נפתח בשאלה לתלמידים:

למה לדעתכם יש נוהג כזה בבתי הספר שבו תלמידים מחויבים להגיע בתלבושת אחידה, מדוע שלא כל אחד יוכל לבקר בבית הספר בלבוש שרוצה ?

תשובות אפשריות:

• כל בית ספר מעונין ביחודיות, והתלבושת יכולה ליצור אפיון ויחוד לבית הספר
•  זה יפה שכל הילדים מופיעים בבגדים דומים
• זה מסייע להורים לא להסתבך עם דרישות מוגזמות ומיוחדות של ילדיהם.

לאחר שנשמע את תשובות התלמידים, נאמר שיש אפשרות נוספת שתעלה כשנלמד את המשנה שלנו.

נקרא את המשנה בקול:

בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת, קוֹרֵא. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ  לִקְרוֹת, מַקְרִין אוֹתוֹ.

נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַקְרִין אֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וְאֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ:

נסביר את המשנה על פי ר”ע מברטנורא במקום:

 ר”ע מברטנורה : נמנעו מלהביא. מפני הבושה שאינו יודע לקרות: התקינו שיהו מקרין.

המקור להקריא ולא שיקרא בעצמו  שכתוב (דברים כו, ה) ‘וענית ואמרת’, ואין עניה אלא מפי אחר:

ישנה חובת קריאת פרשת הביכורים בלשון הקודש על ידי מביא הביכורים כפי שלמדנו במשנה הקודמת. בתחילה היה המביא קורא. במצבים בהם אנשים לא ידעו לקרוא בלשון הקודש היה הכהן מקריא להם והם היו חוזרים אחריו. בשלב מסוים התביישו האנשים שלא ידעו לקרוא מהמעמד והפסיקו לבא. טכסו חכמים עצה שלא לגרום בושה לאלה שאינם יודעים לקרוא והחליטו להקריא לכולם (גם לאלו שיודעים לקרוא) בלשון הקודש.

נפתח את החלטת החכמים לדיון עם התלמידים:

• מדוע בחרו חכמים להקריא גם לפני אלו היודעים לקרוא?
• והרי, עדיף לקרוא בעצמך ולא מפי אחר?

הערך העולה מן המשנה הוא ערך השמירה על כבוד האחר ומניעת בושה. יותר חשוב שלא תיגרם בושה ליהודי מאשר לקרוא בעצמך. מכיוון שכל ישראל ערבים זה לזה, עדיף שיפסיד כל אחד מעט ולא יבוש אדם אחד.

לעיון נוסף והעמקה בערך זה, נביא שתי דוגמאות נוספות לכך שחכמים הקפידו על כבוד האחר וקבעו דברים על מנת למנוע את בושתו:

1.דוגמא אחת מופיעה בגמרא בסוף מסכת תענית.

“אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו.:  ת”ר בת מלך שואלת מבת כהן גדול בת כהן גדול מבת סגן ובת סגן מבת משוח מלחמה ובת משוח מלחמה מבת כהן הדיוט וכל ישראל שואלין זה מזה כדי שלא תבייש את מי שאין לה:

נסביר את המקור : בט”ו באב וביום הכיפורים היו בנות ישראל מחוללות בכרמים (למצוא זיווג), ולא היו הבנות באות כל אחת בבגדים שלה אלא היו שואלות כל אחת בגד מאישה אחרת, למשל בת מלך מבת כהן גדול. ובנות ישראל הפשוטות שואלות אחת מחברתה, וכך כולן לובשות בגדים שאולים ונוצר שוויון ואין עדיפות לעשירות ומיוחסות יותר.

2.דוגמא נוספת אותה אנחנו מכירים כולנו מבתי הכנסת:

תפילת חזרת הש”צ בתפילת העמידה שבה החזן חוזר שוב על התפילה, נועדה מלכתחילה בשביל אלה שאינם יודעים לקרא. בזמן חזרת הש”צ כל הציבור “נאלץ” לשמוע שוב את התפילה.

נשאל את התלמידים:

• מה המשותף בין המקרים הללו לבין המשנה שלנו?
• מה בכל זאת ההבדל בין המקרים?

המשותף הוא שבכל המקרים לומדים שיש לעשות כל האפשר על מנת לא לגרום בושה לזולת.

ההבדל הוא שבביכורים שינו את הדין בעקבות תופעה שלילית שקרתה, ואילו בשתי הדוגמאות רק תקנו תקנה מלכתחילה.

ההפנמה תעסוק בערך שבו עסקנו בשיעור- השתדלות על מנת לא לגרום בושה לאחר.

נבקש מכל זוג תלמידים לכתוב הצעות לכיתה ולבית הספר על מנת לצמצם מקרים בהם תלמידים יתביישו אחד בפני השני.
נכוון את התלמידים להתייחס לשונויות שונות שקיימות בבית הספר: שונות בגיל, מקום ממנו מגיעים, מנהגים שונים, תפקידים שונים בכיתה ובבית הספר ועוד.

למדנו בשיעור כי חז”ל תקנו שיקריאו את נוסח ‘מקרא ביכורים’ לפני כולם, גם בפני מי שיודע לקרוא אותו לבדו, כדי שלא לבייש את מי שלא ידע לקרוא. והרחבנו והעמקנו בדוגמאות נוספות לכך שחכמים הקפידו על כבוד האחר וקבעו דברים על מנת למנוע את בושתו.

ערכנו השוואה בין המקורות השונים ונפגשנו בזוגות למשימת כתיבה, בניסיון למצוא דרכים למנוע בושה מחברים בבית הספר.
ונסיים בדיון שבו פתחנו בעניין תלבושת אחידה. גם זו תקנה שמטרתה למנוע בושה ממי שאין באפשרותו לרכוש בגדים אופנתיים יקרים.