לב השיעור: מה היחס הראוי לתלמיד חכם?
פתיחה: אילו דמויות אנו מכבדים?
הקדמה: העולם שלנו בנוי באופן מהותי מכך שהרבה מהלמידה שלנו מתרחשת לא מתוך ספרים בלבד, אל אדרך מפגש עם מתווכים שמדברים ומלמדים אותנו את משמעות המילה הכתובה מעבר לכך, לימוד הוא במקרים רבים תוצאה של המפגש עם האדם שמלמד, תכונותיו, התנהגותו וחייו, ולא רק תוכן ‘נטו’. בעולם התורה דמות זו היא בדרך כלל מה שמכונה ה”תלמיד חכם”. בשיעור זה נבקש לעסוק דרך לימוד המשנה ביחס שאנחנו נקראים לפתח בתוכנו כלפי הדמויות שמלמדות ומתווכות בינינו לבין הכתובים.
נפתח בסבב עם התלמידים בו נבקש מכל אחד מהם לומר בקול רם שם של דמות שהוא מעריך ומכבד ואת הסיבה שגורמת לו לכבד דווקא אותה.
במידה ולתלמידים קשה להגיד את שם הדמות, אפשר להסתפק בתשובה לשאלה מה גורם לך לכבד את הדמות. סביר להניח שיהיה גיוון בדמויות, אבל מרחב גורמי ההערכה יסתובב סביב שאלות של מוסר, חסד ועשיית טוב. כדאי להצביע על הנתון הזה, או על הסיבות השונות האחרות שיצופו בכיתה ולומר שיש בכך אמירה חשובה על סולם הערכים שלנו שכן האדם שאותו אנחנו בוחרים לכבד, מספר לנו מה הם הערכים שבהם אנחנו מאמינים (כמובן שבמידה והדמויות המוערכות יהיו באזורים אחרים לגמרי של ערכים, כדאי לנסות לומר על כך אמירה ביקורתית, אך באופן מרומז).
מפגש: לימוד המשנה
כרקע ללימוד המשנה נפתח בתזכורת קצרה אודות הדמויות המוזכרות בה: דוד המלך ואחיתופל שהיה יועץ של המלך, אך עבר לצד אבשלום בעת שזה מרד בדוד. נשאל את התלמידים באילו ביטויים נראה להם שהיה מתאים שיכנה דוד המלך את אחיתופל ועם התשובות שלהם, ניגש לקרוא יחד את המשנה.
משנה, מסכת אבות, פרק ו’, משנה ג’
הלומד מחברו:
פרק אחד, או הלכה אחת, או פסוק אחד, או דבור אחד, או אפילו אות אחת – צריך לנהג בו כבוד.
שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד, וקראו רבו אלופו ומיודעו, שנאמר: “ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי”(תהילים נה,יד).
והלא דברים קלו חומר.ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו, הלומד מחבירו פרק אחד, או הלכה אחת, או פסוק אחד ,או דבור אחד, אפילו אות אחת- על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד!
ואין כבוד אלא תורה שנאמר: “כבוד חכמים ינחלו” (משליג,לה),”ותמימים ינחלו טוב” (משלי כח, י),ואין טוב אלא תורה, שנאמר: “כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו” (משלי ד,ב).
המשנה מורכבת מעקרון ואחריו הוכחה של קל וחומר מדוד המלך ואחיתופל. כמו שניתן להבין כבר מקריאה ראשונה, דוד המלך בוחר לכנות את אחיתופל הבוגד בשמות כינוי נפלאים, בניגוד לאינטואיציה שלנו. הראשונים על אתר מסבירים שדוד המלך למד מאחיתופל רק שתי הלכות: שיש ללמוד תורה בחבורה ויש ללכת לבית המדרש ביראת כבוד, ובכל זאת נהג בו כבוד גדול בכינויים שהוא מכנה את אחיתופל בפרק תהלים המזכיר אותו. מיחסי דוד ואחיתופל, לומדת המשנה בקל וחומר שבוודאי כל אדם שמלמד אותנו פרק, הלכה, פסוק, דיבור או אות אנחנו מחויבים לכבדו.
נשים לב לכך שהמשנה מתייחסת בסופו של דבר לא רק לתלמידי חכמים אלא לכל מי שלימד אותנו דבר מה, כך שלמעשה בסופו של יום מבקשת ממנו להתייחס בכבוד עמוק לכל אדם, באשר יש בו בחינת מורה שלנו.
התבוננות: איך נוהגים כבוד?
המשנה קובעת שההתנהגות המתאימה ביחס לאדם שלימד אותנו דבר מה היא שיש “לנהוג בו כבוד”, אך לא מסבירה ומפרטת כיצד נראה הכבוד שבו יש לנהוג. המצב הזה משאיר לעיתים את הכבוד כגינונים חיצוניים שעשויים לבוא לאבסורדים כמו להתחצף לרב אבל תוך כדי דיבור בגוף שלישי, לרכל על הרב אבל להקפיד לכנות אותו הרב..
נחלק את הכיתה לקבוצות ונבקש מכל קבוצה לנסות ולחשוב מה הם המעשים שהם היו מגדירים לציור היישומי של ההוראה הפתוחה במשנה. נבקש מכל קבוצה לתאר את שכתבה. במידה ומתאים, ניתן לערוך השוואה בין ההלכות בשולחן ערוך, יורה דעה בסימנים: רמ”ב, (רמ”ג), רמ”ד או מקיצור שולחן ערוך או מערוך השולחן ולבחון מה ההנהגות שהוגדרו בהלכה ואנחנו לא חשבנו עליהם ומה ההנהגות שאנחנו הצענו בנוסף לאמור בהלכה.
שו”ע, יורה דעה, -מבחר סעיפים:
רמ״ב
שלא להורות בפני הרב ודין רב שמחל על כבודו. ובו ל”ו סעיפים:
חייב אדם בכבוד רבו ויראתו יותר מבשל אביו: הגה אביו שהוא רבו מובהק קורא אותו בדברו רבו אבל ברבו שאין מובהק קורא אותו אבא. (סברת הרב ממשמעות הטור ומש”ס ר”פ הזהב):
כל החולק על רבו כחולק על השכינה וכל העושה מריבה עם רבו כעושה עם השכינה וכל המתרעם עליו כאילו מתרעם על השכינה וכל המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה:
איזהו חולק על רבו כל שקובע לו מדרש ויושב ודורש ומלמד שלא ברשות רבו ורבו קיים אף ע”פ שהוא במדינה אחרת: הגה אבל מותר לחלוק עליו באיזה פסק או הוראה אם יש לו ראיות והוכחות לדבריו שהדין עמו. (פסקי מהרא”י סי’ רל”ח):
רמ״ד
קימה והידור בפני חכם אפילו אינו רבו. ובו י”ח סעיפים:
מצות עשה לקום מפני כל חכם אפי’ אינו זקן אלא יניק וחכים ואפי’ אינו רבו (רק שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו) (טור בשם הרמב”ם ור”ן פ”ק דקדושין) וכן מצוה לקום מפני שיבה דהיינו בן שבעים שנה (אפילו הוא ע”ה ובלבד שלא יהיה רשע) (ב”י בשם התוס’ ובהגהות מיי’ פ”ו ומרדכי פ”ק דקדושין ור’ ירוחם ור”ן ור”ת):
מאימתי חייב לקום מפניהם משיגיע לתוך ארבע אמותיו עד שיעברו מכנגד פניו ורכוב כמהלך דמי:
אסור להעצים עיניו ממנו קודם שיגיע לתוך ארבע אמותיו כדי שלא יצטרך לקום מפניו כשיגיע לתוך ארבע אמותיו:
…
אין בעלי אומניות חייבים לעמוד בפני תלמיד חכם בשעה שעוסקים במלאכתן ואם הוא עוסק במלאכת אחרים ורוצה להחמיר על עצמו לעמוד מפניו אינו רשאי:
אין ראוי לחכם שיטריח על הצבור לכוין לעבור לפניהם שיעמדו מפניו אלא ילך לו בדרך קצרה כדי שלא ירבו לעמוד ואם יוכל להקיף הדרך כדי שלא יעבור לפניהם זכות הוא לו:
אפי’ חכם שהוא ילד עומד בפני הזקן המופלג בזקנה ואינו חייב לעמוד מלא קומתו אלא כדי להדרו ואפילו זקן עובד כוכבים מהדרים אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו:
….
אם הוא מופלג בחכמה אפי’ אינו רבו דינו כרבו מובהק (מי שהוא גדול הדור ומפורסם בדורו בכך נקרא מופלג בחכמה) (ת”ה סימן קל”ח ותוס’):
אפילו בשעה שהוא עוסק בתורה צריך לעמוד מפניו:
אסיף:
פתחנו בחשיבה על הסיבות שמביאות אותנו לכבד אדם מסויים. על רקע זה, למדנו את טקסט המשנה. לאחר מכן עברנו לבירור אודות יישום הוראת המשנה בדבר כבוד למי שלימד אותנו דבר מה: ביקשנו מהתלמידים לחשוב בעצמם וכן לבדוק את ההלכות בעניין, מתוך השולחן ערוך. סיימנו בתרגילי הפנמה: כתיבת מכתב לתלמיד חכם מסויים שאנו מעריכים או יצירה על בסיס דבר מה קטן שלמדנו ממישהו.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא