ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם

זהירות בדרכים

  • צוות לב לדעת
צוות לב לדעת
תצוגת כיתה מלאה
זהירות בדרכים
לב השיעור
פתיחה
מפגש
מפגש ראשוני עם דיני רוצח בשגגה
התבוננות
אונס ושגגה בתאונות דרכים
הפנמה
אסיף
רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א'
הלכה א:
שלשה הם ההורגים בלא כוונה.
הלכה ב:
יש הורג בשגגה והעלמה גמורה וזהו שנאמר בו ואשר לא צדה ודינו שיגלה לערי מקלט וינצל כמו שביארנו.
הלכה ג:
ויש הורג ותהיה השגגה קרוב לאונס והוא שיארע במיתת זה מאורע פלא שאינו מצוי ברוב מאורעות בני אדם ודינו שהוא פטור מן הגלות ואם הרגו גואל הדם נהרג עליו.
הלכה ד:
ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לזדון והוא שיהיה בדבר כמו פשיעה. או שהיה לו להזהר ולא נזהר. ודינו שאינו גולה מפני שעוונו חמור אין גלות מכפרת לו ואין ערי מקלט קולטות אותו שאינן קולטות אלא המחוייב גלות בלבד. לפיכך אם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו פטור
הלכה ה:
ומה יעשה זה ישב וישמור עצמו מגואל הדם. וכן כל הרצחנים שהרגו בעד אחד או בלא התראה וכיוצא בהן אם הרגן גואל הדם אין להם דמים לא יהיו אלו חמורים מההורג בלא כוונה.

 

אונס ושגגה בתאונות דרכים

 

שות שבט הלוי חלק ח סימן שא

בה, יום גוישלח תשנא לפק.

כבוד ידידי המכובד זקן ונשוא פנים הרב הגאון המושלם רפנחס וייס שליטא.

אחדשהט ושת באהר.

עי חתנו הרב רייסנר ני נמסר לי קונטרס מאת בנו הרב הגאון המובהק רחיים יוסף דוד שליטא בענין נהג שישן באמצע נסיעתו מני למונטרעאל ועיז נגרם אסון, והשאלה אם השינה בגדר אונס בלבד דחייב רק בנזק ולא ברפוי או הוא בגדר אונס קרוב לפשיעה דחייב מלבד הנזק גם ברפוי, עיין בק כו עב, וכז עא ובעצם שינה עיין במ עג, ודעת הרב הגשכנגדו דאונס גמור הוא, וכנופל מן הגג ברוח שאינה מצויה, ודעת בנו הגאון שהוא קרוב לפשיעה וכנופל מן הגג ברוח מצויה שלא הילו לעלות, וכמוכ לא הילו להנהיג אוטו כשהרגיש נטיה לשינה.

ויפה העיר ממשכ האור זרוע בתשובה סיתשעב, וממשכ בתשובת עבודת הגרשוני סיסט, דמדבריו שפיר מוכח דיותר דומה לאונס קרוב לפשיעה איברא דעת הרב הגאון החולק, דאטי בשופטני עסקינן שאדם יכניס עצמו לנסיעה כזאת שיכול להרדם ומסכן עצמו וכל הנוסעים אתו, – ואין לי מה להוסיף על דברי בנו הרב הגאון רחיים יוסף דוד שליטא כי פרס את השמלה כדרכה של תורה ובטוטוד.

איברא בעיקר הדבר הינראה לכאורה דאם נהג הזה נרדם בנסיעה הארוכה הזאת מיד קרוב לתחילת הנסיעה לית דין ודיין שהצדק עם כבוד בנו שהנהג פשע בנפשו ונפש אחרים שלא ישן מספיק והכניס עצמו בנסיעה כזאת, איברא אם אירע האונס קרוב לסוף הנסיעה שדרך העולם שגם אם היישן והימספיק לו מכמ הפ נופל תרדמה על האנשים עי נסיעה ארוכה בפרט בחשכת לילה בזה קשה לקבוע שהוא אונס קרוב לפשיעה, ולענין תשלומי נזק ורפוי בזהז עיין בחומ סיאכיצד נוהגין והכל מבואר היטב בתשובת בנו הרב הגאון שליטא.

והרני דושת באהבה וברכת רפוש ואריכות ימים, ידידו ומכבדו לעולם

שות יביע אומר חלק ט חושן משפט סימן ה

שאלה: אודות ראובן שיש לו מכונית וביקש לנסוע בה לחיפה, ושכנו שמעון שאף הוא ביקש לנסוע לחיפה, ביקש מראובן שיקחנו עמו במכוניתו, ויעש כן, והנה באמצע הנסיעה חטפה תרדמה את הנהג ראובן, ואירעה תאונה קשה, ושמעון נפצע פצעים קשים, ואושפז בבית החולים כחודש ימים, והזמין רופאים מומחים לרפואתו, ועתה שהחלים, תבע את ראובן לשלם לו דמי ריפוי ושבת, וראובן טוען שהיה אנוס בדבר ולא נתכוון להזיק, ואינו חייב לשלם לו כלום, היאך הדין נוטה בזה?

והנה שנינו בבק (כו א) אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן. וכן נפסק בחומ (סישעח סא), המזיק את חבירו חייב לשלם נזק שלם בין שהיה שוגג בין שהיה אנוס. ואף על פי שמבואר בתוסבק (כז ב) דה ושמואל, שבאונס גמור פטור, שהרי בירושלמי פוטר את מי שישן ראשון אם הזיק בשינתו את השני הבא אצלו לישון. עש. וכן פסק מרן בשע (סיתכא סד). וככ הרמא (סישעח). ממ הוברר לנו שראובן הנהג לא ישן ככל הצורך בלילה שלפני הנסיעה, ולכן נרדם על ההגה, וגרם לתאונה. וכבר אמרו בירושלמי דמאי (פז הלג), שאסור למלמד להיות ער בלילה יותר מעונתו, מפני שלמחר יתעצל בלימודו ויתנמנם. והול תחלתו בפשיעה וסופו באונס שחייב, כדאיתא בבמ (מב א).

..הכא חשיב אונס דשכיח, שכמה פעמים קרה כן, שהנהג נרדם על ההגה ועשה תאונה, ולפעמים הסתיים באסון ממש, ונתפרסם הדבר ברדיו ובכלי התקשורת ובעתונים. ובכלל, אונס שינה לא נחשב אונס

וממ כאן נחשב כקרוב לפשיעה, שמפני שלא ישן ככל הצורך בלילה, נאנס בשנתו ביום, ועי כך גרם לתאונה, ולכל היותר כשהרגיש בעצמו שהוא עיף, היה לו להפסיק את נהיגתו במכונית, ולנוח איזה זמן, עד שיווכח בעצמו שהוא יכול כבר לנסוע מבלי חשש שתחטפנו שינה. והרי הנוסע עמו, אליו הוא נושא את נפשו, ואחריות הנהג גדולה בזה הרבה יותר משומר שכר, שהרי יכול היה הדבר להסתיים באסון ממש, וכשנרדם בשעת הנסיעה הוי כחובל בידים.

ד) ומצאתי בשות ויען דוד להרהג רבי חיים יוסף דוד ווייס (בחלק חומ סירנז), שדן באורך בנד, והעלה גכ לחייב את הנהג, כדין אדם החובל ומזיק. ובפרט בנידונו שהיתה נסיעה ארוכה במכונית, מניו יורק למונטריאל, ששאלו הנוסעים את הנהג אם ישן כל צרכו לפני הנסיעה הארוכה כזאת, שנמשכת כמה שעות, והבטיח להם שישן ככל הצורך, ולאחר שבתוך הנסיעה נרדם על ההגה ואירעה תאונה קשה, ונפצעו כמה מהנוסעים, הודה שלא ישן כלל, ולכן העלה לחייבו כאדם המזיק, וסיים, ומכל מקום נראה שכל נהג הישן באמצע הנסיעה, וגרם לאסון, הוא חייב בתשלומין, אאכ קפץ עליו חולי ופתאום נפלה עליו תרדמה, שלא באשמתו, וידוע שלפי חוק המלכות מי שלא ישן ככל הצורך אסור לנהוג, והנוסע עמו דמו בראשו. עכתד. והתשובה הנל נשלחה אל הגאון מהרש הלוי וואזנר, לחוות דעתו, והשיב להרהג הנל, בשות שבט הלוי חלק ח (חומ סישא), שבודאי בנידון הנל שהיתה נסיעה ארוכה, וקרוב לתחלת הנסיעה אירע האסון, שנראה בעליל שמפני שלא ישן מספיק קודם הנסיעה אירע האסון, עי שנרדם על ההגה, בודאי דהויא פשיעה מצד הנהג ויש לחייבו, וממ אם היתה הנסיעה ארוכה, ואירע האסון קרוב לסוף הנסיעה, שאפשר שגם אילו היה ישן מספיק לפני הנסיעה ככל הצורך ממ היתה תרדמה נופלת עליו, קשה לקבוע שהוא אונס הקרוב לפשיעה. עש. אולם לפי מה שכתבנו לעיל עדיין הוא נחשב פושע, כי כשהרגיש שהוא עייף מהנסיעה, היה לו לעצור בצד הדרך, בכדי שינוח קצת מן הנסיעה, ויחליף כח כדי להמשיך הנסיעה עד למחוז חפצו. וכן ראיתי להרהג רבי חיד וייס הנל שהשיב עז בשות ויען דוד (סירנח), שגם אם ישן הנהג קרוב לסוף הנסיעה, יש לחייבו, על שלא הפסיק לנהוג בעודו ער, כשהרגיש שהוא עייף, והיה עליו לנוח לבל תחטפנו שינה בתוך נסיעתו, וששאל לנהגים מומחים למקצוע, וכולם אמרו שאי אפשר שיישן פתאום בלי שירגיש עייפות, והיה לו להזהר לפי אורך הזמן וריחוק המקום. עש. ויפה כתב, וכן עיקר, שעל הנהג לשלם דמי ריפוי ושבת, וגם יפייס את הנוסע על כל התלאה אשר מצאתו בדרך, וימחול לו.

שימו לב! כדאי להיות בתשומת לב שהנושא של השיעור לא רגיש באופן אישי לאף אחד מהתלמידים: משפחות שנפגעו או פגעו באחרים בתאונת דרכים. לצד זאת, אם אכן בכיתה רבים התלמידים העסוקים בקבלת רשיון נהיגה, לימודי נהיגה וכו' – כדאי לפתח את השיעור ולהשתמש בו כבסיס רחב להמשך העיסוק בנושא.
בשיעור זה נבחן את המקורות המתייחסים לסוגיית רוצח בשגגה, ואת ההשלכות המעשיות שביקשו פוסקי דורנו להסיק מתוך סוגיה זו ביחס לאחריות שיש לנהג שמעורב בתאונת דרכים.
לב השיעור: על מה יש לנו אחריות?
פתיחה: סבב

נזכיר בתחילת השיעור את עניינה של עיר המקלט שהיתה קיימת בזמן בית המקדש, ונבקש מהתלמידים לנסות לחשוב על המציאות של החיים המודרניים שלנו, ולמצוא מקרה בו במקום להכניס אדם לכלא היה נכון להביא אותו לעיר מקלט. בשלב זה לא נתקן את התלמידים במידה והם מביאים דוגמאות שאינן מתאימות, אלא ניתן להם לנוע בטווח שבין עיר המקלט שבפסוקים ובין מהדורת החדשות שהם שומעים.

מפגש: מפגש ראשוני עם דיני רוצח בשגגה

נלמד את דברי הרמבם בהלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ו‘, הלכות א‘-ה‘:

הלכה א:
שלשה הם ההורגים בלא כוונה.
הלכה ב:
יש הורג בשגגה והעלמה גמורה וזהו שנאמר בו ואשר לא צדה ודינו שיגלה לערי מקלט וינצל כמו שביארנו.
הלכה ג:
ויש הורג ותהיה השגגה קרוב לאונס והוא שיארע במיתת זה מאורע פלא שאינו מצוי ברוב מאורעות בני אדם ודינו שהוא פטור מן הגלות ואם הרגו גואל הדם נהרג עליו.
הלכה ד:
ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לזדון והוא שיהיה בדבר כמו פשיעה. או שהיה לו להזהר ולא נזהר. ודינו שאינו גולה מפני שעוונו חמור אין גלות מכפרת לו ואין ערי מקלט קולטות אותו שאינן קולטות אלא המחוייב גלות בלבד. לפיכך אם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו פטור
הלכה ה:
ומה יעשה זה ישב וישמור עצמו מגואל הדם. וכן כל הרצחנים שהרגו בעד אחד או בלא התראה וכיוצא בהן אם הרגן גואל הדם אין להם דמים לא יהיו אלו חמורים מההורג בלא כוונה.


לאחר הלימוד, נבקש מכל אחד מהתלמידים לבחור את אחד מהמצבים אליהם מתייחס הרמבם ולהמציא לו סיפור שמתאר את המצב. התלמידים יתבקשו לכתוב דו שיח שמנהלת הדמות אותה המציאו עם השומר הנמצא בפתח עיר המקלט. השיחה מטבע הדברים תכלול את השאלה וההתלבטות בדבר מקומה של הדמות בעיר המקלט, ומתוך כך תבחן גם את תפקידה של עיר המקלט, ותתן לתלמידים הזדמנות טובה לחוש קצת יותר את השאלות שההגדרות ברמבם עשויות ליצור. נבקש מכמה תלמידים שישתפו את שאר הכיתה בדמות שהמציאו ובשיחה שכתבו.

התבוננות: אונס ושגגה בתאונות דרכים

סביר להניח שחלק מהדמויות שהתלמידים ימציאו בשלב הקודם של השיעור יהיו קשורות לנהגים המעורבים בתאונת דרכים. בשלב זה נציף שאלה זו בצורה חדה יותר ונשאל את התלמידים מה הם חושבים על נהג שהיה מעורב בתאונה קטלנית בכביש: לאיזו משלוש הקטגוריות שראינו ברמבם הוא שייך, ומה השיחה שינהל איתו השומר בכניסה לעיר המקלט. סביר להניח שהדיון עצמו כבר יעלה את המורכבות שבשאלה ואת ההבחנה בין גורמים שונים שעשויים להוביל לתאונת דרכים.

 

בשלב הבא ניתן לכל זוג תלמידים את דף המקורות עם תשובות הרב ווזנר והרב עובדיה (התשובות מתייחסות לחיוב ממוני, אך מתייחסות למושגים של פשיעה ואונס). המשימה של כל אחת מהחברותות תהיה להגדיר את העקרונות העולים מתוך התשובות (אפשר גם לחלק לכל חברותא את אחת מהתשובות, או ללמוד את המקורות יחד בכיתה). לאחר הלימוד בחברותות נסכם את הדעות והעקרונות שעלו מתוך התשובות, ונפתח דיון עם התלמידים עם איזו מהעמדות הם מזדהים יותר, ולמה.

שות שבט הלוי חלק ח סימן שא
בה, יום גוישלח תשנא לפק.
כבוד ידידי המכובד זקן ונשוא פנים הרב הגאון המושלם רפנחס וייס שליטא.
אחדשהט ושת באהר.
עי חתנו הרב רייסנר ני נמסר לי קונטרס מאת בנו הרב הגאון המובהק רחיים יוסף דוד שליטא בענין נהג שישן באמצע נסיעתו מני למונטרעאל ועיז נגרם אסון, והשאלה אם השינה בגדר אונס בלבד דחייב רק בנזק ולא ברפוי או הוא בגדר אונס קרוב לפשיעה דחייב מלבד הנזק גם ברפוי, עיין בק כו עב, וכז עא ובעצם שינה עיין במ עג, ודעת הרב הגשכנגדו דאונס גמור הוא, וכנופל מן הגג ברוח שאינה מצויה, ודעת בנו הגאון שהוא קרוב לפשיעה וכנופל מן הגג ברוח מצויה שלא הילו לעלות, וכמוכ לא הילו להנהיג אוטו כשהרגיש נטיה לשינה.
ויפה העיר ממשכ האור זרוע בתשובה סיתשעב, וממשכ בתשובת עבודת הגרשוני סיסט, דמדבריו שפיר מוכח דיותר דומה לאונס קרוב לפשיעה איברא דעת הרב הגאון החולק, דאטי בשופטני עסקינן שאדם יכניס עצמו לנסיעה כזאת שיכול להרדם ומסכן עצמו וכל הנוסעים אתו, – ואין לי מה להוסיף על דברי בנו הרב הגאון רחיים יוסף דוד שליטא כי פרס את השמלה כדרכה של תורה ובטוטוד.
איברא בעיקר הדבר הינראה לכאורה דאם נהג הזה נרדם בנסיעה הארוכה הזאת מיד קרוב לתחילת הנסיעה לית דין ודיין שהצדק עם כבוד בנו שהנהג פשע בנפשו ונפש אחרים שלא ישן מספיק והכניס עצמו בנסיעה כזאת, איברא אם אירע האונס קרוב לסוף הנסיעה שדרך העולם שגם אם היישן והימספיק לו מכמ הפ נופל תרדמה על האנשים עי נסיעה ארוכה בפרט בחשכת לילה בזה קשה לקבוע שהוא אונס קרוב לפשיעה, ולענין תשלומי נזק ורפוי בזהז עיין בחומ סיאכיצד נוהגין והכל מבואר היטב בתשובת בנו הרב הגאון שליטא.
והרני דושת באהבה וברכת רפוש ואריכות ימים, ידידו ומכבדו לעולם
שות יביע אומר חלק ט חושן משפט סימן ה
שאלה: אודות ראובן שיש לו מכונית וביקש לנסוע בה לחיפה, ושכנו שמעון שאף הוא ביקש לנסוע לחיפה, ביקש מראובן שיקחנו עמו במכוניתו, ויעש כן, והנה באמצע הנסיעה חטפה תרדמה את הנהג ראובן, ואירעה תאונה קשה, ושמעון נפצע פצעים קשים, ואושפז בבית החולים כחודש ימים, והזמין רופאים מומחים לרפואתו, ועתה שהחלים, תבע את ראובן לשלם לו דמי ריפוי ושבת, וראובן טוען שהיה אנוס בדבר ולא נתכוון להזיק, ואינו חייב לשלם לו כלום, היאך הדין נוטה בזה?
והנה שנינו בבק (כו א) אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן. וכן נפסק בחומ (סישעח סא), המזיק את חבירו חייב לשלם נזק שלם בין שהיה שוגג בין שהיה אנוס. ואף על פי שמבואר בתוסבק (כז ב) דה ושמואל, שבאונס גמור פטור, שהרי בירושלמי פוטר את מי שישן ראשון אם הזיק בשינתו את השני הבא אצלו לישון. עש. וכן פסק מרן בשע (סיתכא סד). וככ הרמא (סישעח). ממ הוברר לנו שראובן הנהג לא ישן ככל הצורך בלילה שלפני הנסיעה, ולכן נרדם על ההגה, וגרם לתאונה. וכבר אמרו בירושלמי דמאי (פז הלג), שאסור למלמד להיות ער בלילה יותר מעונתו, מפני שלמחר יתעצל בלימודו ויתנמנם. והול תחלתו בפשיעה וסופו באונס שחייב, כדאיתא בבמ (מב א).
..הכא חשיב אונס דשכיח, שכמה פעמים קרה כן, שהנהג נרדם על ההגה ועשה תאונה, ולפעמים הסתיים באסון ממש, ונתפרסם הדבר ברדיו ובכלי התקשורת ובעתונים. ובכלל, אונס שינה לא נחשב אונס
וממ כאן נחשב כקרוב לפשיעה, שמפני שלא ישן ככל הצורך בלילה, נאנס בשנתו ביום, ועי כך גרם לתאונה, ולכל היותר כשהרגיש בעצמו שהוא עיף, היה לו להפסיק את נהיגתו במכונית, ולנוח איזה זמן, עד שיווכח בעצמו שהוא יכול כבר לנסוע מבלי חשש שתחטפנו שינה. והרי הנוסע עמו, אליו הוא נושא את נפשו, ואחריות הנהג גדולה בזה הרבה יותר משומר שכר, שהרי יכול היה הדבר להסתיים באסון ממש, וכשנרדם בשעת הנסיעה הוי כחובל בידים.
ד) ומצאתי בשות ויען דוד להרהג רבי חיים יוסף דוד ווייס (בחלק חומ סירנז), שדן באורך בנד, והעלה גכ לחייב את הנהג, כדין אדם החובל ומזיק. ובפרט בנידונו שהיתה נסיעה ארוכה במכונית, מניו יורק למונטריאל, ששאלו הנוסעים את הנהג אם ישן כל צרכו לפני הנסיעה הארוכה כזאת, שנמשכת כמה שעות, והבטיח להם שישן ככל הצורך, ולאחר שבתוך הנסיעה נרדם על ההגה ואירעה תאונה קשה, ונפצעו כמה מהנוסעים, הודה שלא ישן כלל, ולכן העלה לחייבו כאדם המזיק, וסיים, ומכל מקום נראה שכל נהג הישן באמצע הנסיעה, וגרם לאסון, הוא חייב בתשלומין, אאכ קפץ עליו חולי ופתאום נפלה עליו תרדמה, שלא באשמתו, וידוע שלפי חוק המלכות מי שלא ישן ככל הצורך אסור לנהוג, והנוסע עמו דמו בראשו. עכתד. והתשובה הנל נשלחה אל הגאון מהרש הלוי וואזנר, לחוות דעתו, והשיב להרהג הנל, בשות שבט הלוי חלק ח (חומ סישא), שבודאי בנידון הנל שהיתה נסיעה ארוכה, וקרוב לתחלת הנסיעה אירע האסון, שנראה בעליל שמפני שלא ישן מספיק קודם הנסיעה אירע האסון, עי שנרדם על ההגה, בודאי דהויא פשיעה מצד הנהג ויש לחייבו, וממ אם היתה הנסיעה ארוכה, ואירע האסון קרוב לסוף הנסיעה, שאפשר שגם אילו היה ישן מספיק לפני הנסיעה ככל הצורך ממ היתה תרדמה נופלת עליו, קשה לקבוע שהוא אונס הקרוב לפשיעה. עש. אולם לפי מה שכתבנו לעיל עדיין הוא נחשב פושע, כי כשהרגיש שהוא עייף מהנסיעה, היה לו לעצור בצד הדרך, בכדי שינוח קצת מן הנסיעה, ויחליף כח כדי להמשיך הנסיעה עד למחוז חפצו. וכן ראיתי להרהג רבי חיד וייס הנל שהשיב עז בשות ויען דוד (סירנח), שגם אם ישן הנהג קרוב לסוף הנסיעה, יש לחייבו, על שלא הפסיק לנהוג בעודו ער, כשהרגיש שהוא עייף, והיה עליו לנוח לבל תחטפנו שינה בתוך נסיעתו, וששאל לנהגים מומחים למקצוע, וכולם אמרו שאי אפשר שיישן פתאום בלי שירגיש עייפות, והיה לו להזהר לפי אורך הזמן וריחוק המקום. עש. ויפה כתב, וכן עיקר, שעל הנהג לשלם דמי ריפוי ושבת, וגם יפייס את הנוסע על כל התלאה אשר מצאתו בדרך, וימחול לו.
הפנמה: כתיבת תפילה

נבקש מהתלמידים שלנו, שסביר להניח שרבים מהם נמצאים בשלבים כאלה או אחרים של לימוד נהיגה, לכתוב תפילה אישית שהיו מוסיפים לעצמם לפני העלייה לכסא הנהג בכל פעם.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!