1. הרב יצחק גינזבורג, וארשתיך לי לעולם
החשק התמידי – הגעגוע הנובע תמיד מהתחושה שעדיין יש ריחוק בין הכלה והחתן, ועדיין לא זכו לראות את המהות השלמה – הוא ה’דלק’ המניע את חיי הנישואין. החפץ העולה מן הכלה אל החתן תמיד מקנה לה חן מיוחד ונצחי בעיניו, והרי היא “אילת אהבים ויעלת חן”, החביבה על בעלה תמיד כבשעה ראשונה. המעבר מהקידושין לנישואין גורם לכך שבני הזוג יוכלו לממש את הטמון בהם ולמלא ביחד את שליחותם בעולם, אך התמדת הקידושין כ’פעולה נמשכת’ שומרת שהקשר ביניהם לא יהפוך רק לשותפו פעילה בפעילות ברוכה.
ה’רצוא’ אל העצם, לפני גילוי תכונותיו, שומר על זיקת אהבה עצמית בין החתן והכלה, והתשוקה אל הבלתי המוכר שבבן הזוג מלחלחת בכל עת את חיי הנישואין (אכן, קשר האהבה המתמיד והמתחדש גורם לכך שגם עבודת השליחות לא תשקוט על שמריה, ובכל עת יכולו בני הזוג לחשוף עוד כוחות, להעצים את פעולותיהן ולהוסיף עליהן).
2. הרב יהושע וויצמן, “קשה זיווגם”
יש הבדל גדול בין אירוסין לבין נשואין, שאירוסין הוא קשר רוחני יותר, ועדיין בני הזוג אסורים זה על זה, אמנם הם כבר קשורים, ואילו נשואין זה כבר קשר יותר מעשי. אכן כאשר אנו מסתכלים נראה לנו שכל הדברים הרוחניים הם פחות מאשר הדברים המעשיים, שכן אנו חיים ברובד של החיים המעשיים. וקשר בין איש לבין האשה הוא קשר גם מעשי וטבעי, יום יומי עם כל המשתמע מכך.
אמנם כותב הרב קוק זצ”ל שיש נקודה עליונה בקשר הרוחני שהיא לא בולטת בקשר המוחשי, והיא הקשר הרוחני, שהוא יותר עליון, יותר מופשט, איננו מבוסס על דברים טכניים אלא הוא מבטא את עצם הקשר, את המהות המאוחדת של בני הזוג. וקשר זה צריך שיהיה לעולם. אסור שהקשר המוחשי והמעשי יחליף את הקשר של האירוסין. זוג אשר לאחר זמן יעבור הקשר להיות מעשי טכני בלבד, יאבד את כל הרצון לקשר, כל הטעם יאבד. הכל מבוסס על הקשר הרוחני הפנימי, ועל בסיסו נבנה כל הקשר המעשי.
לכן הנאמר שהקשר הוא של אירוסין לעולם, אין הכוונה שלא יבוא קשר של נשואין לאחר מכן, אלא בא לומר שהקשר של האירוסין, עם המיוחדות שלו לא יפוג לעולם, לא יאבד אלא ישאר וימשיך להשפיע על כל הקשר לעולם. והטוב הזה הוא הנצחי, והוא חייב להיות נצחי שהוא עצם הקשר מעבר לכל הגבולות המעשיים.
3. הרב קוק, עולת ראי”ה ח”א, עמוד ל”ה,
‘וארשתיך לי לעולם’. אף על פי שהנשואים הם יותר נערכים בדבקות מהארוסין, מכל מקום יש מעלה בארוסין, שהם מביעים את היסוד החוקי האצילי שבדבקות האלהית, שמתוך מעלתו אין בו התפסה לחקוי חמרי כלל. ודוקא החוק העליון הזה הוא שאיננו מקבל שום שנוי, כי איננו תלוי בשום יחש, העלול להשתנות, כי אם הוא עומד בעצם צביון החוק, שאי אפשר כלל לצייר אופן אחר. וזאת הדבקות השכלית, הבאה מצד ההכרה שבהתגלותה פעם אחת בעצם בהירותה, איננה עלולה לקבל שום שינוי כלל, ונמצא שהיא קימת לעולם. ‘וארשתיך לי לעולם’.
4. הרב יהודה ברנדס, אירוסין ונישואין
תקופת האירוסין היא תקופה של חיזור והענות, התלהבות וסערת האהבה הראשונית, ואילו תקופת הנישואין, הממושכת לאין ערוך, עומדת בסימן ההתמדה, ההמשכיות, המחויבות והנאמנות. אלו תכונות נפש מנוגדות, וגם הווי חיים אחר לגמרי. בתקופת שיר השירים, הנערה והדוד מתראים לפרקים, לעתים הוא נסתר מפניה והיא מחפשת אחריו, לפעמים הוא מתדפק על דלתה והיא מתמהמהת מלפתוח, אולם נפשם יוצאת זה אל זו, אולי דווקא מפני שאינם זמינים זה לזו כל העת. תקופת הנישואין הפוכה – הקשר התממש, הם חיים ביחד, והחשש הגדול הוא דווקא מפני הקביעות והשגרה, הצטננות ההתלהבות ושקיעה לתוך אדישות ושעמום. כאשר ברקע עומדת תמיד הסכנה הגדולה יותר, שמתוך כך יתפוררו להם חיי הנישואין לאיטם, או יתגלגלו ממשבר למשבר עד קריסתם.
תפילתו-נבואתו של הנביא הושע: ‘וארשתיך לי לעולם’, מביעה את התקוה שרמת ההתלהבות והריגוש בין בני הזוג תשמר לעד. אולם אין הכוונה חלילה שמצב האירוסין ישאר לנצח והחתונה לעולם לא תתרחש. גם חסרונותיו של מצב האירוסין ידועים, ומפורטים יפה במגילת שיר השירים. תחילתו ב’ישקני מנשיקות פיהו’ וסופו ב’ברח דודי’. מה גם, שאירוסין כלל אינם מציאות ברת-קיום לעצמה, ואין הם אלא פרק של הכנה לקראת נישואין. לפיכך, יש להסביר את דברי הנביא הושע בדרך אחרת: הנביא מביע את התקוה, שבמשך חיי הנישואין תשמר אותה רעננות וחיוניות שהיתה בזמן האירוסין.
עם זאת, אין להתעלם מכך שהדבק המחזיק את חיי הנישואין, גם במשל וגם בנמשל, אינו רק זכרונות מימי האירוסין ונסיונות להחיאתה, אלא בעיקר תודעת החובה והאחריות המשותפת, לכונן ביחד ובסיעתא דשמיא בנין עדי עד. מי שמחפש רק את ההיבט הנלהב והריגושי, ימצא עצמו עסוק כל הזמן בניסיונות חסרי-תוחלת להגיע לעוררות יתר, שהופכת להיות קשה יותר ויותר מיום ליום, עד שהיא נעשית בלתי אפשרית בהיותה מנוגדת לטבע האדם. אי אפשר להתפלל כל בוקר שחרית בהתלהבות של נעילת יום הכפורים, ולכן ‘האומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף’. יש ימים שבהם אנו מתיצבים לתפילה במנין כי זו חובתנו ומפני שהגמרא במסכת ברכות אומרת שהקב”ה ממתין לנו בבית הכנסת. לא נעים לתת לו לחכות. אבל לא מדובר בפגישה נסערת ונלהבת שחיכינו לה בקוצר רוח מאז תפילת ערבית של אמש.
5. הרב אורי שרקי, “חופה וקידושין”
הזמן שבין הקידושין לנישואין הוא זמן האהבה, זהו הזמן של ההתקשרות האידיאלית מה שמכונה כיום “אהבה אפלטונית”. אין כל קשר גופני בין בני הזוג, שהרי הם עדיין אסורים, אלא יש ביניהם חיי אהבה אידיאליים, רוחניים בלבד. חשוב מאוד שקשר זה יימשך גם לתוך חיי הנישואין. לכן גם הנביא אומר (הושע ב, כא): “וארשתיך לי לעולם”
לכאורה פסוק זה הוא קללה ולא ברכה. מדוע הנביא לא אומר: “ונשאתיך לי לעולם”? אלא שאין כוונת הפסוק שלא יהיו נישואין כלל, אלא השאיפה היא שגם בתוך חיי הנישואין ישמר הקשר הרוחני של תקופת האירוסין.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא