נחלק לכל תלמיד דף ובו רשימת פעולות (להתפלל, להתלבש, לשמוע מוזיקה, לאכול ארוחת בוקר, לברך ברכת המזון, לקום למבוגר באוטובוס, לשיר, ללמוד תורה, ללכת לטיול, להיות עם חברים, לעזור לחבר, לדבר בטלפון, לקרוא עיתון, ללמוד, לכבד הורים, ללכת לפעולה בסניף, לשחק, לערוך שולחן, לישון ), שאנו עושים בחיי היום יום ומדבקות בשני צבעים. על הלוח נכתוב את משמעות הצבעים של כל מדבקה: צבע 1: קודש, צבע 2: חול.

1. שלב א: נבקש מהתלמידים להחליט לגבי כל אחת מהפעולות האם היא פעולה של קודש או של חול  ולשים מדבקה מתאימה ליד כל פעולה.
2. שלב ב: לאחר שהתלמידים מילאו את המשימה באופן אישי, נחלק אותם לקבוצות של 4-5 תלמידים ונבקש מהם לעשות את אותה משימה ביחד תוך כדי דיון.

לאחר תום העבודה בקבוצות נשמע ממספר קבוצות מה היו מסקנותיהם לגבי הפעולות השונות. ננסה לשמוע מן התלמידים על דרך קבלת ההחלטה בקבוצה:

• האם היו דיונים בקבוצה או שכולם החליטו פה אחד?
• האם יש דעות שונות בכיתה?
• למה כל קבוצה החליטה מה שהחליטה?

מפגש ראשוני עם המקור התבוננות ולימוד

נקרא לתלמידים את המשפט הבא המובא בספר פניני הלכה :

“אמרו חכמים על שמאי הזקן , שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת” (עמ’ 28).

• איך אתם מבינים את המשפט?
• למה הכוונה שהוא כל הזמן אכל לכבוד שבת?

כעת נבקש מאחד התלמידים לקרוא לעצמו את התשובה המופיעה בפניני הלכה ולהציג את שמאי הזקן לכיתה. התלמידים ינסו להבין את המשפט בו פתחנו.

אמרו חכמים (ביצה ט”ז,א) על שמאי הזקן, שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, היה מוצא בהמה נאה, אומר: זו לשבת. מצא אחרת נאה הימנה, אכל הראשונה ושייר השניה המשובחת יותר לשבת. כלומר בכל ימות החול היה אוכל תמיד את המאכל הפחות טוב, משום שאת הטוב היה שומר לשבת. נמצא אפוא , שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת וחושב כיצד לכבדה ולקדשה.

נשאל את התלמידים על בסיס ההמחזה-

• מה עשה שמאי?
• למה הוא עשה את זה?
• האם אנחנו היום צריכים לנהוג כמו שמאי?
• מה השתנה ?
• מה אנחנו כן יכולים לעשות? (נפנה את התלמידים לעמ’ 29 פסקה שניה ושלישית למצוא תשובות לשאלה).
• מה אנחנו חושבים על האכילה של שמאי -האם היא קודש או חול?

נחלק לתלמידים דף לימוד , נבקש מהם להתחלק לחברותות וביחד לדון במקרה המובא בדף.

נעלה את המקרה המופיע בתחילת הדף ולדון בו בפורום הכיתתי ואז נפנה לעיון עצמי במקור.

לאחר דף העבודה ניתן להרחיב עם התלמידים את השאלות הבאות לדיון בעל פה, או להשתמש בהן כבסיס לחלק הבא בזוגות, להפנמה.

• היכן נמצאת הקדושה- מה בדרך כלל סבורים אנשים ?
• מה מלמדת אותנו השבת?
• איך היא מלמדת אותנו את זה? הביאו דוגמאות.
• מדוע אנו מברכים זה את זה בברכת “שבת שלום”? על איזה שלום מדובר?

נבקש מהתלמידים לכתוב דו שיח בין שני חברים לגבי – איפה נמצאת הקדושה, או – באילו מעשים נמצאת הקדושה. חבר אחד ייצג את מה שרוב האנשים חושבים והחבר השני את מה שהתחדש לנו בלימוד היום.

נבקש מתלמידים המעוניינים לקרוא את דו השיח שחיברו.

לסיום- נבקש מהתלמידים שוב להסתכל ברשימה שבה התחלנו בתחילת השיעור- ולומר:

• איך היו ממלאים עכשיו את המשימה?
• האם הדף שלהם היה נראה אותו דבר?
• מה היה משתנה?

לסיום והעמקה נקרא יחד את דבריו של ר’ אלימלך בר שאול:

אין התורה גורסת קדושה מחוץ לזרמי החיים, אלא באה התורה לקדש את החיים עצמם. באה התורה עם ציוויה הרבים אל תוך תוכם של החיים האנושיים כדי לקדש אותם מתוכם על ידי יציקתם מחדש בדפוסים המקוריים של רצון ה’ יתברך…

וכך על האדם, לפי כוחו וערכו כמורכב מגוף ונשמה, להתקדש בכל מיני קדושות: יהא דיבורו בקדושה, ודרכו בקדושה, והילוכו בקדושה, וקילוסו בקדושה, וחשיפת זרועו בקדושה. ולא תישאר בכל חייו פינה פנויה מקדושה. כי לא זוהי קדושה הצפונה וגנוזה וסגרוה בפינה אחת שבחיים, במקום מסוים ובזמן מסוים ובמעשה מסוים, אלא זוהי קדושה שהיא מתפשטת בכל פינה שבחיים, שהיא ממלאת כל מקום וכל זמן וכל מעשה. שהיא בונה את מלוא שיעור קומתו של האדם וחייו בניין של קדושה.

(מן הבאר, הרב אלימלך בר שאול).

פתחנו ברשימת פעולות של קודש וחול. למדנו  שהכל תלוי באדם עצמו שעושה את הפעולה- אדם יכול לעשות פעולה הכי פשוטה למשל, לישון צהרים. המחשבה של האדם והכוונה שלו הן אלו שגורמות לפעולה להיות פעולה שהיא קודש או של חול. השבת מלמדת אותנו שהפעולות הכי פשוטות יכולות להיות קדושות אם עושים אותם למען מטרה נעלה ועם כוונה כזו. סיימנו בכתיבת דו שיח סביב מה שהתחדש לנו בשיעור.