ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נציג לתלמידים מקרה:
באחת מסימטאות העיר העתיקה, שהיא רחוב ללא מוצא החליטו התושבים להציב שער- המונע מאנשים זרים להיכנס לסימטה.
נעורר על המקרה דיון קצר- ונעבור ללימוד הסוגיה.
נקדים ונסביר לתלמידים את המושגים בהם הסוגיה עוסקת:
לאחר הבנת המושגים הבסיסיים- נלמד את הסוגיה ונענה על שאלות ההבנה:
נעבור עם התלמידים על הסוגיה ונוודא שהם הבינו אותה.
נסכם לתלמידים:
הסוגיה מביאה שלושה מקרים, (הראשון מובא בברייתא תנאית, והשניים האחרים מובאים במימרא של אמוראים מוקדמים) בהם הציבור או הזולת (בני מבוי, בני העיר האחרת, בני רה”ר) יכולים לעכב את ההצטרפות אליהם או את הפרישה מהם.
הנקודה המהותית שעולה מהסוגיה היא חוסר הבחירה האישית בהצטרפות או בניתוק מהציבור. בכל המקרים שהתלמוד מביא מדובר על פעולות שנעשות ברכוש הפרטי של מי שרוצה להצטרף או לפרוש (הבית של היחיד, המבוי המפולש של בני העיר, המבוי הוא של בני המבוי) ועדיין אין את החירות לעשות בו כרצונו אם זה משפיע על הציבור.
עמדה זו, המגדילה את כוחו של הציבור ורה”ר להחליט עבור הפרט בשאלות אלו מודגשת במהלך הסוגיה עצמה. בכל שלושת המקרים הדיון התלמודי עושה העמדות כאלו שמגבירות את כוחם של המעכבים, ומחמירות על אלו שרוצים לפרוש או להצטרף (רבא מעמיד את הברייתא כך שגם מי שהיה לו פתח לחצר יכול להצטרף רק אם לא “פרץ את פצימיו”. התלמוד אומר שבני העיר האחרת יכולים לעכב את סגירת המבוי המפולש אליהם אפילו אם יש להם דרך אחרת ללכת בה, וכן הוא מעמיד שבני רה”ר יכולים לעכב את בני המבוי מלסגור את המבוי שלהם יותר מאשר בד’ אמות הקרובות לרה”ר).
על אף שיש מגמה ברורה בסוגיה להגביר את כוח הציבור על חשבון חירות הפרט, עדיין ישנו דיון סמוי בשאלה הזאת מתחת לפני השטח בעמידה מול ההווא אמינות השונות.
הסוגיה מעלה הגדרות שונות ומעניינות מתי הציבור יכול לעכב את ההצטרפות אליו או את הפרישה ממנו. במקרה הראשון אנו לומדים שבהצטרפות חדשה הדבר תמיד תלוי בדעת הציבור, אולם מי שהיה שייך אל הציבור ופרש יכול לחזור בתנאי ש”לא פרץ את פצימיו”. איזה שהוא ביטוי להתנתקות חריפה יותר מהציבור שאינה רק סותמת את השער אלא גם הורסת אותו, התנתקות שאחריה כבר אין את החירות לחזור בחזרה על דעת עצמך.
נעורר בכיתה דיון –
נביא דוגמאות סביב מקרים מפורסמים בציבור של רצון לפרוש מהציבוריות או לחזור אליה.
ריצ’רד גולדסטון הוא שופט יהודי דרום אפריקאי שמונה על ידי האו”ם לעמוד בראש ועדת בדיקה של התנהלות ישראל מול הפלסטינים במבצע “עופרת יצוקה”. גולדסטון כתב דו”ח קשה בו הוא מאשים את צה”ל בתקיפה של אזרחים ובפשעי מלחמה. בעקבות הדו”ח היחס השלילי לישראל בעולם כולו החמיר מאוד ומעמדה הבין לאומי נפגע. גולדסטון עצמו, יהודי גאה הרואה בעצמו ציוני נודה על ידי המדינה כעוכר ישראל, והוא קיבל יחס דומה גם בקהילות היהודיות אליהם הוא משתייך.
שנתיים לאחר מכן פרסם גולדסטון מאמר בו הוא חוזר בו מחומרת הדו”ח שלו וטוען שישראל לא עשתה פשעי מלחמה, ושדעתו השתנתה בעקבות מידע חדש אליו הוא נחשף. כמו כן הוא פרסם מאמר בו הוא מגן על ישראל וטוען שהיא אינה מנהיגה משטר אפרטהייד (דיכוי) כלפי הפלסטינים.
ברור שגולדסטון שסתם את פתחו אל מדינת ישראל רוצה לפתחו שוב ולהשתייך מחדש אל יהודי העולם הציוניים. האם הוא יכול להצטרף מחדש על פי בחירתו, או שמא הוא כבר “פרץ את פצימיו”, הרס את השער המחבר אותו אל העם היהודי הציוני וזקוק לקבלה מחדש?
לאחר ההתבוננות בהיבטים החברתיים הכלליים של העקרונות העומדות ברקע של הסוגיה, ניתן להעמיק את ההפנמה על ידי הפניית תשומת הלב אל עולמו הפנימי של התלמיד.
נבקש מהתלמידים למלא את משימת הכתיבה הבאה:
א. חישבו על אחד משני המקרים הבאים:
רציתם להצטרף לחברה מסוימת והדבר לא היה נתון בידכם, או שהייתם חלק מחברה ורציתם לעזוב אותה אך הרגשתם שאין לכם את החופש לעשות זאת. (אפשר להתייחס לחבורות, ארגונים, משפחה (יותר ביחס אל הפרידה) ועוד)
ב. כיצד הרגשתם במקרים אלו? תארו בפירוט את המשמעות של חוסר החירות הזאת, וכיצד נהגתם.
ג. חישבו וכיתבו על מקרה הפוך בו מישהו רצה להצטרף לחבורה שאתם שייכים אליה ולא היה רצוי, או לחילופין להיפרד מחבורה שאתם שייכים אליה וחסרונו בה היה משמעותי. כיצד הרגשתם במקרה זה? כיצד נהגתם?
ד. לאחר שכתבתם את שני המקרים, ואתם יכולים להבין כיצד מרגישים בשני צדדי המתרס.
ניתן לפתח דיון סביב המסקנות שמגיעים אליהם התלמידים בעקבות התרגיל ללא חשיפה של התכנים האישיים. (בתוספות ד”ה “מצר” מסייגים את האפשרות של הציבור לתפוס להם שביל בכך שמלכתחילה יש הסכמה לכך. זהו סיוג חשוב שיכול להיות משמעותי גם בתרגילי ההפנמה).
שימו לב: בתרגיל ההפנמה הרגשית צריך להיזהר מחשיפה לא נעימה ומוגזמת של סיפורים אישיים של התלמידים. עדיף לשתף את הכיתה כולה רק בהבעת דעות כללית ופחות בהבעת רגשות, היות והכיתה בגיל זה אינה מרחב מכיל רגשית.
בשיעור זה העמקנו ביחסים שבין הפרט לחברה. למדנו את הסוגיה העוסקת ביכולתו של הציבור למנוע מהיחיד להצטרף אליהם או לפרוש מהם- בהקשר של פתיחת פתח בבית או סגירת דרך או מבוי. דרך המשקפיים של הסוגיה ניסינו לבחון את יחסי היחיד והציבור- ברמה הציבורית, וברמה האישית שלנו.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא