ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם

ב”ב יא’ ע”ב: בני מבוי מעכבין

  • צוות לב לדעת
צוות לב לדעת
הסוגיה שלפנינו עוסקת בשאלה - האם יש לאדם או לקבוצה את החופש לבחור להצטרף או להיפרד מרשות הרבים כאשר הם רוצים, או שלעתים אין להם את החירות הזאת והיא נקבעת על ידי הציבור עצמו. בתרגילי ההפנמה ננסה להעמיק את הבנת התלמיד את המשמעות של שאלה זו, הן כשאלה חברתית כללית, והן כשאלה אישית ורגשית.
לב השיעור: להצטרף או לפרוש מהציבור- מי מחליט על זה?
פתיחה: מי מחליט על הסימטה?

נציג לתלמידים מקרה:

באחת מסימטאות העיר העתיקה, שהיא רחוב ללא מוצא החליטו התושבים להציב שער- המונע מאנשים זרים להיכנס לסימטה.

  • האם מותר להם לעשות זאת?

נעורר על המקרה דיון קצר- ונעבור ללימוד הסוגיה.

מפגש: עיון בסוגיה

נקדים ונסביר לתלמידים את המושגים בהם הסוגיה עוסקת:

  • מהו מבוי?
  • מהי חצר?
  • מהם “פצימים”?
  • מהם ד’ אמות שיש לבית? (בתחילת בדף, לפני סוגיה זו, יש דיון מפורט בנושא).

לאחר הבנת המושגים הבסיסיים- נלמד את הסוגיה ונענה על שאלות ההבנה:

 

בבא בתרא דף י”א עמוד ב’:
אמר מר: “היה סתום ובקש לפותחו אין בני מבוי מעכבין עליו”,
אמר רבא: לא שנו אלא שלא פרץ את פצימיו, אבל פרץ את פצימיו – בני מבוי מעכבין עליו!
א”ל אביי לרבא: תניא דמסייע לך:
“בית סתום יש לו ד’ אמות, פרץ את פצימיו אין לו ד’ אמות.
(נוסח שנמחק על ידי רש”ל – קבר שפתחו סתום אינו מטמא כל סביביו פרץ את פצימיו וסתמו מטמא כל סביביו)
בית סתום אינו מטמא כל סביביו, פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו”.
  • מה ההבדל בדין הבית – אם פרץ את פצימיו או לא. מדוע הדין שונה?

 

אמר רבה בר בר חנה א”ר יוחנן: מבואות המפולשות לעיר אחרת ובקשו בני העיר לסותמן – בני אותה העיר מעכבין עליהן.
לא מיבעי כי ליכא דרכא אחרינא דמעכבי, אלא אפילו כי איכא דרכא אחרינא נמי מעכבי!
משום דרב יהודה אמר רב, דאמר: “מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו”
 (נוסח שנמחק על ידי רש”ל – כדרב גידל דא”ר גידל רבים שבררו דרך לעצמן מה שבררו בררו)
  • מהו המקרה המובא בסוגיה? מהו הדין במקרה זה?

 

אמר רב ענן אמר שמואל: מבואות המפולשין לרה”ר ובקשו בני מבואות להעמיד להן דלתות בני רה”ר מעכבין עליהן.
סבור מינה הני מילי בד’ אמות, כדר’ זירא אמר רב נחמן,
דאמר רבי זירא אמר רב נחמן: “ד’ אמות הסמוכות לרה”ר כרה”ר דמיין”,
ולא היא! התם לענין טומאה, אבל הכא זימנין דדחקי בני רה”ר ועיילי טובא.
  • מהו המקרה המתואר בסוגיה? מהו הדין?
  • האם הסברה שמדובר בארבע אמות הסמוכות לרשות הרבים מתקבלת?
  • באיזה הקשר היא נאמרה?

נעבור עם התלמידים על הסוגיה ונוודא שהם הבינו אותה.

התבוננות: הסוגיה בזוית אקטואלית-ציבורית

נסכם לתלמידים:

הסוגיה מביאה שלושה מקרים, (הראשון מובא בברייתא תנאית, והשניים האחרים מובאים במימרא של אמוראים מוקדמים) בהם הציבור או הזולת (בני מבוי, בני העיר האחרת, בני רה”ר) יכולים לעכב את ההצטרפות אליהם או את הפרישה מהם.

הנקודה המהותית שעולה מהסוגיה היא חוסר הבחירה האישית בהצטרפות או בניתוק מהציבור. בכל המקרים שהתלמוד מביא מדובר על פעולות שנעשות ברכוש הפרטי של מי שרוצה להצטרף או לפרוש (הבית של היחיד, המבוי המפולש של בני העיר, המבוי הוא של בני המבוי) ועדיין אין את החירות לעשות בו כרצונו אם זה משפיע על הציבור.

עמדה זו, המגדילה את כוחו של הציבור ורה”ר להחליט עבור הפרט בשאלות אלו מודגשת במהלך הסוגיה עצמה. בכל שלושת המקרים הדיון התלמודי עושה העמדות כאלו שמגבירות את כוחם של המעכבים, ומחמירות על אלו שרוצים לפרוש או להצטרף (רבא מעמיד את הברייתא כך שגם מי שהיה לו פתח לחצר יכול להצטרף רק אם לא “פרץ את פצימיו”. התלמוד אומר שבני העיר האחרת יכולים לעכב את סגירת המבוי המפולש אליהם אפילו אם יש להם דרך אחרת ללכת בה, וכן הוא מעמיד שבני רה”ר יכולים לעכב את בני המבוי מלסגור את המבוי שלהם יותר מאשר בד’ אמות הקרובות לרה”ר).

על אף שיש מגמה ברורה בסוגיה להגביר את כוח הציבור על חשבון חירות הפרט, עדיין ישנו דיון סמוי בשאלה הזאת מתחת לפני השטח בעמידה מול ההווא אמינות השונות.

הסוגיה מעלה הגדרות שונות ומעניינות מתי הציבור יכול לעכב את ההצטרפות אליו או את הפרישה ממנו. במקרה הראשון אנו לומדים שבהצטרפות חדשה הדבר תמיד תלוי בדעת הציבור, אולם מי שהיה שייך אל הציבור ופרש יכול לחזור בתנאי ש”לא פרץ את פצימיו”. איזה שהוא ביטוי להתנתקות חריפה יותר מהציבור שאינה רק סותמת את השער אלא גם הורסת אותו, התנתקות שאחריה כבר אין את החירות לחזור בחזרה על דעת עצמך.

נעורר בכיתה דיון –

  • מתי אדם שהיה מעורב בציבור יכול להחליט “לסגור את המבוי” ולהתנתק?
  • מתי אדם שפרש מהציבור יכול להחליט לפרוץ את הפתח, ולחזור אל הציבור?

נביא דוגמאות סביב מקרים מפורסמים בציבור של רצון לפרוש מהציבוריות או לחזור אליה.

פרישה מהציבור:
  1. גלעד שליט חוזר מהשבי לאחר חמש שנים. במהלך הזמן הזה הפך גלעד לדמות ציבורית מובהקת. אנשים רבים מהציבור הרחב שלא מכירים אותו כלל השקיעו מזמנם ומרצם בשבילו, ולבסוף המדינה שחררה למענו מאות רבות של מחבלים. כעת כשהוא חוזר לחיק משפחתו, הוא ומשפחתו מבקשים שיניחו להם לנפשם ולא ייכנסו למרחב הפרטי שלהם. לעומת זאת הציבור שהשקיע אנרגיה ועניין רב בשלומו הפרטי של גלעד רוצה להיחשף אליו, אל רגשותיו ומה שעבר עליו. האם גלעד הוא “מצר שהחזיקו בו רבים” ואין לו את האפשרות להסתגר בעצמו, או שמא זו זכותו?
  2. סלבריטאים (שחקנים, זמרים וכדו’) שקנו את פרסומם ופרנסתם דרך כניסה משמעותית למרחב הציבורי והצגת עצמם. האם יש להם את הזכות להסתיר את חייהם הפרטיים כשהם חפצים בכך ואילו הציבור מתעניין? שאלת הלגיטימיות של צלמי הפפראצי, ובכלל האפשרות של אנשים שהפכו עצמם לציבוריים להתנתק מזה כשהם רוצים.

 

חזרה אל הציבור:

ריצ’רד גולדסטון הוא שופט יהודי דרום אפריקאי שמונה על ידי האו”ם לעמוד בראש ועדת בדיקה של התנהלות ישראל מול הפלסטינים במבצע “עופרת יצוקה”. גולדסטון כתב דו”ח קשה בו הוא מאשים את צה”ל בתקיפה של אזרחים ובפשעי מלחמה. בעקבות הדו”ח היחס השלילי לישראל בעולם כולו החמיר מאוד ומעמדה הבין לאומי נפגע. גולדסטון עצמו, יהודי גאה הרואה בעצמו ציוני נודה על ידי המדינה כעוכר ישראל, והוא קיבל יחס דומה גם בקהילות היהודיות אליהם הוא משתייך.

שנתיים לאחר מכן פרסם גולדסטון מאמר בו הוא חוזר בו מחומרת הדו”ח שלו וטוען שישראל לא עשתה פשעי מלחמה, ושדעתו השתנתה בעקבות מידע חדש אליו הוא נחשף. כמו כן הוא פרסם מאמר בו הוא מגן על ישראל וטוען שהיא אינה מנהיגה משטר אפרטהייד (דיכוי) כלפי הפלסטינים.

ברור שגולדסטון שסתם את פתחו אל מדינת ישראל רוצה לפתחו שוב ולהשתייך מחדש אל יהודי העולם הציוניים. האם הוא יכול להצטרף מחדש על פי בחירתו, או שמא הוא כבר “פרץ את פצימיו”, הרס את השער המחבר אותו אל העם היהודי הציוני וזקוק לקבלה מחדש?

הפנמה: משימת כתיבה- אני והחברה

לאחר ההתבוננות בהיבטים החברתיים הכלליים של העקרונות העומדות ברקע של הסוגיה, ניתן להעמיק את ההפנמה על ידי הפניית תשומת הלב אל עולמו הפנימי של התלמיד.

נבקש מהתלמידים למלא את משימת הכתיבה הבאה:

א. חישבו על אחד משני המקרים הבאים:

רציתם להצטרף לחברה מסוימת והדבר לא היה נתון בידכם, או שהייתם חלק מחברה ורציתם לעזוב אותה אך הרגשתם שאין לכם את החופש לעשות זאת. (אפשר להתייחס לחבורות, ארגונים, משפחה (יותר ביחס אל הפרידה) ועוד)

ב. כיצד הרגשתם במקרים אלו? תארו בפירוט את המשמעות של חוסר החירות הזאת, וכיצד נהגתם.

ג. חישבו וכיתבו על מקרה הפוך בו מישהו רצה להצטרף לחבורה שאתם שייכים אליה ולא היה רצוי, או לחילופין להיפרד מחבורה שאתם שייכים אליה וחסרונו בה היה משמעותי. כיצד הרגשתם במקרה זה? כיצד נהגתם?

ד. לאחר שכתבתם את שני המקרים, ואתם יכולים להבין כיצד מרגישים בשני צדדי המתרס.

  • מהו השיקול החשוב יותר?
  • כיצד אתם מכריעים- האם החברה צריכה להתאים את עצמה לצרכי היחיד, או שמא היחיד צריך לקבל את חוסר האונים שלו ביחס למקומו בחברה?

ניתן לפתח דיון סביב המסקנות שמגיעים אליהם התלמידים בעקבות התרגיל ללא חשיפה של התכנים האישיים. (בתוספות ד”ה “מצר” מסייגים את האפשרות של הציבור לתפוס להם שביל בכך שמלכתחילה יש הסכמה לכך. זהו סיוג חשוב שיכול להיות משמעותי גם בתרגילי ההפנמה).

שימו לב: בתרגיל ההפנמה הרגשית צריך להיזהר מחשיפה לא נעימה ומוגזמת של סיפורים אישיים של התלמידים. עדיף לשתף את הכיתה כולה רק בהבעת דעות כללית ופחות בהבעת רגשות, היות והכיתה בגיל זה אינה מרחב מכיל רגשית.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!