ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם

בקשת גשמים

  • צוות לב לדעת
צוות לב לדעת
תצוגת כיתה מלאה
בקשת גשמים
לב השיעור
פתיחה
מפגש
לימוד - רב פפא והגשמים
התבוננות
הפנמה
אסיף
בשיעור זה נלמד על התענית בזמן של אי ירידת הגשמים. נראה כי התענית צריכה להיות מלווה בצער אמיתי על החיסרון.
לב השיעור: מה החוט המקשר בין צער וגשמים?
פתיחה: דיון - בצורת ותענית

מבלי לפתוח בהקדמות, נשאל את התלמידים:

  • מה לדעתכם אנחנו צריכים לעשות כשיש בצורת ולא יורד גשם?
  • מה יכול לעזור?
  • האם בכוחנו בכלל להשפיע על ירידת הגשם?

נספר לתלמידים שממסכת תענית, בה מובא המקור שאנחנו עומדים לפגוש בו, אנחנו לומדים שכשאין גשם הציבור נדרש לערוך תענית – להתפלל ולצום.

  • מדוע דווקא הצום והתענית הם התשובה לאי ירידת הגשם לדעתכם?
  • מה צום ותפילה מעוררים באדם?

ניתן בהקשר זה להזכיר את הברכה  בקריאת שמע “והיה אם שמוע..” המקשרת בין תשובה לגשם.

 

מפגש: לימוד - רב פפא והגשמים

ניגש לקרוא את המקור ממסכת תענית, סיפור על רב פפא ועל הדרך בה הוא מצליח להוריד את הגשם.

נקריא את המקור בארמית, ללא שינויים בקול, הקראה ‘נקייה בלבד’. במקביל לקריאה שלנו נבקש מאחד התלמידים לקרוא את התרגום.

 רב פפא גזר תעניתא [רב פפא גזר תענית]
 ולא אתא מיטרא [ולא ירד גשם]
 חלש ליביה [נחלש ליבו]
 שרף פינכא דדייסא [גמע (אכל) צלחת דיסה]
 ובעי רחמי [ביקש רחמים]
 ולא אתא מיטרא [ ולא בא גשם].
 אמר ליה [לו] רב נחמן בר אושפזתי:
 אי שריף מר פינכא אחריתי דדייסא אתי מיטרא [אם יאכל אדוני צלחת אחרת של דיסה – ירד גשם],
 איכסיף, [התבייש]
 וחלש דעתיה [חלשה דעתו]
 ואתא מיטרא [ובא הגשם]  (תענית כ”ד, ב).

לאחר קריאת הסיפור, נבקש מהתלמידים להעלות כמה שיותר שאלות על הסיפור. כל שאלה שהתלמידים ישאלו נכתוב על דף. לאחר שנאסוף את כל השאלות נתלה את הדפים עם השאלות על קירות הכיתה.

בשלב זה חשוב רק לתת לשאלות להישאל ולא לאפשר לתלמידים לענות.

נבקש מהתלמידים להסתובב בכיתה בין השאלות השונות שתלינו ולענות במחברת לבחירתם על שלש שאלות שמעניינות אותם.

בשלב זה חשוב להקפיד על השקט והעבודה האישית כדי לאפשר לכל התלמידים תחילה להבין את המקור לבד.

כדאי להוסיף שאלות במקרה הצורך:

  1. רב פפא גזר תענית, לא ירד גשם- ונחלש ליבו. מדוע נחלש ליבו? (תשובות אפשריות: מאחר ולא ירד גשם/תעניתו לא עבדה/ חולשת הגוף בעקבות התענית וכו’)
  2. מדוע פפוס אוכל את הדיסה? ( תשובות אפשריות: כי הוא חושב שזה מה שיוריד את הגשם/ כי הוא רעב)
  3. לאחר אכילת הדיסה פפוס מבקש רחמים. על מה? (תשובות אפשריות: על עצמו מאחר ושבר את התענית/ שוב על הגשם שלא יורד).
  4. קראו  את מה שרב נחמן אומר לרב פפא- באיזה נימה הוא אומר דבריו? (תשובות אפשריות: בידידות/ בלעג..).
  5. מה גרם בסוף לירידת הגשם?
התבוננות: הצגה - מה פשר המדרש

לאחר שכל התלמידים יסיימו לענות על השאלות, ננסה להבין את הסיפור יחד. לשם כך, נבקש מתנדב שיכול להציג או להקריא את הסיפור כפי שהוא הבין אותו.

נבקש מהשחקנים לא לחרוג ממה שכתוב בסיפור ומהשפה בו הוא כתוב, אלא רק לנסות להציג את המקור בדרך שבה הוא מנוסח. נזמין מתנדבים להציג את הסיפור בפרשנויות שונות.

  • אילו שינויים ראיתם בין כל הצגה?
  • מתוך הדברים, על מה לדעתכם הסיפור?
  • איזו כותרת הייתם נותנים לו?
  • מה הסיפור מנסה ללמד אותנו?

ישנן דרכים שונות להבין את הסיפור, נתמקד בדרך אחת שהמדרש מבקש ללמד: החלק הראשון של הסיפור מתאר את פפוס צם ומתענה. נראה שפפוס מבין שהדרך להוריד את הגשם היא דרך הצום וההתענות. לכן כשהוא נשבר מהצום ואוכל- הוא מבקש רחמים על שאכל, ועדיין איננו נענה- כי אין צום לבדו בכוחו להוריד את הגשם. רב נחמן סובר גם הוא שתענית היא שמורידה גשם, והסיבה שלא יורד גשם היא בגלל שפפוס אכל ושבר את התענית.

רב נחמן, מבלי אולי להתכוון גורם לפפוס להתבייש על כך שיש לו חלק בזה שהגשם לא יורד. הגשם מגיע רק אחרי שפפוס מתבייש במעשיו. הבושה גורמת לפפוס להצטער צער אמיתי. הקב”ה ‘חוקר כליות ולב’, מאזין לצערו, רואה שהפעם הוא באמת מצטער- וכעת מביא הוא גשם. ניתן להציע שתעניתו של פפוס היתה ללא חיבור לצער אמיתי, וכשהתבייש היה שרוי בצער ממש. החיבור לצער ולחיסרון במצב של פפוס, הוביל לכך שירדו גשמים. כשאנחנו מחוברים לצער ולחיסרון אנחנו יכולים לחוות את הצער באי ירידת הגשם, צער זה מוביל את היכולת לגשם לרדת.

כעת, נבקש מהתלמידים למלא במחברת את שני המשפטים הבאים:

לפי המדרש________ – לא מוריד גשם, ו – __________- מוריד גשם.
ולפי דעתי _________- לא מוריד גשם, ו -___________- מוריד גשם.

אחרי שכולם סיימו, נעשה סבב בו כל תלמיד יקריא את שני המשפטים. (תשובות אפשריות לשאלה הראשונה: אכילת דייסה, חולשת הלב, תענית, בקשת רחמים וכו’- לא מורידה גשם. בושה, חולשת הדעת, תשובה וכו’- מורידה גשם.)

הפנמה: כתיבה - צער ותשובה

נבקש מהתלמידים לחשוב על רגע בו הם חוו צער באמת. נבקש מהם להיזכר ברגע זה ולנסות לתאר בכתיבה במחברת מה הרגישו בו.

לאחר הכתיבה, נבקש אם מישהו יכול לשתף בתחושות.

חשוב לשים לב שהבקשה לא מובילה את התלמידים לחשיפה והתמקדות פנימית קשה מדי בנושאים כואבים מדי, כדאי לשמור על הדיון כדיון ענייני ורגיש ולהיזהר עם תגובות תלמידים זה לזה.

לאחר השיתוף, ננסה לחשוב עם התלמידים ביחד:

  • מה צער כזה מבטא?
  • לאן צער כזה יכול להוביל?
  • מתי הרגשתם שהצער דווקא גורם לכם לחזור בתשובה?
  • מה הצער של רב פפא גרם לו לעשות בסיפור?

לרוב, מעשים שכלפיהם אנו מרגישים בושה אינם מעשים חיובים. גם בסיפור, רב פפא הרגיש בושה על אשר ‘נתפס’ ששבר את הצום. בושה זו הובילה לצער אמיתי שממנו הייתה מסוגלת לנבוע תשובה שהיא הבסיס להורדת הגשם. הצער יכול להיות מחליש ומוריד מצד אחד, אך מצד שני הוא יכול להיות הזדמנות לתקן, להתחדש ולפתוח דף חדש.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!