לב: כדאי שהכוס שאותה אתם עומדים לשבור, תהיה כמה שיותר רחוקה מתכונות של כוס בירה. הכוס שאותה אתם עומדים לשבור בערב החתונה, כדאי שתהיה כמה שיותר עדינה, שבירה. סוג של כוס שנסדקת ונשברת די מהר ממכה לא חזקה דווקא.

3. עכשיו, לא חייבים להנחית על הכוס מכת מחץ שלא הייתה מביישת את ברוס לי. מכה מדויקת וחזקה באופן בינוני, תעשה את העבודה

4. כדאי ורצוי מאוד לשים בתוך הכוס העתידה להתנפץ, מילוי של נייר כסף. פעולה זו תמנע את התפזרות השברים של הכוס ולכן תפחית את הסיכוי של כניסתם וחדירת א ל הנעל. מהשברים אגב, יש שעושים מתנות ומזכרות מיום החתונה ומערב החופה, בצורת מעמדים שונים ופמוטים לנרות שבת, המכילים בתוכם את השברים היצוקים פנימה בעבודת יד. ממש משהו שנשמר לתמיד. האמת היא, שזוג חברים הביא לנו מתנה כזו כהפתעה בחתונתי האחרונה והם תמיד טוענים שבזכות כך, אני כבר נשוי יותר מ 5 שנים.

לסיכום: ברגע המיוחל היו מרוכזים, הביטו על האזור העליון של הכוס, כוונו את העקב, קחו נשימה ארוכה ועשו את העבודה! אל תביישו את הפירמה. “גברים אמיתיים מצליחים בפעם הראשונה“, זה היה המשפט שענתה לי אשתי השנייה כששאלתי למה לדעתה אנו באמת מתגרשים לאחר שנת נישואין.

לא נותר לי אלא להגיד לכם “בהצלחה חברים“. מקווה שתצליחו בפעם הראשונה, ובגדול.

לאחר הלימוד והקריאה, נבקש משתי חברותות מקבוצות שונות להקריא את התשובה שכתבו – כמובן שהתשובות שיתקבלו יהיו שונות והפוכות זו מזו. בשלב זה כדאי לחזור אל הסרטון, ולחדד את ההבדל בין האופן בו מתייחס הרב לשבירת הכוס (מזכיר את חורבן ירושלים בדומה לרב עוזיאל) לבין האופן בו מתייחס הקהל לשבירה (צועק ומריע בדומה לקטע מהאינטרנט).

נלמד עם הבנות את הגמרא מתוך מסכת ברכות בה מוזכר לראשונה הרעיון של שבירת כוס בחופה. שבירת הכוס מוסברת במפורש בסוגיה כמבקשת להמעיט ולסייג את השמחה המוגזמת המתפרצת במעמד של חתונה. בכיתות בהם ניתן לפתח את השאלה הכללית – האם יש שמחה מוגזמת? – כדאי לעשות זאת. בכיתות בהן העיסוק בשאלה צדדית יסיט את הריכוז מהעמוד השדרה של השיעור שלנו כדאי להגיע בזריזות לסופה של הסוגיה, שממנה דייקו הראשונים את משמעות שבירת הכוס בחופה כקשורה לחורבן ירושלים ולמעמד הרוחני והפיזי בו מצויים ישראל בעולם.

מסכת ברכות דף ל ע“ב – דף לא ע“א (תרגום לעברית מופיע בסוף הקטע)

מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא. אייתי כסא דמוקרא בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו ואעציבו. רב אשי עבד הלולא לבריה חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא אייתי כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו ואעציבו… אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה שנאמר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אימתי בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה‘ לעשות עם אלה

תרגום: אמורא בשם מר בריה דרבינא עשה חתונה לבנו. ראה את החכמים שהיו צוהלים וצוחקים מאד. הביא כוס זכוכית לבנה יקרה שעולה 400 זוז ושבר אותה לפניהם ונהיו החכמים עצובים. אמורא נוסף בשם רב אשי עשה חתונה לבנו. ראה את החכמים שהיו צוהלים וצוחקים מאד. הביא כוס מזכוכית בהירה ושבר אותה לפניהם ונהיו החכמים עצובים… אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר “אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה” אימתי? בזמן ש“יאמרו בגוים הגדיל ה‘ לעשות עם אלה“.

נשאל בכיתה:
מדוע השמחה של החכמים בחתונה נתפסה כמוגזמת ע“י חלק מהאמוראים?

• כיצד מעשה של שבירת כוס יכול לעורר בתוכנו את הרגשות הרלוונטיים?
• מדוע ישנה בעיה למלא פינו שחוק בעולם הזה? ומדוע לעתיד לבוא בעיה זו תיעלם?
• כיצד ניתן להסביר את המרחק בין האופן בו נתפסת שבירת הכוס ב“עולם” לבין משמעותה המקורית?
• כיצד ניתן לפעול בחופות שלנו להתייחסות נכונה לשבירת הכוס?

דיון זה יכול לחזור אל השאלה בה נפתח השיעור שהציפה שחתונה מתחברת אצלנו באופן טבעי לרגשות משמחים ומרגשים ולא לתחושות של עצב ואבל, וגם להגיע אל השאלה האם אנחנו בכלל אבלות על חורבן ירושלים ומרגישות בחסרונה.

לסיום שלב הלימוד, כדאי ללמוד גם את דברי הרב אליעזר מלמד, שמלמד זכות על המנהג לצעוק מזל טוב לאחר שבירת הכוס:

פניני הלכה משפחה, ה, ט“ו

מנהג זה רווח כיום בכל ישראל, לשבור כוס מתחת לחופה, זכר לחורבן בית המקדש. יש נוהגים לשבור את הכוס מיד לאחר הקידושין, היינו לאחר נתינת הטבעת. ויש נוהגים לשבור את הכוס לאחר סיום שבע הברכות, בסיום החופה. ויש שתמהים על כך, מפני שאז יוצא שבשבירת הכוס מסיימים את החופה, ומיד אח”כ הקהל מריע – ‘מזל טוב’, ומה מקום לצהלת ‘מזל טוב’ אחר הזכרת החורבן?! אולם גם אבי מורי נוהג כך, ומסביר שאכן כך ראוי שבסיום החופה השמחה תגיע לשיאה ויאמרו הכל ‘מזל טוב’, אלא שאז בשיא השמחה, צריך לעצור כדי לזכור את ירושלים וצער העולם, ואחר שזכרנו זאת אנו רשאים לשמוח שמחה אמיתית. ולכן מיד לאחר זכירת ירושלים חוזרת השמחה שנעצרה להתפרץ.

נשים ברקע את אחת מהמנגינות של השיר “אם אשכחך“, שמושר אף הוא במהלך החופה כחלק מהרצון לזכור את חורבן ירושלים ולהתפלל לבנייתה עם בניית עוד בית שמח בישראל. נבקש מהבנות לכתוב תפילה אישית שהיו רוצות להתפלל בזמן שבירת הכוס בחופה, שתבטא את העומק והמחשבה שמאחורי רגע מיוחד זה בו מתערבבות רגשות של שמחה ושל עצב, של תקווה וצפייה גדולה לבניין ירושלים. במידה ויש מי מהבנות שמוכנה לשתף בתפילה שכתבה – כדאי לסיים בכך את השיעור.

בשיעור עסקנו במנהג שבירת הכוס, ובפער בין הדרך שבה הוא נתפס בחלקים מהציבור לבין משמעותו המקורית והאמיתית.