ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

ב”ב ז’ ע”ב – ח’ ע”א: רבנן לא בעי נטירותא

  • צוות לב לדעת
צוות לב לדעת
האם יש לחייב תלמידי חכמים להשתתף בנטל שמירה וביטחון?
לב השיעור: מי צריך להתגייס?
פתיחה: ועדת פטורים

רקע:

בגמרא מובאת מחלוקת אמוראים בעניין זה:
רבי יהודה נשיאה הטיל את הוצאות בניית חומת העיר על החכמים כמו על יתר בני העיר, ולעומתו –  ריש לקיש ורבי יוחנן סברו שתלמידי חכמים פטורים מהוצאה זו כי הם אינם זקוקים לשמירה .

נעיין בסברות החולקים, ונעמוד על ההבדל בין דרשתו של ריש לקיש לדרשתו של רבי יוחנן.

כן ננסה לברר מיהם הכלולים בהגדרת “רבנן”, מהי הסבה לפטור ומהו היקף הפטור.
מתוך כך, נדון בשאלה האקטואלית המתבקשת בעקבות לימוד הסוגיה – גיוס בני ישיבות לצה”ל והשתתפות תלמידי חכמים בנטל השמירה.

ועדת פטורים:

נקיים בכיתה את הסדנא: “ועדת פטורים”. ניתן למלא את הדף לבד, בחברותות או בקבוצות. לאחר מילוי המשימה נדון יחד בהחלטות השונות של התלמידים ושיקוליהם.

מפגש: עיון בסוגיה
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ז עמוד ב – דף ח עמוד א
רבי יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן.
אמר ריש לקיש: רבנן לא צריכי נטירותא, דכתיב: אספרם מחול ירבון, אספרם למאן? אילימא לצדיקים דנפישי מחלא, השתא כולהו ישראל כתיב בהו: כחול אשר על שפת הים, צדיקים עצמם מחול ירבון? אלא הכי קאמר: אספרם למעשיהם של צדיקים – מחול ירבון, וק”ו: ומה חול שמועט – מגין על הים, מעשיהם של צדיקים שהם מרובים – לא כל שכן שמגינים עליהם.
  • איך לומד ריש לקיש מהפסוק את הדין חכמים לא צריכים שמירה?
כי אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה, מאי טעמא לא תימא ליה מהא: אני חומה ושדי כמגדלות, אני חומה – זו תורה, ושדי כמגדלות –  אלו ת”ח?
  • איך לומד רבי יוחנן מהפסוק את הדין שחכמים לא צריכים שמירה?
ור”ל סבר לה כדדרש רבא: אני חומה – זו כנסת ישראל, ושדי כמגדלות – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.

 

שאלות לעיון

  • מדוע הטיל רבי יהודה נשיאה את הוצאות בניית חומת העיר גם על תלמידי החכמים?

(כיוונים אפשריים: אל תעשה את התורה קרדום לחפור בו, חילול ה’)

  • מה ההבדל בין דרשתו של ריש לקיש “אספרם כחול ירבון” לדרשתו של רבי יוחנן “אני חומה”?

(כיוון אפשרי: מה בדיוק מעניק הגנה: מעשים טובים או תורה)

התבוננות: האם יש פטור מגיוס?

נשאל את התלמידים את השאלות הבאות. בתחילה ננסה לענות עליהם מסברה, ולאחר מכן נלמד את המקורות הבאים אחריהם וננסה לראות כיצד הם ענו על השאלות.

  • מי נכלל בהגדרת “רבנן לא בעי נטירותא”? תורתו אומנותו? תורתו אומנותו אך גם עובד לפרנסתו? רק מורי הוראה? כל בחור ישיבה?
  • האם בימינו ישנם בכלל כאלו הכלולים בהגדרה זו?
  • מהו היקף הפטור? פטור גורף מכל מה שקשור לבטחון – תשלומים ושרות בפועל? פטור זמני מצה”ל?
    פטור מצומצם – רק מתשלום עבור החומה בימי קדם, אך לא כולל פטור מהשתתפות בצה”ל או במלחמת מצווה?
  • מהי הסבה לפטור? אין לחייב בתשלום מי שלא נהנה מכך? מעין שכר ומתן מעמד מיוחד ללומדי תורה, מעין מעמד הכהונה? לימוד התורה בעצמו מגן על עם ישראל?
הרב מאיר הלוי אבולעפייה, יד רמ”ה, בבא בתרא דף ח עמוד א (אות פב)
“אלו תלמידי חכמים” – שבני דורן נהנין מתלמודן כיונק שנהנה משדי אמו ותורתן מגינה עליהן כמגדלות. וקיימא לן כריש לקיש ורבי יוחנן.
… ואפילו היו עשירים שבישראל – הציבור חייבין לפרוע בעבורן, שלא מפני עניותן נפטרו אלא מפני תורתן נפטרו. וכן כל מיני מסין שהצבור מטילין לבנין החומות ולהגפת הדלתות ושאר שמירת העיר אין תלמידי חכמים חייבין בהן כל עיקר.
אלא מיהו הני מילי בתלמידי חכמים העוסקים בתורה תדיר כפי יכולת כל אחד ואחד ומקימין מצות והגית בו יומם ולילה כפי כחן, כדאמרינן בשמעתין בהדיא: “אלו תלמידי חכמים שמכתתין רגליהם מעיר לעיר לישא וליתן בדבורו של מקום”, כדילפינן נמי מקראי ד”גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים” (הושע ח, י). אבל תלמידי חכמים שאין עוסקין בתורה תדיר כפי כחן ולא דיין לעסוק במלאכתן כדי למצוא פרנסתן ופרנסת אנשי ביתן, אלא שהם יגיעים להעשיר ומבטלין את התורה כדי לקבץ ממון הרבה, הרי אלו חייבין בכל חיובי הצבור.
וכן תלמידי חכמים המזלזלים במצות ואין יראת שמים על פניהם הרי אלו כקלים שבצבור…”
הרב משה סופר, חידושי חתם סופר, בבא בתרא דף ח עמוד א
…דעד כאן לא קפטרו רבנן אלא ממס וחומה, שהם מצד גלות ישראל, וכדמשמע מקרא “כל קדושיו בידיך”,  אבל שמירה כדרך שמלכות נשמרים ממלכויות אחרים – גם ת”ח חייב.
הרב שלמה יוסף זוין, “לשאלת הגיוס של בני הישיבות”
(פורסם בחוברת בשנת תש”ח, תחת השם: אחד הרבנים) רקע: מאמרו של הרב זוין פורסם כתגובה לפסיקת רבני העדה החרדית, בשנת תש”ח, שאסור לבחורי הישיבות  להתגייס לצבא.
כל הכבוד וכל ההערצה למרנן ורבנן, גאוני עיר הקודש, אבל הרשות ניתנת לשאול: ילמדונו רבותינו, זו מנין לכם,  שבני תורה ותלמידי-חכמים פטורים מלהשתתף במלחמת מצווה של עזרת ישראל מיד הצר הצורר העומד עליו לכלותו ולהשמידו, חלילה? זו מנין לכם, לפרסם בצורה של הלכה פסוקה ו”דעת תורה” שבני הישיבות אין להם לא להירשם ולא להיפקד ולא להתייצב ולא כלום? וכי לא כך שנינו שבהצלת נפש – לא נפשות, אלא אפילו נפש אחת מישראל – “אין עושין דברים הללו אלא על ידי גדולי ישראל” (יומא, כד ע”ב; רמב”ם, שבת פ”ב ה”ל) וחכמיהם (רמב”ם שם) “כדי להורות הלכה למעשה לרבים” (ט”ז, או”ח, שכ”ח, ושו”ע הרב שם) וכי הבדל יש בין שבאותה שעה הוא מתבטל מתלמוד-תורה או שאינו מתבטל? ואם בהצלת נפש אחת כך, בהצלת רבבות אלפי ישראל על אחת כמה וכמה!
… ואף זו: כלום הצלת אחרים בלבד הוא המדובר שלפנינו? כלום אין כל אחד ואחד מאתנו, באין יוצא ובאין הבדל, עומד בפני סכנת נפשות, הוא וביתו וכל אשר לו? וכי כך היא המידה, שהעוסקים בתורה לא יהיו מחויבים להציל את עצמם, אלא יעמדו מנגד ויטילו חובת ההצלה, הצלתם הם, על אחרים? וכי כך היא המידה, או וכי זו היא דעת תורה? היכן מצינו כזאת?
התורה מגינה על העוסקים בה? אדרבה, היא הנותנת: ישתתפו בני התורה במערכה, וזכות התורה תגן עליהם ועל חברים! “אם בחקותי תלכו, יכול זה קיום המצות…הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה” (תורת כהנים שם; רש”י שם). ומה הובטח בשכר זה? “רבנן לא צריכי נטירותא” (ב”ב, ז ע”ב)? רבש”ע, כלום מותר לסמוך על הנס במקום של סכנת נפשות ממש ולומד שאין רבנן צריכים שמירה? וחברון של תרפ”ט (לא תקום פעמים צרה) תוכיח, כלום לא נפלו לפני בני עולה צעירים קדושים וטהורים, כזוהר הרקיע מזהירים, מבחירי הישיבה וחכמיה? במטותא מינייכו רבנן, הקדושים ההם היו “צריכי נטירותא”, או לא היו “צריכי נטירותא”? והרי הם הם אותם האויבים-הערבים שפרעו ורצחו אז והם הם אותם הפורעים ורוצחים עכשיו! ואם אמרו על “נטירותא” של בנין חומה וכיוצא, ובזמנים רגילים, במטרת שמירה מפני שונאים העלולים לבוא (ראה רש”י, ב”מ קח ע”א) מה זה עניין לזמן של סכנת נפשות ולחובה של מלחמת מצוה? הגיעו בעצמכם: הנה יצאה הוראה מ”משמר העם” להדביק את השמשות של כל החלונות בבד או נייר משום סכנת הפצצה. כלום יעלה על הדעת שתלמידי חכמים לא יעשו כזאת בטענה ש”רבנן לא צריכי נטירותא”? כלום היה אף מי שהוא מהעוסקים בתורה שהשתמטו ממילוי הוראה זו? ולמה עזבו תלמידי-החכמים, יחד עם שאר אחינו בני ישראל, את שכונות-הספר הנפגעות מיריות הצלפים ולא השתמשו בסגולה זו של “רבנן לא צריכי נטירותא”? וכי רק בשביל זה בלבד שבמקרים אלה אי אפשר לסמוך על אחרים? וכי זוהי דעת התורה? ולמה אפוא להשתמש שלא בזמנה ושלא במקומה באמרה זו של “נטירותא”, שכשהיא לעצמה, בזמנה הנכון ובמקומה המתאים, היא פנינה נחמדה.
מבין אני לרוחם של “נטורי קרתא” המתנגדים בכלל למדינה היהודית והסבורים שכל המלחמה היא מיותרת: עלינו להיכנע, וחסל. אבל אז שוב אין הבדל בין בני ישיבות ליושבי קרנות. מי שסובר כך עליו למנוע מהשתתפות בגיוס כל גבר מישראל, יהיה מי שיהיה. אבל לאשרנו, החושבים כך מתי מספר הם ונער יכתבם. כל העם בארץ ובתפוצות, באין הבדל חוגים וסוגים, מפלגות וכתות, מאשר ומקיים בהתלהבות ובמסירות נפש את ההשתתפות במלחמת התגוננות זו שכפו עלינו. כולם מבינים היטב כי אין תקומה ח”ו לישוב בארץ ולשארית הפליטה בגולה מבלעדי מדינה עצמאית בארצנו, שתקלוט בזרועות פתוחות את אחינו השותתים דם, הנעים ונדים באדמת הגולה, הבוערת מתחת לרגלם. וה’ הוא יודע וישראל הוא ידע ואף כל העולם יודעים, שלא אנחנו מתקיפים ולא אנחנו רוצים במלחמה, לא אנחנו ששים לקראת קרב ולא אנחנו פנינו מועדות לשפך דם. אבל אם מתנפלים עלינו בחמת רצח, חובתנו, חובת כל העם, להציל את עצמנו ואת ימנו – גנון והציל. והרי אתם, גאונינו וגדולינו, רובכם מודים בנחיצותה ההכרחית של מלחמת מצוה זו בכלל, ולפיכך הקדימו רבים מכם בהכרזותיהם דברי ברכה ועידוד לבחורינו היקרים העומדים במערכה. ובכך אפוא עליכם לזרז אף את חכמי התורה, המוכשרים מבחינת הגיל והגוף להשתתף במערכה, לעשות כן. האחיכם יצאו למלחמה, ואתם תשבו פה?
מבחינה מעשית יש אולי חשש שהישיבות יתרוקנו בעזוב רוב התלמידים את מוסדות האולפנא, ותורה מה תהא עליה. אבל לשם כך יש להיכנס במשא ומתן עם מוסדות הגיוס על הסדרים מעשיים ידועים, ותמיד אפשר למצא את הדרך להקלות ולהגבלות. עד כמה שידוע לי, הייתה נכונות כזאת מצד אותם המוסדות. אבל להחליט באופן פסקני לבלי להשתתף כלל ועיקר, לא להירשם ולא להיפקד, ולא ולא ולא – זו מנין לכם?
רבים מבני הישיבות מקדשים את השם, עודרים במערכת המלחמה, בגיוס ובמשמר ובכל אשר יידרש. באחת ידם מדפדפים בגווילים ובאותיות של התורה והתלמוד ואחת מחזקת השלח והרמחים והמגנים והקשתות והשריונים. רוחם איתנה ומרוחם משפיעים הם על שורות הצבא על בחורי חיל המגן, רוח האמונה, רוח התורה והמצווה. כלום לא מחובתכם, מרנן ורבנן, לעודדם ולאמצם ולהשפיע על אחרים שילכו בדרכם?
דעת התורה? הנה היא, פשוטה וברורה: והזריז (בהצלת נפשות) הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות מבית-דין” (יומא, פ”ד ב’, וראה רמב”ם מלכים, פ”ה וד’ב)! “כי ד’ אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם”!

בעקבות לימוד הסוגיא והמקורות, נחזור לברר את התשובות שניתנו על ידי התלמידים בסדנה, בעיקר בנוגע לפטורים מענייני ביטחון של תלמיד חכם, רב יישוב ובעל קרן גמ”ח.

הפנמה: האם אני אתגייס?

נקיים בכיתה בירור בשאלת לימוד תורה וגיוס לצה”ל, ברמה העקרונית ולאור המצב הנוהג כיום.
הבירור ייערך בהשתתפות התלמידים ורב/אברך/תלמיד ישיבה המחזיק בעמדה שאין לגייס לומדי תורה לצבא (אם על ידי שליחת התלמידים לישיבות, ואם באירוח בכיתה).

כל תלמיד יעלה על הכתב את תכניותיו לעתיד, לאחר שיסיים את לימודיו בישיבה התיכונית – [ישיבה גבוהה, הסדר, מכינה, שרות צבאי מלא].

  • מהם שיקוליו?
  • האם וכיצד אלו השתנו בעקבות לימוד הסוגיה?

כתיבה יוצרת: התלמידים יתבקשו לכתוב על הנושא: “תחושותיו של בחור ישיבה בעת מלחמה”.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!