כפתיחה לפעילות נצא עם התלמידים לפינה יפה הקיימת בבית הספר או בסביבתו הקרובה. נבקש מהם להביט סביב ולהסתובב במשך כמה דקות בסביבה הקרובה, ואז נערוך סבב בו כל אחד יתבקש לספר על משהו שזו הפעם הראשונה שהוא רואה אותו, שהוא שם לב אליו.

אנחנו עומדים ערב חג האסיף, חג הסוכות, בו נבלה שבוע שלם בחוץ. נשאל:

• מה הכוח של החוץ?
• למה חוגגים את האסיף בחוץ ולא בבית?

יש משהו בקיום הארעי, ביציאה מהשגרה המוכרת והבטוחה אל הרעוע והזמני, שיש לו כוח של התחדשות פנימית, של יציאה מעצמנו.

• איך הרגשנו עכשיו ביציאה החוצה?
• האם שמנו לב לדברים חדשים / תחושות חדשות שלא היינו מזהים בשגרה הרגילה?

היציאה החוצה היא גם תנועה של שחרור, של פריצת גבולות לאחר ימי הדין שעברנו.

במקור הבא הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) מסביר את מהותו של חג הסוכות בהקשר זה (מתוך – אור פני מלך, שמחת השחרור):

מן הימים הנוראים עוברים אנו לחג הסוכות. המעבר הזה הוא מעבר מן המוגבל והמוגדר, אל היציאה מן הגדרים והגבולות. הימים הנוראים, מבחינת הדין והמשפט ומבחינת הסליחה והכפרה, מצויים בתחום של גבולות ושיעורים, לעומת חג הסוכות שבו נפתחים הגבולות. חג הסוכות נקרא “זמן שמחתנו”, ומהותו כמו הרגשת השמחה, שמטבעה אין לה גבולות, ושעניינה הוא הפריצה והיציאה מן הגבולות והגדרים.

רמז לדבר, מצוי בספרים בפסוק “שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני” “שמאלו תחת ראשי” אלו הימים הנוראים, ראש השנה ויום הכיפורים, “וימינו תחבקני” הוא חג הסוכות. אף מצאו רמז לדבר בהלכות סוכה: נאמר בגמרא ששיעור דפנות הסוכה הוא שתי דפנות שלמות ושלישית אפילו טפח, וכצורת הדפנות כך צורת היד המחבקת זרוע, אמה וכף היד. כלומר, הסוכה בעצמה היא כעין חיבוק של מעלה. אם “שמאלו” מבטאת את אימת הדין המתוח (שמאל=דין), הרי ש”ימינו” מבטאת את החיבוק, את הימין (=חסד) המקרבת, המלטפת והעוטפת של חג הסוכות.

התנועה של מידת החסד היא ההתפשטות מן המרכז החוצה, ואף בשמחה נמצאת אותה תנועה יציאה ופריצה מן התחום הסגור החוצה, התרחבות ויציאה אל המרחב. ולכן בכל ימי חג הסוכות גומרים את ההלל, שבו נאמר: “מן המצר קראתי י ה, ענני במרחב י- ה. ”
“המצר” הוא תחומה של מידת הדין, תחום הגבולות המוגדרים והמגבילים, ואילו ה”מרחב” הוא הרגשת השמחה, הנובעת מעצם היציאה מן המצר.

המחזור של ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות, הוא תהליך של כניסה לגבולות ויציאה מהם. ראש השנה הוא הדין הקשה שבו העולם צריך להימדד, ושאליו צריך להתכונן. יום הכיפורים הוא יום המעבר, שהרי מחד תמציתו של יום הכיפורים היא ההיטהרות, מחילת העוון ותחילתו של זמן חדש, אך עדיין יום הכיפורים עצמו הוא יום כבד ועמוס. לעומתם, בחג הסוכות מגיעה השמחה של ההשתחררות, של היציאה מן המצר למרחב. סוכות הוא סיכומו של התהליך, של היציאה מן המצר למרחב, מן הגבול של הדין אל המרחב של הרחמים והחסד.

נקרא את הדברים ונבקש מכל תלמיד לסמן משפט אחד בקטע שמדבר אליו, שמשמעותי עבורו. נזמין כמה תלמידים להקריא את המשפטים שבחרו.

באופן דומה לרב שטיינזלץ, מסביר הרב קוק באורות התשובה (פרק ט’ פיסקה י’) את חג הסוכות כזמן של שיקום כוחות הנפש והשמחה אחרי הדיכוי והחולשה של ימי הדין והתשובה. נלמד יחד את הפיסקה:

התשובה וכל ההליכות המעשיות שלה, עם הרוח הכללית השולטת בעיקרה בימים המיוחדים לתשובה עם גודל התועלת שלה לזכך את הנפשות, לעדן את הרוח ולטהר את המעשים מכעורם, היא מוכרחת להיות סופגת עמה איזו חולשה, שלא נמלט ממנה אפילו הגבור שבגבורים. כשמקמצים את הרצון, כשכופפים את עז החיים ע”י הסלידה הפנימית, והנטיה לשוב מכל חטא, מתקמץ ג”כ הרצון של הטוב, ועז החיים הטהורים מתחלש גם הוא. נמצא האדם סובל מטהרתו המוסרית חולשה כזאת, שסובל חולה שהתרפא ע”י הזרמה אלקטרית חזקה, שאמנם גרשה את הארס שבמחלתו, אבל החלישה את הכח החי והבריא שבו. שבים, ע”כ, ימים של שמחת קדש, של חדות הנפש, לקומם את הרצון הטוב ועז החיים הטהור. אז תהיה התשובה שלמה.

נשאל:

• האם אתם חווים את ימי הדין כימים מחלישים או מעציבים?
• האם אתם חווים את חג הסוכות כחג משמח?
• לפי המקורות שקראנו, מדוע חג הסוכות (חג השמחה) צמוד דווקא לימי הדין?

הרב שטיינזלץ מתאר למעשה תנועה של חיבוק, בה הימין והשמאל נפגשים ועוזרים אחד לשני. החכמה של היהדות היא בדיוק בחיבור הזה: להצליח גם לשמוח מאוד, וגם להרגיש יראה או עצב, בלי לוותר על אף אחד מתחושות אלו. ובאופן הזה, הדין רק מגביר ומחזק את השמחה והחסד שבאים אחריו.

ניתן לכל תלמיד שקית קטנה ונבקש ממנו לאסוף לתוכה חמישה דברים מהחוץ ש”קוראים” לו, שמוצאים חן בעיניו.

לאחר מכן כל תלמיד יקבל דף לבן ודבק ויתבקש ליצור תמונה מהדברים שאסף, המביעה את משמעותו של חג הסוכות עבורו לאור הלימוד שלמדנו היום, ולתת לה כותרת (ניתן לתגבר גם עם טושים ועפרונות).

את פעילות זו קיימנו בחוץ, וניסינו לחוש באופן אחר את הסביבה שלנו ולראות כיצד היציאה החוצה משפיעה עלינו. למדנו על משמעותו של חג הסוכות, חג השמחה, על השמחה שיש ביציאה מהשגרה ומימי הדין אל החוץ, ועל הייחודיות שבחיבור של חג הסוכות לימי הדין. סיימנו בפעילות יצירה בה כל אחד אסף אליו משהו מהחוץ ויצר בעזרתו.

ניתן לסיים בסבב בו כל אחד ישתף במשהו משמעותי שהיה לו בלימוד, ויתייחס לאחת היצירות בקבוצה שמצאו חן בעיניו.