כל אחד יספר על מקום שהוא אוהב באופן מיוחד ויסביר למה

    נערוך הקדמה כללית על ברכות הראייה: מהן ומיהן, מתוכן שלוש קשורות לראיית מקום: הרואה את הים הגדול, הרואה ערי ישראל בחורבנן / בניינן, הרואה מקום שנעשה בו נס לו או לאבותיו/ לעם ישראל.

על רקע ההקדמה נשאל: מדוע מברכים על המקום בו נעשה הנס? מדוע זו ברכת ראייה ולא סתם ברכה כללית על עצם הארוע? ( כמו ברכת הגומל למשל)- נערוך דיון קצר

 נלמד יחד את המקורות ההלכתיים:

ספר אבודרהם ברכת הראייה, השבח וההודאה

הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון מעברות ים סוף ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון וכיוצא בהם צריך ליתן שבח והודאה למקום: בא”י אמ”ה שעשה נסים לאבותינו במקום הזה ובגמרא (ברכות נד, א) יליף לה (לומדים זאת) מיתרו שנאמר “וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה’ אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם“. … ומקשי בגמרא ואניסא דיחיד לא מברכי’ (ומקשים בגמרא- האם על נס של יחיד לא מברכים?) והא ההוא גברא דהוה אזיל בעברא דירדנא נפל עליה אריא איתעביד לה ניסא ואיתצל מיניה (ומביאים מקרה על אדם שהלך בעבר הירדן, והתנפל עליו אריה, נעשה לו נס וניצל ממנו) אתא לקמיה דרבא (בא לפני רבא) א”ל כי מטית להתם אימ’  (אמר לו- כשתגיע לשם תאמר) ברוך שעשה לי נס במקום הזה ומתרץ אניסא דרבים  (על נס של רבים) כוליה עלמא צריכי לברוכי (כולם צריכים לברך) אבל אניסא דיחיד הוא ובריה ובר בריה צריכי לברוכי וכוליה עלמא לא צריכי (אבל על נס של יחיד רק הוא ובנו ובן בנו צריכים לברך)

כתב ה”ר אשר מלוניל הא דמברכין בין אניסא דרבים בין אניסא דיחיד דוקא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם או מדרך התולדה כגון מעברות הים ומעברות הירדן והדומה להם וכמר בריה דראבנא דאיתרחיש ליה ניסא ונפק ליה עינא דמיא בפקתא דערבות (כמו שקרה למר, בנו של רבינא, שהלך במקום אחד ועמד להתייבש ונעשה לו נס שנברא לו מעיין של מים וכך ניצל) אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו כגון שבאו עליו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצל וכיוצא בזה אינו חייב לברך שעל”נ במקום הזה.

שולחן ערוך אורח חיים סימן ריח

סעיף ט

יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם; אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו, כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול וכיוצא בזה, אינו חייב לברך; ויש חולק, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות.

ביאור הלכה סימן ריח ד”ה * ויש חולק

ויש חולק – עיין מגן אברהם שתמה איש חולק זה דבודאי אמנהג העולם וטבעו אין לברך שעשה לי נסים וכן הגר”א תמה דאם כן כל יולדת תהא צריכה לברך שעשה לי נסים וכמו כן בניה לעולם ולפי מה שכתב בתשובת רדב”ז ח”ג סי’ תקע”ב והובאה בנשמת אדם ניחא קושיתו דבודאי כגון יולדת או חולה ליכא למ”ד שאין זה נס כלל [שרוב חולים ויולדות לחיים] ואנן לכולי עלמא נס בעינן רק דלשיטה א’ בעינן דוקא שהנס של הצלה יהיה דוקא למעלה מדרך הטבע כנסי אבותינו ולשיטה ב’ כל דבר שמזמין ה’ ברגע זו בדרך התולדה גם כן מקרי נס כגון שבאו גנבים או גזלנים עליו וקרוב שיהרגוהו ונזדמנו בני אדם או סיבה אחרת שנתפחדו וברחו מחמת זה אע”פ שלא היה כאן שינוי בטבע מכל מקום נס הוא שהזמין הקב”ה לשעה זו:

המאירי בית הבחירה ברכות נד.

ניסים אלו שמברכין עליהם יש אומרים דווקא בנס גדול היוצא מגדרו של עולם. אבל נס קטן כגון שבאו לו גנבים או גדודי חיה ולסטים אין מברך עליו. ולדעתי כל נס העשוי ליחיד מברך עליו, שכל נס אצל יחיד גדול הוא.  אבל נס של רבים אין מברכין עליו אלא כשהוא נס גדול. ומכל מקום כל שנתקרבו למקום גדול וניצול הימנו אף על פי שאין בו מופת מברכין עליו.

נקודות לתשומת לב:

אבודרהם- מברכים רק על אירוע יוצא מגדר הטבע והרגיל

ביאור הלכה- מברכים גם על נס מתוזמן- כלומר האירוע היה אירוע טבעי אך ההסתברות שהוא יקרה מופלאה.

המאירי- האבחנה אם מברכים או לא היא בין נס גדול לקטן, אצל אדם פרטי כל נס הוא דבר גדול ולכן מברכים עליו. קישרנו זאת למה שראינו במכתב מאליהו על התודעה של האדם כמכוננת את הנס- איך האדם חווה את מה שקרה לו- כנס או טבע? כדבר גדול או קטן?

נסיים בדברי הרב קוק:

הרב קוק עולת ראיה א’ עמ’ שע”ט

את היחס של הנס עם הטבע ראוי להכיר בערך של אחדות, שהרי מעשי ה’ כולם אחד הם. אין ערך הנס בלתי שייך אל הטבע כי אם הוא מצומד ומחובר לו. וזהו גם כן מכלל הכוונה של דברי חז”ל , שתנאי התנה הקב”ה עם מעשה בראשית שהניסים יעשו בהם (ע’ שמו”ר פכ”א) שהנס יש לו יחס בהנהגה עם הטבע, ובזה מובן עניין הניסים בלא שאלה של שינוי רצון כלפי מעלה, מאחר שהמה חלקים מהשלשלת הגדולה של ההנהגה הכללית הכוללת גם את הטבע כולה. והנה היסוד הנושא של הטבע הוא מידת המקום, כי הוא מקיף את הנמצא המוגבל באיכות בחוקיו הטבעיים כמו בכמות, במקום. … אמנם  כדי להראות את יחס הנס אל הטבע, כדי להכיר שהכל הוא מעשה ה’ אחד, והטבע כמו הנס אינו עזוב מההשגחה הפרטית, חיברו בברכת ההודאה של הניסים את יחס המקום, שהוא הנושא של הטבע – ברוך שעשה נס במקום הזה, להורות שהניסים הם מחוברים ומשלימים את הטבע המתייחס למקום.

הרב קוק מדבר על האחדות שישנה בין נס לטבע אשר שניהם מעידים על האלקות ועל השגחת ה’ כל אחד בדרכו. כשמברכים ברוך שעשה נס במקום הזה, מקשרים כך בין הנס לטבע, הנס הוא לא מציאות נפרדת, פורצת גבולות שממנו אני מגלה את יד ה’ בעולם, אלא הנס התרחש במקום מסויים, כלומר גם מהטבע עצמו אני לא מתייאש, גם בו אני רואה את יד ה’.

כל אחד יחשוב על ארוע בחייו שעבורו, לתחושתו, היה נס ויכתוב מילות תודה על הנס. האם הנס קשור במקום מסויים? מה מזכיר לי את הנס?אפשר לכתוב גם על כך

 פתחנו בשאלה המציפה מחשבות על ‘מקום’. מכאן עברנו להקדמה על ‘ברכות הראייה’ כדי להתמקד בברכת ‘שעשה לי נס במקום הזה’ ודיון על חשיבות הראייה והמקום בברכה. המשכנו ללימוד מקורות הלכתיים לגבי ברכת הנס, מהם עולה דיון על ניסים הראויים לברכה -נס פרטי ונס ציבורי, נס שהוא מחוץ לחוקי הטבע ונס שבתוך הטבע. סיימנו בתרגיל כתיבה אודות ניסים אישיים