ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
בגמרא מובאת מחלוקת אמוראים בענין זה. ריש לקיש סובר ש:”אין אדם פורע תוך זמנו” ולכן אינו נאמן. לעומתו סוברים אביי ורבא ש:”עביד איניש דפרע בגו זימניה” ולכן הוא נאמן. מחלוקת זו המשיכה עד ימי האמוראים האחרונים [מר בר רב אשי] ובסוף הסוגיא מכריעה הגמרא להלכה כריש לקיש.
ננסה לברר את סברתו של ריש לקיש מתוך דברי הראשונים ומתוך השוואה למציאות המוכרת לנו.
במהלך הסדנה, יתחלקו התלמידים לזוגות. אחד מבני הזוג יספר לחברו על מקרה שקרה לו ובו דחה ביצוע של מטלה חשובה, ועקב כך – שילם ‘מחיר’ מסוים [או הרוויח ‘מחיר’ מסוים], וינסה להסביר לחברו מה גרם לו לדחיית ביצוע המטלה. (חשוב להדגיש ש’מחיר’ אין הכוונה למחיר כספי דווקא).
המטלה יכולה להיות קשורה לתחום המטלות בבית, טיפול רפואי, טיפול בעניין כספי, טיפול בנושא רשמי מול הרשויות [כבקשת תעודת זהות, דרכון וכדומה], פעילות בחופשה [עבודה/בילוי], תחום הלימודים ועוד.
בן הזוג ‘ישקף’ את הסיפור, המחיר והגורמים לדחייה על ידי בן הזוג, וינסה להציע מספר דרכים בהם יכול היה להימנע מדחיית ביצוע המטלה.
כעת יחליפו המספר ובן הזוג תפקידים ויחזרו על חלק זה של הסדנה, כשבן הזוג הוא כעת המספר.
בכיתות מסוימות, ניתן להוסיף לסדנה ‘אסיף’ – במסגרתו ישבו כל תלמידי הכיתה במעגל. תלמיד שיתנדב לכך, ישב במרכז ויספר את סיפורו, ושאר התלמידים ינסו להציע דרכים למניעת דחיית ביצוע המטלה.
מומלץ להפנות את התלמידים או אף לעסוק בכיתה בלימוד שער הזריזות מתוך ‘מסילת ישרים’ לרמח”ל. בכיתות בהן הדבר מתאים, ניתן להשמיע במהלך הסדנה ברקע את השיר: ” don’t say tomorrow”
נדון עם התלמידים בכיתה:
נביא בפני התלמידים את ההבדל בין שני חלקי המשנה:
לכאורה, סיבת ההבדל בין שני חלקי המשנה היא: ברישא מדובר בחוב וודאי ומפורסם – [עד ארבע אמות] ולכן נאמן שנתן, אף בלא ראיה, ואילו בסיפא מדובר בחוב שאינו וודאי ומפורסם [מעל ארבע אמות] – ולכן לא נאמן שנתן, בלא שיביא ראיה, וכן בפשטות יש להבין את המשנה במסקנת הסוגיא.
נחזור לדברי הראשונים וננסה להבין, איך כל עמדה מבינה את המניעים לדחיית ביצוע מטלות:
לכאורה, לפי הרא”ש (“דאיכא למימר דלהכי קבע לו זמן, משום דידע שלא יזדמנו לו מעות בזמנו, או רצה לקנות סחורה ולהשתכר במעות, וידע שעד אותו זמן לא יוכל להחזיר לו המעות””) ולפי הסמ”ע המובא בקצות (“דוקא בקובע זמן דביקש מתחילה זמן מהמלווה, גילה דעתו שצריך לו עד הזמן”) – השיקול הוא פרקטי, המעות דרושות ללווה לכל התקופה.
לפי הרשב”א (“ולולי שאמרה גאון ז”ל והסכימו בכך כל האחרונים הייתי אומר דהוא הדין בסתם מלוה”) והקצות עצמו (“אבל עיקר החזקה הוא מכוח מנהג דאין נוהגין לפרוע תוך זמנו”) – ניתן להבין שמדובר בהרגל פרטי או בנוהג מקובל, שבסיבתו הלווה לא יחזיר כל עוד לא יגיע מועד הפירעון המקובל.
אביי ורבא, לעומת זאת, סוברים שאדם עשוי לפרוע בתוך זמנו. גם עמדה זו יכולה להתפרש, כנובעת משיקול פרקטי-אישי (“זימנין דמתרמו ליה זוזי, אמר: איזיל איפרעיה כי היכי דלא ליטרדן“), מתוך הכרת טובה (“לפי שאריכות הזמן מידת חסד היא, ומשום הכי כי מתרמי ליה זוזי בגו זמניה פרע ליה, דכי מטי זימניה לא ליטרדיה” – הראב”ד, בשיטה מקובצת, מתוך חוברת המקורות), או כאי קבלת הרגל דחיית הפירעון בתור מנהג רווח, ללא יוצאים מן הכלל.
לסיום השיעור, נציע לשאול את התלמידים, בעל פה או בכתב:
[כגון: תלמיד שמזדהה עם עמדת ריש לקיש, מתוך הנוהג המקובל אצלו/בסביבתו, לדחות ביצוע מטלות – יוכל לנסות לאמץ את העמדה “זריזים מקדימים” בתחום הכנת שיעורי הבית].
ניתן להפנות את התלמידים לממצאי הסקר בדבר תופעת הדחיינות, לויקיפדיה ולאתרים השונים שעוסקים בהתמודדות עימה [ראה הרחבות].
סוגייתנו מזמנת אף את הנושאים של ההלוואה בכלל, ושל יחסי לווה- מלווה בפרט.
בהקשר זה ראוי להביא את המשנה באבות:
נספר לתלמידים על תופעת הצ’קים החוזרים, שהיא אחת התופעות החמורות במשק הישראלי.
כך, למשל, בשנת 2008 חזרו 4.4 מיליון צ’קים בישראל!
נדבר אודות המחויבות להחזיר הלוואה, לעמוד בהתחייבויות, ושלא ליטול התחייבויות כשידוע מראש שלא יהיה ניתן לעמוד בהם, שלא לשלם באשראי או בצ’קים דחויים, מבלי תשומת לב מה היכולת הכלכלית האמיתית.
בהמשך לכך, ניתן לקיים שיח אודות הסכנה הגלומה בלקיחת הלוואות חוזרות ונשנות, וכניסה למעגל אינסופי של הלוואות מבנקים, גמ”חים וכד’.
כדאי להפנות את התלמידים [ובאמצעותם – אף את הוריהם] לארגון “פעמונים”, הפועל בהתנדבות להדרכת משפחות לניהול חיים כלכליים מאוזנים ואחראיים בדרך ישרה.
במדור הקישורים שבאתר ניתן למצוא מאמרים, שו”ת, סרטונים וכד’, ואף ניתן להזמין הרצאות וסדנאות בעניין.
פתחנו בסדנא בנושא ה”דחיינות” – חשבנו: אלו דברים אנחנו דוחים? ומהן הסיבות לכך. לאחר מכן למדנו את סוגיית “פרע קודם זמנו”, העמקנו בשיטות השונות וניסינו דרכן להבין סיבות שונות לדחיינות. לבסוף, שאלנו את עצמינו- עם איזו סיבה לדחיינות אנו מזדהים? האם היינו רוצים לשנות זאת?
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא