נפתח בצפיה משותפת בקטע מהסרט “לול”.

• כיצד מתייחסים העולים החדשים לאדמת ארץ ישראל?
• אלו מחוות גופניות הם מביעים במפגש הראשוני איתה? (ריקודים, נישוק העפר, חיבוקים וכו’)
• מה חושבים העולים על ארץ ישראל? אילו תקוות הם מביעים לגביה?
• מדוע המפגש עם העולים הקודמים צורם כל כך?

בקטע המפורסם, ניכרת התרגשות רבה מצד כל העולים המגיעים לארץ. הקטע מתאר על ידי הומור, את המעמד המורכב והכפול שבשיבה “הביתה” לארץ ישראל, ואת הזרות המוחלטת של העולים להתרחשות ולקיום כאן, ולאלו שקדמו להם. העולים מגיעים מנדודים משפחתיים של אלפי שנים, ומנדודים אישיים קשים ומלאי טלטלות. הם משתוקקים להגיע לארץ, ומקוים ומאמינים למצוא בה גילום של עצמם.. (הייקים רוצים תרבות ופרופסורים, הרוסים רוצים חיי שיתוף וכו’)

הם מרגישים שזה הבית שלהם. ומצד שני, הם כל כך זרים וחדשים במראה ובדיבור.

העליה ארצה הניבה כל כך הרבה מורכבויות, אותן מיטיב לבטא השיר: “הייתי שנים נע ונד בניכר”.

נסביר מעט על איציק מאנגר, המשורר שכתב שיר זה ונפנה להאזין ולקרוא את מילות השיר יחד:

הייתי שנים נע ונד בניכר
לנוד בביתי יצאתי עכשיו
נעלי לרגלי כותונתי לעורי
ובידי המקל, איך אוכל בלעדיו.
לא אשק עפרך כמשורר הדגול
אם גם בליבי רון ובכי עד בלי די.
איך אשק עפרך
הן אני עפרך
ומי זה נושק את עצמו, רבותי?
מול כחול הכנרת אעמוד מלא פליאה
ובגדי הדלות בבשרי המרעיד
נסיך שנתעה ומצא את כחולו
וכחול חלומו מאז ותמיד.
לא אשק את כחולך
רק דומם ככה סתם
כי תפילת 18 אעמוד מתחתי
איך אשק את כחולך,
הן אני הוא כחולך.
ומי זה נושק את עצמו, רבותי?
אעמוד מולי מדברך הנורא
ואקשיב לפסיעות הגמלים מני אז.
על דבשת יניעו תורה וסחורה,
ואת שיר הנדודים הישן שלא גז.
ורוטט על חולות השלובים
להט אז גופי הניעור
ולנצח בם חי.
לא אשק את כחולך,
קונם הוא עלי
ומי זה נושק את עצמו, רבותי?
לא לא אשק…

נבאר יחד מלים קשות ( ניכר, כחולך, קונם, וכו’).

• מה עושה הדובר בשיר?
• איפה הוא נודד?

נבקש מהתלמידים למצוא ולהדגיש שאלה שחוזרת על עצמה בשיר, בצבע:

• מה פירוש השאלה, לדעתכם?
• מה היא מלמדת אותנו על רגשותיו של הדובר כלפי ארץ ישראל?

בקטע מתוך הסרט שצפינו בו יחד, כמעט כל העולים רוכנים מיד לנשק את עפר הארץ..

• מדוע הדובר מצהיר כאן בשיר שלנו שהוא לא יעשה זאת?
• הוא מרגיש פחות קרוב אליה אולי?

נאסוף את תשובות התלמידים ונמקד את הנקודות המרכזיות. נתמקד בתבנית החוזרת כפזמון:

“לא אשק את …. כי אני הוא…. ומי זה נושק את עצמו רבותיי? ” …

תבנית זו היא כמו פעימה חזקה בתוך השיר, המבקשת לבטא את תחושתו העמוקה של הדובר- שהוא וארץ ישראל הם אחד. שהגוף שלו והאדמה זהים, ושהבחירה שלו לא לנשק את האדמה, למשל, היא לא מתוך זרות לה, אלא להיפך, מתוך תחושת הקרבה הגדולה ביותר. תחושה זו נקראת “סימביוזה”, והיא מתרחשת כאשר מישהו חש זהות שלמה עם מישהו או משהו שאיננו גופו או נפשו שלו. היא מתרחשת הרבה למשל בין תינוק ואם  , או בין אהובים.

נקרא שוב את השיר, נבקש מהתלמידים לסמן את המקומות בהם מצביע הדובר על הזהות המלאה שהוא מרגיש כלפי ארץ ישראל.

• מתי הרגשתם ככה פעם כלפי מקום?
• איזה מקום אתם אוהבים עד כדי כך?
• (אם יש עולים, נפנה ברגישות:) האם זה מזכיר לכם תחושות מהבית הישן בארץ ממנה באתם , או אולי דווקא מהבית החדש בארץ ישראל, או בכלל לא? …

העמקה:

• מדוע הדובר ממשיך לנדוד גם בארץ ישראל?
• מה משונה במעשה זה?
• האם אתם חושבים שהוא בוחר לנדוד, או שהוא עושה זאת מסיבה אחרת?

כמו בסרט שצפינו בו, גם בשיר שלנו, העולים לארץ ישראל ממשיכים באופנים ומובנים רבים את אשר עשו במולדותיהם הישנות. הדובר כאן מעיד על מקל הנדודים שלו “איך אוכל בלעדיו” כי הוא (וגם אבות אבותיו) כל כך מורגלים בו, שהוא ממש כפוי להמשיך בנדודים גם בארץ ישראל.. אבל כאן, כאמור, הכל אחר מאד, כי כאן הזהות היא שלמה, והוא כאדם המצוי בביתו ומסייר בו לכל ארכו ורחבו.

נבקש מהתלמידים לחשוב על המקום האהוב ביותר עליהם בארץ.

ננחה אותם לעצום עיניים ולדמיין שהם בו כעת.

• האם הוא בית?
• האם הוא בחיק הטבע?
• האם ביקרו בו יותר מפעם אחת?
• מה יש בו כעת?
• חם שם? קר שם? מואר שם? חשוך שם?
• איך אתם מרגישים כשאתם נכנסים לתוכו?

לרשותכם חמש דקות, נסו לכתוב כל מילה שעולה בדעתכם, המתארת אתכם בתוך המקום הזה, בלי לעצור לחשוב, ובלי להפסיק לרגע…

בתום התרגיל, נזמין לשיתוף.

נתייחס למקומות שעלו:

• במה מתבטאת הקרבה או האהבה שלכם למקום הזה?
• האם הזדהיתם עם הדובר בשיר הטוען כי יש זהות בין הגוף שלו ובין המקום ההוא?

נחלק לכל תלמיד שני גושי חימר. נבקש מכל תלמיד ליצור מהחימר כרצונו, כאשר גוש אחד אמור לתאר את המקום עליו חשבו, והגוש השני את עצמם. ננסה לראות מהי מערכת היחיסם הנוצרת בין הגוש הראשון והשני. נציע לתלמידים לקרב אותם, להרחיק, לאחד ביניהם, לפסל באופן זהה, להגדיל אחד ולהקטין שני, ולבטא הבדלים או זהויות ביניהם באופנים רבים ושונים…

בתום העבודה נערוך “תערוכה” בכיתה. נבקש מהתלמידים להסתובב בין היצירות השונות, ולהיעצר ליד יצירה של חבר שמשכה את ליבם.

כסיכום, נשאל תלמדים המעוניינים לספר:

• מה משך את ליבכם ביצירה הזאת?
• מה ראיתם בה?
• האם היא דומה ברעיון שבה (לדעתם) ליצירה שלכם?

נאסוף את התשובות ונסכם: השיר הזה זימן לנו אפשרות לחוש את מידת הקרבה וההפנמה שאנחנו רוכשים כלפי מקום מסוים, ולפתוח את הדעת לאפשרות לחוש סימביוזה של ממש עם אותו המקום,עם ארץ ישראל, עם הבית שלנו.