ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

הזמן מזמין- שיעור לראש השנה

  • צוות לב לדעת
צוות לב לדעת
תצוגת כיתה מלאה
הזמן מזמין- שיעור לראש השנה
לב השיעור
פתיחה
מפגש
סיפור - אבן מצבה
התבוננות
הפנמה
אסיף
יצירה
בשיעור הקרוב נבקש להתמקד בהזדמנות שראש השנה מעניק לנו – לקבל על עצמנו החלטות חשובות לשנה הקרובה, מתוך התבוננות קרובה ועמוקה בזו שחלפה.
לב השיעור: מה אנחנו לוקחים איתנו הלאה מהשנה?
פתיחה: דיון - איפה הזמן?

נכתוב על הלוח שני מצבים:

  1. תינוק – ילד – נער – מבוגר – זקן
  2. זרע – נבט – גבעול – פרח – פרי/ירק

נשאל:

  • מה המשותף לשני המצבים?
  • מה הגורם העיקר שגרם לתינוק להפוך לזקן ולזרע לפרי?

מלבד ההשקעה והטיפוח ששני אלה צריכים, ה’זמן’ הוא הגורם העיקרי במעבר של תינוק לשלב הבא וכן הלאה עד שהופך זקן (וכן הזרע עד שהופך פרי).

  • איך אנחנו מזהים שהזמן עובר?
  • מה במציאות סביבנו, חוץ משעונים ולוחות שנה יכול ללמד אותנו על ההתקדמות בזמן?

נרשום את הצעות התלמידים על הלוח (עונות שנה, אנחנו גדלים בגוף, בשכל, ברגש.. סימני זיקנה בפנים של מישהו, שמלה שבלתה קצת, מכשירים שמתקלקלים, ועוד ועוד). ננסה להבחין בין סימנים “שליליים” (בלאי, קלקול, החלשות) בין סימנים “חיוביים”  (גדילה, צמיחה, התפתחות) ובין כאלו שאינם בעלי מטען מובהק משל עצמם.

נסכם: הזמן זז עמנו תמיד. הוא לא פוסק. אנחנו לא מודעים אליו רב הזמן, כיוון שהוא מתמיד בכך. רק ברגעים מיוחדים, בהם המציאות קצת משתנה לנגד עינינו אנחנו מבחינים בו ומשמעות של ההתקדמות שלו.

אחת הדרכים להתמודד עם הזמן היא ‘ציוני דרך’, שעות, ימים, אירועים, מועדים, חגים. אנחנו נמצאים כעת בימים שלקראת ראש השנה. חג המהווה ציון זמן לשנה שלמה שחלפה לה כשהבאה עומדת לפתחינו. בשיעור הקרוב נטה אוזן לקול הזה שנושא איתו ראש השנה, וננסה להבין מה מעבר כזה בזמן אומר לנו  ומה אנחנו יכולים להפיק ממנו.

מפגש: סיפור - אבן מצבה

נקרא יחד סיפור על אבני המצבה:

בערב ר”ה, בשעת ערב, נפגשו שני מקובלים ירושלמים בעיר העתיקה.
שואל ר´ חיים: “ר´ צבי לאן אתה ממהר כ”כ? ומה האבן הזאת שאתה נושא מתחת למעילך?”
עונה לו ר´ צבי: “ר´ חיים, אתה הרי יודע את מנהגי. כמו בכל שנה ברגעים האחרונים של השנה החולפת, הולך אני לבית העולם לקבור את השנה החולפת, ואבן זו היא מצבה לשנה שחלפה. אני חורט בה אותיות פ.נ. ומוסיף פה נקברה שנה פלונית. כך אני נוהג תמיד. ואתה, ר´ חיים, לאן אתה ממהר?”
עונה לו ר´ חיים: “ר´ צבי ר´ צבי… אתה הרי יודע את מנהגי… אני הולך כמו בכל שנה להניח אבן יסוד לבניין של השנה החדשה. בנין ענק בן שלוש מאות שישים וחמש קומות. והיום אני מניח את אבן הפינה…”.
אומר ר´ צבי: “ואיפה האבן שלך ר´ חיים?”
אומר ר´ חיים: “אינך יודע? הרי חמשת אלפים שבע מאות שלושים וחמש שנים הולך אני אחריך לבית העולם. ובשעה שאתה מניח את אבן המצבה לשנה החולפת – בא אני אחריך, לוקח את האבן שלך והופך אותה על פניה. גם אני חורט עליה שתי אותיות פ.נ. ומוסיף: פה נבנית שנה פלונית”.
  • מה שני מקובלים אלו עושים?
  • מדוע השילוב של שתי הפעולות של שניהם הוא האידיאלי?
  • מה יעזור להסתכל על השנה שחלפה, כשמתחילה לה שנה חדשה?
  • איך ניתן לבנות משהו על גבי העבר?

שנה שחולפת משאירה בה רשמים, התקדמויות והתפתחויות. כל שנה שאנחנו בונים בה ונבנים מבוססת על זו שקדמה לה וכך משנה לשנה יש ביכלתו של האדם להתקדם, ללמוד מעצמו וממה שאירע, לגדול ולעלות.

התבוננות: תרגיל - זכרון בזמן

נבקש מהתלמידים לערוך שחזור קצר בזיכרון של דברים חשובים שאירעו בשנה החולפת. כדי לעורר את הזיכרון ולאפשר לו לעבוד, נתלה ברחבי הכתה “הצעות” לזיכרונות,  כל תלמיד יתבקש להסתובב בכתה ולבחור לו חמישה לפחות, עליהם יתבקש לפרט מעט בכתב אצלו, בדף ריק שיקבל לכתיבה.

  1. אורח אהוב במיוחד שהיה לי השנה…
  2. יום גרוע במיוחד שחוויתי השנה
  3. בפורים התחפשתי ל… והיה…
  4. משהו טוב שקרה ביום ההולדת שלי…
  5. אדם חדש ומעניין שפגשתי השנה
  6. משהו עצוב שקרה לי בשנה החולפת
  7. השנה ניסיתי ל….. בפעם הראשונה
  8. נסיעה מעניינת שהייתה לי השנה
  9. משהו חשוב שקרה לי עם חבר
  10. כשאני חושב על השנה החולפת הדבר הראשון שאני נזכר בו הוא….
  11. אני מתחרט שעשיתי……………………. השנה

(ועוד אפשרויות,כמובן,  כטוב בעיני המורה)

אחרי השיטוט, בחירת ההצעות והקדשת זמן לכתיבה, נתאסף יחד במעגל ונבקש מכל תלמיד לספר על זיכרון או שניים מהשנה החולפת שבחר להעמיק בו בתרגיל. נתייחס לזיכרונות שיעלו התלמידים בכובד ראש ובעומק. ניתן גם לתלמידים להגיב זה לזיכרונותיו של זה (נקפיד כמובן שהתגובות יהיו ברוח טובה ומכבדות),

הפנמה: יצירה - תפילה על השנה הבאה

בעקבות התרגיל, לקראת השנה החדשה, נבקש מהתלמידים לקחת לעצמם בריסטול לבן, מכחול, ולהכין לעצמם פלטת צבעי גואש. ננחה אותם לעצום עיניים, ולנסות לחשוב על צורות, צבעים מלים ותחושות שעולות בהם מתוך השחזור שחווינו. אחרי שהות כזאת, נבקש מהם לתרגם את הדברים שעלו בדעתם לציור, ולצייר על הדף משהו שיבטא חלק/ים משמעותי/ים מהשנה שחלפה.

אחרי שייצרו את הדף שלהם, נבקש מהם לקחת בריסטול חלק ולבן , ולהניח אותו במדויק על גבי הבריסטול שציירו.

כך ייווצר מעין הדפס של הדימויים שציירו על גבי הבריסטול הקודם (צבע הגואש יעבור מהבריסטול הראשון לשני באופן סימטרי).

הדף החדש, מסמל את השנה החדשה, שמתחילה מנקודת ההמשך של הקודמת. יש בבריסטול החדש רושם ושאריות מהשנה הקודמת אך הוא חדש לגמרי ולא דומה לו כלל..

אחרי שהתבוננו היטב בזו שחלפה, נוכל לחשוב על תפילה לקראת השנה החדשה, אותה אנחנו נבקש לכתוב על גבי ההדפס השני שנוצר. תפילה הנובעת ישירות מחוויית השנה הקודמת.

נחכה שהצבע יתייבש מעט, ובינתיים נבקש מהתלמידים להכין טיוטה של תפילה כזאת במחברותיהם.

את התפילה הסופית שיחברו, יכתבו בעזרת צבע זהב, כסף, לבן או שחור (כטוב בעיניהם) על גבי הבריסטול ה”מודפס”.

את התפילה לא נקרא יחד, כל תלמיד ישמור אותה לעצמו. נברך את התלמידים שתהיה התפילה קרובה לליבם השנה, זכורה לפניהם, ושתעלה גבוה ותתקבל למעלה. נזמין אותם לשמור אותה במקום כמוס ושמור בבית, ולפתוח אותה שוב בערב ראש השנה הבאה. כך יוכלו לזהות בעצמם מה התגשם השנה, מה השתנה ברצונותיהם, ומה יבקשו לעצמם לשנה שתבוא אחריה.

שנה טובה!

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!