ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

הבחירה בירושלים

  • צוות לב לדעת
צוות לב לדעת
תצוגת כיתה מלאה
הבחירה בירושלים
לב השיעור
פתיחה
הזמנה - בחירת מקום קדוש
מפגש
לימוד - בחירת ירושלים
התבוננות
הפנמה
כתיבה - בונים את ירושלים
אסיף
ירושלים נבחרה כמקום המקדש והמלכות בשל היותה המקום המחבר בין חלקי עם ישראל.
לב השיעור: מדוע נבחרה ירושלים למקום המקדש והמלכות?
פתיחה: הזמנה - בחירת מקום קדוש

נבקש מהתלמידים לדמיין שהם חיים בתקופתו של שאול המלך, מעט לאחר המלחמה בין דוד לגלית: שאול נבחר למלך ודוד, שמנגן לשאול ועוזר לו להסיר את הרוח הרעה שיש עליו,  מגיע ומנצח את גלית. באותה העת, שמואל הנביא הוא המנהיג הרוחני של העם ועל כל שאלה ,שיש גם לשאול, פונים אליו. תקופה זו היא לפני מלכות דוד וזמן רב לפני הקמת בית המקדש. הבמה המרכזית להקרבת הקרבנות נמצאת בעיר נוב, ואילו הארון נמצא בקרית יערים, וזאת לאחר ששילה חרבה לפני כמה עשרות שנים לאחר 369 שנות פעילות.

נחלק את הכיתה לקבוצות קטנות ולכל קבוצה נביא הזמנה, מטעם מזכירו של שמואל הנביא להשתתפות בכנס, ובו יתבקש להציג חוות דעת מנומקת בעניין המקום המתאים לבחירת מקום המקדש. (נדגיש לתלמידים בעל פה שעדיין לא ידוע שירושלים תיבחר). נבקש מהתלמידים לכתוב את דעותיהם באופן מנומק ומוסבר.

נכתוב את ההצעות והנימוקים על הלוח, ונסכם את הנימוקים המרכזיים לטובת הערים השונות (ניתן לציין את הנימוקים הבאים, כמובן שהם אינם היחידים) :

  1. בבית אל עברו אברהם ויעקב, יעקב בנה בה מזבחות ואף אמר שמקום זה יהיה בית אלהים;
  2. בחברון חי אברהם ובה קבורים האבות;
  3. בשילה היה המשכן מאות שנים.
  4. לעומת זאת, אין כמעט ארועים מרכזיים בתולדות ישראל שמקושרים לירושלים, ודאי לא בפשט הפסוקים.

נשאל:

  • מדוע אם כן נבחרה ירושלים?

בשיעור זה נעסוק בבחירתה של ירושלים דווקא.

מפגש: לימוד - בחירת ירושלים

נפנה ללימוד הגמרא במסכת זבחים המספרת על פגישת דוד ושמואל שדנו בשיקולים לבחירת מקום המקדש

דרש רבא, מהו שכתוב ‘וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה’? וכי מה ענין נויות אצל רמה?
אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם.
אמרו: כתוב ‘כתיב וקמת ועלית אל המקום’ – מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות. לא ידעו היכן מקומו.
הביאו ספר יהושע. בכל השבטים כתוב וירד ועלה הגבול ותאר הגבול, ואילו בשבט בנימין – ‘ועלה’ כתוב, ‘וירד’ לא כתוב. אמרו: נלמד שכאן הוא מקומו.
חשבו לבנותו בעין עיטם, שגבוהה מכולם.
אמרו: נרד מעט, כפי שכתוב ‘ובין כתפיו שכן’.
ואפשר שאמרו כך: מסורת בידינו שהסנהדרין בחלקו של יהודה ושכינה בחלק ושל בנימין, ואם נגביה את המקדש – יתרחקו מאוד. מוטב שנורידהו מעט, כפי שכתוב ‘ובין כתפיו שכן’.
ועל דבר זה נתקנא דואג האדומי בדוד, כפי שכתוב: כי קנאת ביתך אכלתני.
וכתוב: זכור ה’ לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה’ וגו’ אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה’ וגו’ הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדה יער. באפרתה – זה יהושע שבא מאפרים, מצאנוה בשדה יער – זה בנימין, כפי שכתוב ‘בנימין זאב יטרף’.

לאחר הקריאה הראשונית, נבקש מתלמידים להעלות תמיהות על המדרש ועל הפסוקים, נוסיף שאלות מצידינו.

נכוון את התלמידים לעיין היטב בפסוקים ובגמרא ולשים לב לכמה נקודות:

  • איזה פסוקים משמשים את חז”ל בגמרא?
  • מה הכוונה ב’ניות ברמה’?
  • מדוע לדעתכם זה הזמן בו בחרו דוד ושמואל לעסוק במקום המקדש?

התמיהות על המדרש נועדו לחדד את המוזרות הגדולה בסיפור אם מבינים אותו כסיפור היסטורי. התמיהות בפסוקים נועדו לחדד את התמיהה על דוד, שכלל אינו מזדרז לברוח משאול גם לאחר שברור ששאול רודף אחריו. (מופיע בהרחבה)

המסקנה מהלימוד היא שהמדרש אינו מתאר סיפור היסטורי, אלא את המסר שמה שמעסיק את דוד בבריחתו משאול אינו דרכי התגוננות והישרדות, אלא כיצד למנוע פילוג באומה וכיצד לחבר בין חלקיה, וזאת דווקא על רקע המתח בינו לשאול. זו גם הסיבה לבחירת ירושלים, כמחברת בין יהודה ובנימין וממילא בין בני רחל לבני לאה.

התבוננות: ציור ודיון - מה עושים כשרבים?

נבקש מהתלמידים לחשוב על פעם שהם ממש רבו בצורה קשה עם מישהו ולצייר אימוג’י/ פרצוף שמסמל את הרגשתם.

  • מה הרגשתם באותו הזמן?
  • האם הרגשתם מאויימים?
  • מה יכול היה לעזור?
  • איך ניתן לפתור כזו מריבה בה חשים מאויימים?
  • איזו דרך יצירתית יכולה לאפשר לנו צאת מהמריבה ולהגיע לשלום ואחדות?
  • אלו דברים מונעים מאיתנו להגיב בדרכים של שלום?

נסה להבין את התחושות שליוו את דוד כשדן עם שמואל על בחירת מקום למקדש. דוד ושאול נמצאים במצב של מלחמה, דוד בורח מפני שאול ואפשר להגיד שכל אחד מהם הרגיש ‘מאויים’ מהשני. שאולי מאויים מדוד שאולי מנסה לתפוס את המלוכה, ודוד מאויים משאול שמבקש להרוג אותו.

  • איך לדעתכם דוד הרגיש בברחו משאול?
  • האם לדעתכםהוא חשב על ‘הצד השני’ וניסה להבין את שאול?
  • איך דוד מנסה לפתור את המריבה?

נחזור למדרש ונראה כי הוא אינו מתאר ארוע הסטורי אלא רעיון. נשים לב שהרקע למדרש הוא מתח בין דוד לשאול – בין יהודה לבנימין. מה שמעסיק את דוד הוא כיצד למנוע פילוג באומה וכיצד לחבר בין חלקיה. דבר זה כידוע ניכר בפעולותיו של דוד לאורך כל הדרך. דוקא בשעה שדוד נרדף וחייו בסכנה, הוא אינו עוסק בהתגוננות אלא במחשבות על אחדות. העיסוק בשאלה כיצד למנוע את פילוג העם, וזאת תוך כדי הבריחה משאול – הצריך מדוד השקעה רבה של מחשבות ותעצומות נפש.

משמעות דברי הגמרא היא שמקום המקדש צריך להיות כזה שיאפשר חיבור בין יהודה לבנימין. כעת נבין יותר את הבחירה בירושלים: לו מקום המקדש היה בבית אל, חברון או שילה – הוא היה מיוחס לשבט מסוים. לעומת זאת ירושלים לא נכבשה עדיין וממילא אינה מזוהה עם שבט מסוים. כמו כן היא נמצאת בגבול יהודה ובנימין.

הפנמה: כתיבה - בונים את ירושלים

נחלק לכל תלמיד דף בצורת לבנה ונבקש מכל אחד לכתוב על הלבנה משהו שהוא אוהב או מעריך בירושלים.

נכתוב במרכז הלוח את הפס’:

“ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו”

ונבקש מכל אחד בתורו להקירא את מה שכתב ולתלות את הלבנה מסביב לפס’.

לסיום, נקרא יחד את דברי הרב משה צבי נריה:

בין ההגיגים והתחושות של הימים הגדולים האלה, מסתמנת גם שאלה-תמיהה: מדוע לא נתן הקב”ה את ירושלים בידינו אז, בתש”ח, ובמה זכינו שהיא תוחזר לנו עתה? באורח פלא, כלל לא בדרך הטבע, היא נשמטה מידינו אז, ושוב באורח פלא, מעבר להגיון, היא ניתנה לנו, היא הוגשה לנו עכשיו.
התשובה לכך רמוזה לנו בסוד-שיח של חכמי קדם. על ירושלים נאמר בתלמוד הירושלמי: ‘כעיר שחוברה לה יחדיו – עיר שמחברת ישראל זה לזה’ (ירושלמי בבא קמא פ”ז ה”ז). ובצורה אחרת נשנה הדבר בתלמוד הבבלי: ‘לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך – לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד’ (זבחים קיד ע”ב).
אכן, לפני תשע עשרה שנה פרץ הפלמ”ח דרך שער-ציון, ואילו חיילי אצ”ל עמדו לפרוץ דרך שער-שכם. מפולגים ומפורדים היינו. אילו הצלחנו אז היו ‘שנים אוחזין’ בירושלים, וכל אחד היה אומר ‘כולה שלי’. ירושלים הייתה הופכת למקור של פירוד, לסיבה של מריבה ומדון. סלעי ירושלים היו הופכים לסלעי-מחלוקת. ואילו ‘ירושלים – לא נתחלקה לשבטים’ (יומא יב ע”א), היא ניתנה לעם ישראל כולו… ירושלים באה להרבות שלום בעולם.
ולכן: רק עתה כשנכנסנו כולנו דרך שער אחד… רק עתה, כשכולנו מאוחדים, כשבראשנו עומדת ממשלת ליכוד לאומי, כשצבאנו הלוחם הוא צבא אחיד – צבא הגנה לישראל, כשמאחורינו עומדים בלב אחד כל אחינו אשר בתפוצות הגולה, רק עתה זכינו למאורע הגדול: המחזיר שכינתו לציון החזיר לנו את ירושלים!
… כיבוש ירושלים תחילת-ראשיתו באיחוד שבטי ישראל. ואף ראשית אחריתו בברכת אחדות האומה.

נחזור בקול על המשפט האחרון ונסיים: כיבוש ירושלים, תחילת ראשיתו באיחוד שבטי ישראל ואף ראשית אחריתו בברכת אחדות האומה.

בתפילה לאחדות וליחד אמיתי.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!