חודש אלול – מסע אל התפילה

נפתח ונשאל:

• מהו שמו הנוסף של חודש אלול?

חודש אלול נקרא גם “חודש הרחמים והסליחות”. (נכתוב על הלוח)

נתבונן יחד בכינוי הזה שניתן לו, ונברר אלו התרחשויות, מאפיינים, ומנהגים, מעניקים לאלול את אופיו זה.

• מי הוא “בעל הרחמים” ?
• מה הפעולה המשמעותית ביותר שנעשית במהלך החודש הזה, כדי לעורר את הרחמים הללו?
• האם יש לכם איזה זכרון, שקשור לחודש הזה, להתרחשויות בו, למנהגים, לתפילות, לקימה המוקדמת בבוקר, או  לתפילות מאוחר בלילה?

נערוך סבב, בו כל תלמיד יספר על זכרון או רגע משמעותי עבורו בחודש הזה, או בימים נוראים  (כלומר, בכל מה שמתפרש בין ר”ח אלול ועד יום הכיפורים).

כדי להתחיל את הסבב הזה, כדאי  לפתוח בזכרון קצר של המורה, שיעורר אצל התלמידים את המחשבה לגבי עצמם וזכרונותיהם.

בתום סבב הזכרונות , נסכם מעט את הדברים המרכזיים שעלו , ונספר לתלמידים לאן פנינו מועדות יחד החודש. נזמין אותם לצאת למסע בעקבות הרחמים והסליחות שלנו, ולפגוש יחד סוגי תפילות, ניגונים ופיוטים רבים ומגוונים. נספר להם שהמסע, בעיקרו, יהיה מסע של תפילה אמיתית ולא של לימוד אודותיה.

נזמין את התלמידים להכיר פיוט/תפילה/ניגון היקרים ללבנו במיוחד: “שחר אבקשך” שכתב ר’ שלמה אבן גבירול.

נספר עליו מעט (רקע הלקוח מתוך האתר “קהילות שרות“) :

” המשורר הספרדי ,ר’ שלמה אבן גבירול, הצליח למזג בשורות קצרות אלו את תמצית התחושות של המאמין מול בוראו – גדולת האל לעומת קטנות האדם והבקשה שקולו ושירתו יתקבלו בברכה על-ידי האל.

מבחינת סוג השיר, הוא שייך ל”רשות לנשמת”, כלומר, הוא מיועד לבוא לפני הקטע “נשמת כל חי” בתפילת הבוקר בשחרית של שבת. כמו בחלק גדול משיריו גם כאן אבן גבירול חותם את שמו באקרוסטיכון השיר “.

נספר ממקום אישי על הפיוט: השיר נכתב לפני כמעט 1000 שנה, אך המלים והמשמעות חיה ופועמת בו מאד, ובכל פעם שאני שר אותו ההכרה שאני שר מילים כל כך עתיקות ועדיין חדשות עולה בי. אני גם זוכר איך סבא שלי היה שר אותו בשבת בבוקר, והלב שלי מתמלא געגועים… (כדאי ורצוי שהדיבור יהיה כן ואמיתי ככל שניתן. מידת הקרבה בה נפתח את המסע עשויה להיות סמן למידת הפתיחות וגילוי הלב שיתעוררו במהלכו, וחשוב לתת על כך את הדעת.)

נקרא יחד את מילות השיר:

שַׁחַר אֲבַקֶּשְׁךָ, צוּרִי וּמִשְׂגַּבִּי,
אֶעְרֹךְ לְפָנֶיךָ שַׁחְרִי וְגַם עַרְבִּי.

לִפְנֵי גְדֻלָּתְךָ אֶעְמֹד וְאֶבָּהֵל,
כִּי עֵינְךָ תִּרְאֶה כָּל מַחְשְׁבוֹת לִבִּי.

מַה זֶּה אֲשֶׁר יוּכַל הַלֵּב וְהַלָּשׁוֹן
לַעְשׂוֹת, וּמַה כֹּחַי רוּחִי בְּתוֹךְ קִרְבִּי?

הִנֵּה לְךָ תִּיטַב זִמְרַת אֱנוֹשׁ, עַל כֵּן
אוֹדְךָ בְּעוֹד תִּהְיֶה נִשְׁמַת אֱלֹהַּ בִּי.

נבאר מילים קשות ונסביר את הפיוט.

נבקש מהתלמידים להדביק את השיר במחברת על דף כשלצידו יישאר דף ריק. על הדף הריק נבקש מהתלמידים לכתוב מעט ממה שלמדו עליו ומחשבות שונות שעלו בלבם במהלך הלימוד שלו.

(יש ערך, כמובן, להיכרות מעמיקה ככל שניתן, אך מאידך, הפן החווייתי שבתפילה הוא הפן המרכזי שבמסע הנוכחי שלנו וצלילה אל ביאורי התפילה עלולה להלאות ולעקב את קצב הלימוד. אפשר לדבר על משמעות וכוונת המלים באופן כללי ביותר, כאפשרות ביניים).

נספר לתלמידים שבמהלך החודש הקרוב נאסוף יחד, מכל תלמיד, את התפילה/הפיוט/הניגון שיקרים ללבו ביותר, ויחד ניצור מרחב תפילה גדול, העשוי מהתפילות שלנו.

כל תלמיד יתבקש לבחור מתוך מה שמושר אצלו בבית, או שנהוג להיות מושר בעדה שלו (מתוך היכרות, או בעקבות חיפוש באתר “הזמנה לפיוט” , או מתוך מה שאהוב עליו במיוחד מסיבה אחרת).

ובתורו, על פי סבב  שנקבע מראש, ללמד אותו בכתה פעם אחת במהלך החודש הקרוב. לפני הלימוד, יהיה עליו להקדים ולספר עליו מעט, להסביר בקצרה מתי הוא מושר, מה משמעות המלים, מי כתב ומי הלחין אותו, ומה החיבור האישי שלו אליו.

לאחר מכן, כל תלמיד יתבקש לחלק לכתה את מילות הפיוט/תפילה שבחר (אם מדובר בניגון, אז כמובן, הוא פטור משלב הטקסט) וללמד את הכתה כולה כיצד לשיר אותו.

תוצר מסכם של כל הפרויקט הגדול הזה, הוא המחברת אותה ממלאים יחד התלמידים, של מילות הפיוטים והתפילות, ומעט רקע על אודותיהם.

המחברת הזאת מהווה סוג של סידור כתתי חדש, ובסוף כל שבוענשוב לשיר יחד את כל הפיוטים שלמדנו עד כה, כדי שלא ישכחו מלב ונוכל לשוב אליהם שוב ושוב. התחושות העולות במהלך פתיחת הצהר אל עולם התפילה האישי, המשפחתי, העדתי או הקהילתי של כל תלמיד ותלמיד, וכמו כן, הקרבה שנוצרת אגב לימוד משותף חשיפה כלשהי, ושירה יחד, יש בכחם להיות פתח והזדמנות לחיבור עמוק בין התלמידים, ולהתבוננות משותפת על מושג הציבור, כגוף מתפלל, ועל כחו הרב.

ניתן לקחת את המסע המשותף הזה לכיוונים רבים. להתבוננות פנימית, או כיתתית. להעמקת ההיכרות עם מושג הפיוט והתפילה על ידי עבוד חקר מלווה של כל תלמיד על הפיוט המסוים שבחר ללמד , או לחילופין, כפתח ליצירת פיוטים חדשים, אישיים, בהשראת מה שלמדנו יחד.