ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם

חובות ההורים – מצוות חינוך – פרק יא’

  • צוות לב לדעת
צוות לב לדעת
תצוגת כיתה מלאה
חובות ההורים – מצוות חינוך – פרק יא’
לב השיעור
פתיחה
חשיבה וכתיבה
מפגש
התבוננות
הפנמה
אסיף
תוספתא חגיגה פרק א הלכה ב
קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכהיודע לנענע חייב בלולב, יודע להתעטף חייב בציצית, יודע לדבר אביו מלמדו שמע, ותורה ולשון קדש, ואם לאו ראוי לו שלא בא לעולם. יודע לשמר תפליו, אביו לוקח תפלין אליו.
הרב שאול ישראלי, עמוד הימיני עמתט
מהדוגמאות שהובאו לעיל על דרגת הגיע לחינוךשבכל מצוה, אנו למדים שהיא איננה תלויה במידת ההבנה של תוכן המצוה, במובן של קבלת עול מלכות שמים, כי אז בודאי היה צריך לקבוע גיל אחיד לכל המצוות, וכן היה ראוי להעלות את הגיל של הגיע לחינוך‘. אלא שדרגת הגיע למצוותתלויה באפשרות הביצוע של מעשה המצוה כתיקונו: בלולב לנענע, בציצית להתעטף וכו‘.

הרב חיים דוד הלוי, קיצור שולחן ערוך מקור חיים, חינוך הבנים, עמ‘ 318-317
חייב כל אדם לחנך את בניו ולהרגילם לקיים את המצוות שעתיד להתחייב בהן לכשיגדל. וכן לחנך את הבנות למצוות שעתידה להתחייב בהן כשתגדל. ויש אומרים שמצוות חינוך מוטלת גם על האם. ועיקר חינוך הבנים אינו בדברים בלבד, או בזה שירכוש להם לולב טלית ותפילין, אלא בכך שיקיים האב מצוות הבנוכחותם, וממנו יראו בקטנותם, וילמדו לעשות כשיגדלו.
חובת חינוך הקטן במצוות הוא עד גיל שלוש עשרה לבן, ושתים עשרה לבת. מכאן ואילך הרי הם חייבים במצוות כגדולים מכוח חיוב עצמי. ואף על פי כן אין ההורים פטורים לעולם מחובתם להשגיח על בניהם ובנותיהם ולחנכם בדרך הותורתו, וכל זמן שידם תקיפה עדיין עליהם יהיו זהירים להוכיחם. אלא שאחרי שגדלו יוכיחם במתק שפתים בלבד ובדברים רכים ונוחים.
משלי כב, ו
חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה
מדרש משלי פרשה כב
חנוך לנער על פי דרכו“. ראליעזר וריהושע. ראליעזר אומר: אם חנכת בנך עד שהוא נער בדברי תורה, הוא מתגדל בהם והולך, שנאמר: “גם כי יזקין לא יסור ממנה“. וריהושע אומר כהדא תורתא דלא יליפא רדיא ומתקשיא עלה בסופא [=כאותו השור שלא למד לחרוש ועל כן מתקשה בכך בסופו של דבר]. וכהדא עוברתא דכרמא דאית לה אתר כי אתא עד דהיא רטיבא, וכדקשיא ליה אי את יכיל לה [=וכאותו צמח צעיר בכרם שכשהוא צעיר ורטוב ניתן לתקנו, וכאשר הוא מתקשה אין אתה יכול לו].
הרב שמשון רפאל הירש, בראשית ח, כא
מה משמעות נעורים“? ההוראה המקורית של נער“: לנענע ולהשליך מעליו. כך אצל שמשון: “אנער” (שופטים טז, כ), “נוער כפיו מתמוך בשוחד” (ישעיה לג, טו) וכדו‘. מכאן נעורת“: פסולת של פשתן. וזו גם משמעות נעורים“: צעירים רוצים להתפתח מתוך עצמם. רשמים טובים או רעים אינם נקלטים בם דרך קבע. טבע הנער עודנו בתכונתו המקורית, טרם התעטף בטלית של חנופה, עודנו מנערמעליו רשמים טובים ורעים. צעירים אינם לא צדיקים ולא רשעים. אוי לו למי שסבור שהילד הממוצע הוא רשע ומרושע! מי שמכיר ילדים, יודה: לא, אין זה נכון, הנוער איננו מושחת, יצר לב האדם איננו רע מנעוריו. לא מנעוריו ישאף האדם אל הרע. בזמנים רגילים – מספר המבוגרים השואפים אל הרע הוא רב ממספר הצעירים. אמת, צעירים עלולים לעשות את הרע – שכן טרם הורגלו להיכנע לעול מצוות. שליטה עצמית ומשמעת דומות עליהם כעול, ובשאיפתם לעצמאות ינערועול זה מעליהם. אכן קשה להתגבר על עצמאות זו של הרצון. חוסר הבגרות השכלית מתווה עליה את תו העקשנות, אך עצמאות זו היא היא השורש של האישיות המוסרית שלעתיד. …וכך נטע הקבה בלב כל אדם את השאיפה לעצמאות – כדי לחשל את אופיו בדרך הטוב. עצמאות זו מתגלה תחילה כנעורים“: הצעיר משלח רסן, “מנערופורק את העול. אך משהוא מגיע לכלל הכרה, שתכלית המצווה היא חירות ולא הגבלה, הרי הוא מתמלא התלהבות נעורים, ונודר להתמסר לכל אידיאל נעלה.
רבי קלונימוס קלמיש שפירא, האדמור מפיאסצנא, חובת התלמידים, הקדמה
שלמה המלך אמר במשלי (כב, ו) “חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה“. זה הוא עיקר החינוך שלא בלבד בשעה שהנער נער, ויד אביו עודה תקיפה עליו ישמע לו ויעשה כמצוותיו, רק גם כשיגדל והוא ברשותו, אף כי יזקין לא יסור ממנה“. כי החינוך לא צווי לבד הוא שמצווה את בנו או תלמידו עשה כך וכך, גם לא הרגל בלבד הוא, שמרגילו לעשות מעשים טובים, יותר גדול ויותר פועל מן הציווי ומן ההרגל הוא החינוך. ושני אלה: הציווי וההרגל, רק כלי תשמישו הם, שהמחנך מוכרח להשתמש בהם, לצוותו ולהרגילו, כדי לחנכו בדרך ה‘… וכשנאמרה תיבה זו על חינוך הבנים, אז הכוונה היא לגדל ולפתח את טבעו והכשרתו של הילד שנמצאה בו במידה קטנה או בכוח או בהעלם לבד ולגלותה. וכיוון שהאיש הישראלי עוד בילדותו רוח דנשמת שדי טמונה וגנוזה בו, צריכים לגדל ולחנך אותו להוציאה לגלותה ולהפריחה ויהיה ליהודי נאמן עובד ה‘, בתורתו מעצמו יחפץ, ומדרכו גם כי יזקין לא יסור, והמצווה אף המרגיל אינו בטוח שהבן או התלמיד המצווה והמתרגל יעשה כמצוותו, גם כשיגדל ויהיברשות עצמו.
אבל שלמה המלך לא את תכלית החינוך בלבד הודיענו, שתכליתו להביאו אל גם כי יזקין לא יסור ממנה“, רק גם את האופן והאמצעי איך לבוא אליו ביאר לנו, במילים חנוך לנער עפ דרכו“, שזה הוא העיקר. כי המצווה והמרגיל בלבד, אינו צריך ליתן לב אל הבן והתלמיד, לדעת את טבעם ושכלם וכו‘… עליו רק לצוות עשה כך או כך ודי לו, גם אינו מרגיש חוב בעצמו לטפל בכל תלמיד ותלמיד בפני עצמו, יוכל הוא לצוות להרבה תלמידים בני גיל אחד ציווי אחד: עשו כך או כך, כי לא בתלמיד או בבן, רק בו, במצווה בלבד הדבר תלוי, הוא יצווה וזהו הוא הכל. אבל המחנך שרוצה לגלות את נשמת התלמיד הטמונה והגנוזה בו, לגדלה ולהבעירה שתבער באש של מעלה למרום וקדוש, וכולו אף כחי גופו בקדושה יתגדלו ולתורת הישתוקק, מוכרח הוא להרכין את עצמו אל התלמיד המתחנך על ידו, ולחדור אל תוך קטנותו ונמיכותו, עד אשר יגיע אל ניצוץ נשמתו הגנוזה אף נעלמה ולהוציאה, ולהצמיחה ולגדלה. כיוון שכן, לא בכל הנערים שווה הוא החינוך, תלוי הוא בכל נער ונער כפי טבעו, דעתו, מידותיו וכו‘, ואותם על המחנך להכיר ולא די לו למחנך אם רק את עצמו ודעתו לבד יכיר, כי אם במתחנך הדבר תלוי, לא בדעתו וכחי עצמו בלבד ישמש ויפעל, יצווה ויורה, רק גם בדעת וכחי התלמיד יאחז, ישמש ויפעל, ולא מה שיצווה ויחנך לזה יצווה ויחנך לתלמיד אחר השונה ממנו בטבע, רצון, מדות וכו‘… וזה רמז לנו שלמה המלך חנוך לנער עפ דרכו“, על פי דרכו של כל אחד ואחד. לא את אומנות החינוך של הפדגוגיה כוונתנו בזה להורות, איך לשמש בשכל התלמיד ואמצעים, איך להרחיב את בינתו בידיעת פשט התורה, כי לא את השכל של התלמיד בלבד אנו מחפשים עתה, רק את כל התלמיד, את הנפש, רוח ונשמה של הילד הישראלי אנו מחפשים לקשרו באלקי ישראל ויהיה יהודי חרד לדבר הוכל מאוויו אליו יתברך יהיו.
שימו לב! העיסוק בנושא זה יכול להיות רגיש ,שכן הוא נוגע לסוגיות אקטואליות שהרבה מהבנות מתמודדות איתן מול ההורים כעת, וצריך למצוא את הדרך העדינה לגעת בסוגיות בצורה נכונה. נקודה נוספת שכדאי לשים לב אליה היא ההשלכות של נושא זה הן על היחסים של הצוות המלמד בביה"ס אל התלמידות, והן על היחסים של הבנות שמדריכות בתנועות נוער, שם הן פוגשות את הדילמה מהצד השני של המתרס כדמות המבוגרת המחנכת - נקודת מבט שיכולה להאיר להן מעוד זווית את הנושא.
שיעור זה יעסוק במצוות חינוך. מצוות חינוך מתחלקת למעשה לשני היבטים: זה המתייחס לקיום מצוות בדווקא וזה המבקש בכלל לחנך ולהרגיל את הילדים להתנהלות נכונה בחיים.
לב השיעור: מהי הדרך הנכונה לחנך?
פתיחה: חשיבה וכתיבה

בתחילת השיעור נבקש מהבנות, באופן אישי או בקבוצות, לנסות ולחשוב על שאלות וסוגיות שיכולות לעלות מתוך מצוות החינוך למצוות. בשלב זה עוד לא נפתח את הסוגיות ביחד, אבל המחשבה האישית תזמין את הבנות להיכנס למורכבות העניין.

לאחר מכן נבקש מהבנות לנסות ולהיזכר בחווית ילדות שלהן בה ההורים שלהם ביקשו לחנך אותן למצוות – הזיכרון יכול להיות חוויה נעימה או לחילופין זיכרון של עימות. נבקש מכל אחת לכתוב לעצמה את הזיכרון במילים, ואחר כך לחזור לעמדת הנערה הבוגרת ומשם לכתוב לעצמה לקראת חיי ההורות שלה משהו: של תודה, הארה, הערה או ביקרת בונה על איך היא רואה את הדברים היום ואיך היתה רוצה לחנך את ילדיה למצוות.

הפנמה: מכתב להורים

נבקש מכל אחת מהבנות לכתוב מכתב להורים שלה (כמובן שהבחירה האם לתת אותו להורים בפועל תישאר בידן), ובו משהו שהאיר בה במהלך השיעור והיתה שמחה לשתף אותם בו – מזיכרון הילדות שעלה, מהעצות שראתה במקורות, או שעלה מתוך הדיון בכיתה. כדאי לכוון את הבנות לכתיבה חיובית של אמירת תודה או מחשבה נעימה, וכמובן להשאיר את הפתח למי שבכז רוצה לכתוב משהו של ביקורת לעשות זאת עם עצמה.

אסיף: מצוות החינוך

במהלך השיעור למדנו על מצוות החינוך, ועל המתח שבין החינוך לעשיית המצוות הפרקטית לבין החינוך לרצון וללב. ניסינו להתחבר לחוויה האישית שלנו בנושא, הן כבנות להורים והן כאמהות לעתיד.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!