ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נפתח בצפיה משותפת בקטע מהסרט “לול”.
בקטע המפורסם, ניכרת התרגשות רבה מצד כל העולים המגיעים לארץ. הקטע מתאר על ידי הומור, את המעמד המורכב והכפול שבשיבה “הביתה” לארץ ישראל, ואת הזרות המוחלטת של העולים להתרחשות ולקיום כאן, ולאלו שקדמו להם. העולים מגיעים מנדודים משפחתיים של אלפי שנים, ומנדודים אישיים קשים ומלאי טלטלות. הם משתוקקים להגיע לארץ, ומקוים ומאמינים למצוא בה גילום של עצמם.. (הייקים רוצים תרבות ופרופסורים, הרוסים רוצים חיי שיתוף וכו’)
הם מרגישים שזה הבית שלהם. ומצד שני, הם כל כך זרים וחדשים במראה ובדיבור.
העליה ארצה הניבה כל כך הרבה מורכבויות, אותן מיטיב לבטא השיר: “הייתי שנים נע ונד בניכר”.
נסביר מעט על איציק מאנגר, המשורר שכתב שיר זה ונפנה להאזין ולקרוא את מילות השיר יחד:
נבאר יחד מלים קשות ( ניכר, כחולך, קונם, וכו’).
נבקש מהתלמידים למצוא ולהדגיש שאלה שחוזרת על עצמה בשיר, בצבע:
בקטע מתוך הסרט שצפינו בו יחד, כמעט כל העולים רוכנים מיד לנשק את עפר הארץ..
נאסוף את תשובות התלמידים ונמקד את הנקודות המרכזיות. נתמקד בתבנית החוזרת כפזמון:
תבנית זו היא כמו פעימה חזקה בתוך השיר, המבקשת לבטא את תחושתו העמוקה של הדובר- שהוא וארץ ישראל הם אחד. שהגוף שלו והאדמה זהים, ושהבחירה שלו לא לנשק את האדמה, למשל, היא לא מתוך זרות לה, אלא להיפך, מתוך תחושת הקרבה הגדולה ביותר. תחושה זו נקראת “סימביוזה”, והיא מתרחשת כאשר מישהו חש זהות שלמה עם מישהו או משהו שאיננו גופו או נפשו שלו. היא מתרחשת הרבה למשל בין תינוק ואם , או בין אהובים.
נקרא שוב את השיר, נבקש מהתלמידים לסמן את המקומות בהם מצביע הדובר על הזהות המלאה שהוא מרגיש כלפי ארץ ישראל.
העמקה:
כמו בסרט שצפינו בו, גם בשיר שלנו, העולים לארץ ישראל ממשיכים באופנים ומובנים רבים את אשר עשו במולדותיהם הישנות. הדובר כאן מעיד על מקל הנדודים שלו “איך אוכל בלעדיו” כי הוא (וגם אבות אבותיו) כל כך מורגלים בו, שהוא ממש כפוי להמשיך בנדודים גם בארץ ישראל.. אבל כאן, כאמור, הכל אחר מאד, כי כאן הזהות היא שלמה, והוא כאדם המצוי בביתו ומסייר בו לכל ארכו ורחבו.
נבקש מהתלמידים לחשוב על המקום האהוב ביותר עליהם בארץ.
ננחה אותם לעצום עיניים ולדמיין שהם בו כעת.
לרשותכם חמש דקות, נסו לכתוב כל מילה שעולה בדעתכם, המתארת אתכם בתוך המקום הזה, בלי לעצור לחשוב, ובלי להפסיק לרגע…
בתום התרגיל, נזמין לשיתוף.
נתייחס למקומות שעלו:
נחלק לכל תלמיד שני גושי חימר. נבקש מכל תלמיד ליצור מהחימר כרצונו, כאשר גוש אחד אמור לתאר את המקום עליו חשבו, והגוש השני את עצמם. ננסה לראות מהי מערכת היחיסם הנוצרת בין הגוש הראשון והשני. נציע לתלמידים לקרב אותם, להרחיק, לאחד ביניהם, לפסל באופן זהה, להגדיל אחד ולהקטין שני, ולבטא הבדלים או זהויות ביניהם באופנים רבים ושונים…
בתום העבודה נערוך “תערוכה” בכיתה. נבקש מהתלמידים להסתובב בין היצירות השונות, ולהיעצר ליד יצירה של חבר שמשכה את ליבם.
כסיכום, נשאל תלמדים המעוניינים לספר:
נאסוף את התשובות ונסכם: השיר הזה זימן לנו אפשרות לחוש את מידת הקרבה וההפנמה שאנחנו רוכשים כלפי מקום מסוים, ולפתוח את הדעת לאפשרות לחוש סימביוזה של ממש עם אותו המקום,עם ארץ ישראל, עם הבית שלנו.
מעוניינים בתיאום פגישה, הזמנת חומרים, ליווי לבית הספר, או כל שאלה אחרת, אנא פנו אלינו כאן ואחד מנציגינו יחזור אליכם בהקדם.
לב לדעת – המכללה האקדמית הרצוג, אלון שבות 90433
[email protected]
לקבלת עידכונים שוטפים
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא