נבקש מהתלמידים לנסות להיזכר באירוע שהיו קשורים אליו, אשר היה בו חוסר הקשבה של הצדדים המעורבים. התלמידים יכתבו לעצמם את פרטי האירוע. ניתן לסייע בכתיבה על ידי שאלות מנחות:

• מה קרה?
• מי היה מעורב?
• מה כל צד רצה?
• כיצד הגבתם אחד לשני?
• במה התבטא חוסר ההקשבה?

נלמד עם התלמידים את סיפורם של ר’ יוחנן וריש לקיש, החל מהמפגש הראשון ועד הסוף הטראגי של מותו של ריש לקיש ושגעונו של ר’ יוחנן. יש להקדים ולומר שמדובר בסיפור מורכב וטראגי, אשר מובא כאן בכדי ללמוד לגבי צורת הקשבה רצויה ולא רצויה בחיינו:

יומא חד הוה קא סחי ר’ יוחנן בירדנא. חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה. אמר ליה: חילך לאורייתא, אמר ליה: שופרך לנשי, א”ל: אי הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי. קביל עליה, בעי למיהדר לאתויי מאניה, ולא מצי הדר.

אקרייה ואתנייה, ושוייה גברא רבא. יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא: הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר- מאימתי מקבלין טומאה? משעת גמר מלאכתן. ומאימתי גמר מלאכתן? רבי יוחנן אמר: משיצרפם בכבשן ריש לקיש אמר: משיצחצחן במים. א”ל: לסטאה בלסטיותיה ידע. אמר ליה: ומאי אהנת לי? התם רבי קרו לי, הכא רבי קרו לי. אמר ליה: אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה. חלש דעתיה דרבי יוחנן, חלש ריש לקיש. אתאי אחתיה, קא בכיא, אמרה ליה: עשה בשביל בני. אמר לה: (ירמיהו מט, יא) עזבה יתומיך אני אחיה. עשה בשביל אלמנותי, אמר לה: (ירמיהו מט, יא) ואלמנותיך עלי תבטחו. נח נפשיה דר’ שמעון בן לקיש, והוה קא מצטער ר’ יוחנן בתריה טובא.

אמרו רבנן: מאן ליזיל ליתביה לדעתיה? ניזיל רבי אלעזר בן פדת, דמחדדין שמעתתיה. אזל, יתיב קמיה. כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן, אמר ליה: תניא דמסייעא לך. אמר את כבר לקישא? בר לקישא- כי הוה אמינא מילתא, הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא, ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי, וממילא רווחא שמעתא. ואת אמרת תניא דמסייע לך, אטו לא ידענא דשפיר קאמינא?

הוה קא אזיל, וקרע מאניה, וקא בכי, ואמר: היכא את בר לקישא? היכא את בר לקישא? והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה]. בעו רבנן רחמי עליה, ונח נפשיה.         (תלמוד בבלי, בבא מציעא, פ”ד עמוד א)

קישור לביאור שטיינזלץ מאתר ספריא:

https://www.sefaria.org.il/Steinsaltz_on_Bava_Metzia.84b?lang=he

נשאל את התלמידים:

• מה תחושותיכם בעקבות הסיפור?
• מה דעתכם על כל צד?
• כיצד היה אפשר להקשיב ולהגיב אחרת אצל כל צד באירוע, באופן שהיה מונע את התוצאות הקשות?
• מה דעתכם על דרך הלימוד של השניים, שכל כך חסרה לר’ יוחנן בלכתו של ריש לקיש?

נלמד עם התלמידים על דרך לימודים המיוחדת של בית הלל:

א”ר אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו ב”ש וב”ה, הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כב”ה. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים, מפני מה זכו ב”ה לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי ב”ש, ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב”ש לדבריהן   (תלמוד בבלי, עירובין, י”ג עמוד ב)

רשי: ושונין דבריהן ודברי בית שמאי – כשהיו ב”ש מביאין ראיה לדבריהם מן התורה וב”ה מביאין ראיה ממקרא אחר והיו ב”ה דורשין את המקרא של ב”ש למה בא ולא היה קל בעיניהם

נשאל:

• מה מיוחד בדרכם של בית הלל?
• איזו הקשבה מתוארת כאן?
• מה דעתכם על דרך לימוד זו, בהשוואה לדרך לימודם של ר’ יוחנן וריש לקיש?

נחזור עם התלמידים למה שכתבו בתחילת השיעור. נבקש מהם לחשוב על מענה לשאלות:

• כיצד היה אפשר להקשיב ולהגיב שונה אצל כל צד באירוע?
• נסו לנסח חמישה כללים להקשבה נכונה.
• נסו לחשוב על המפתח העיקרי לדרך ההקשבה הרצויה.

פתחנו בכתיבה אישית על אירוע בו הצדדים לא הקשיבו אחד לשני. למדנו את סיפורם המורכב של ריש לקיש ור’ יוחנן, ועל דרכם בלימוד התורה המשותף. ראינו את דרכם הייחודית של בית הלל לחלוק על בית שמאי מתוך הקשבה מעמיקה לזולתם. לבסוף חזרנו לאירוע הפרטי שלנו וניסינו לחשוב כיצד דרך ההקשבה יכולה להשפיע על האירועים.