ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם

ב”ב ה’ ע”א: זריזים – מקדימים!

  • צוות לב לדעת
צוות לב לדעת
לווה טען שפרע את חובו לפני מועד הפירעון. האם הוא נאמן או לא? נעמוד על תופעת ה"דחיינות", ונדון בגורמים השונים המשפיעים על אדם שיש לו אפשרות לפרוע חוב או לעשות מעשה חיובי אחר – לדחות זאת למועד מאוחר יותר, החסרונות של דחייה כזו והדרכים להתמודד עימה
לב השיעור: לעשות או לדחות?
פתיחה: סדנא- מוטב מוקדם מאשר מאוחר?
רקע

בגמרא מובאת מחלוקת אמוראים בענין זה. ריש לקיש סובר ש:”אין אדם פורע תוך זמנו” ולכן אינו נאמן. לעומתו סוברים אביי ורבא ש:”עביד איניש דפרע בגו זימניה” ולכן הוא נאמן. מחלוקת זו המשיכה עד ימי האמוראים האחרונים [מר בר רב אשי] ובסוף הסוגיא מכריעה הגמרא להלכה כריש לקיש.

ננסה לברר את סברתו של ריש לקיש מתוך דברי הראשונים ומתוך השוואה למציאות המוכרת לנו.

סדנה בנושא ה”דחיינות”:

במהלך הסדנה, יתחלקו התלמידים לזוגות. אחד מבני הזוג יספר לחברו על מקרה שקרה לו ובו דחה ביצוע של מטלה חשובה, ועקב כך – שילם ‘מחיר’ מסוים [או הרוויח ‘מחיר’ מסוים], וינסה להסביר לחברו מה גרם לו לדחיית ביצוע המטלה. (חשוב להדגיש ש’מחיר’ אין הכוונה למחיר כספי דווקא).

המטלה יכולה להיות קשורה לתחום המטלות בבית, טיפול רפואי, טיפול בעניין כספי, טיפול בנושא רשמי מול הרשויות [כבקשת תעודת זהות, דרכון וכדומה], פעילות בחופשה [עבודה/בילוי], תחום הלימודים ועוד.

בן הזוג ‘ישקף’ את הסיפור, המחיר והגורמים לדחייה על ידי בן הזוג, וינסה להציע מספר דרכים בהם יכול היה להימנע מדחיית ביצוע המטלה.
כעת יחליפו המספר ובן הזוג תפקידים ויחזרו על חלק זה של הסדנה, כשבן הזוג הוא כעת המספר.

בכיתות מסוימות, ניתן להוסיף לסדנה ‘אסיף’ – במסגרתו ישבו כל תלמידי הכיתה במעגל. תלמיד שיתנדב לכך, ישב במרכז ויספר את סיפורו, ושאר התלמידים ינסו להציע דרכים למניעת דחיית ביצוע המטלה.

מומלץ להפנות את התלמידים או אף לעסוק בכיתה בלימוד שער הזריזות מתוך ‘מסילת ישרים’ לרמח”ל. בכיתות בהן הדבר מתאים, ניתן להשמיע במהלך הסדנה ברקע את השיר: ” don’t say tomorrow”

מפגש: עיון בסוגיה
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ה עמוד א – דף ה עמוד ב
 מתני’.
כותל חצר שנפל – מחייבין אותו לבנותו עד ארבע אמות;
בחזקת שנתן, עד שיביא ראיה שלא נתן.
מד’ אמות ולמעלן – אין מחייבין אותו.
סמך לו כותל אחר, אף על פי שלא נתן עליו את התקרה – מגלגלין עליו את הכל;
בחזקת שלא נתן, עד שיביא ראיה שנתן.
  • מהם שלושת המקרים המתוארים במשנה?
  • מדוע במקרה הראשון יש חזקה שהשותף “נתן” ואילו במקרה השלישי אין חזקה כזו?
דין החזר הלוואה לפני הזמן:
גמ’.
אמר ריש לקיש: הקובע זמן לחבירו, ואמר לו פרעתיך בתוך זמני – אינו נאמן, ולואי שיפרע בזמנו.
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: עביד איניש דפרע בגו זימניה, זימנין דמתרמו ליה זוזי, אמר: איזיל איפרעיה
כי היכי דלא ליטרדן.
  • מהו דין אדם המחזיר הלוואה לפני הזמן שנקבע לו לפי ריש לקיש? מדוע הוא סובר כך?
  • האם לדעת ריש לקיש אדם כזה הוא “בחזקת שנתן” או “בחזקת שלא נתן”?
  • מהו דין אדם המחזיר הלוואה לפני הזמן שנקבע לו לפי אביי ורבא? מדוע הם סוברים כך?
  • האם לדעת אביי ורבא אדם כזה הוא “בחזקת שנתן” או “בחזקת שלא נתן”?
העמדת המשנה על החזרת הכסף בתוך הזמן:
תנן: בחזקת שנתן, עד שיביא ראיה שלא נתן;
היכי דמי?
אילימא דאמר ליה: פרעתיך בזמני, פשיטא, בחזקת שנתן!
אלא לאו דאמר ליה: פרעתיך בתוך זמני, אלמא עביד איניש דפרעיה בתוך זמניה!
שאני הכא, דכל שפא ושפא זימניה הוא.
  • על איזה מצב מעמידה הגמרא את המקרה הראשון במשנה?
  • מה היה אפשר ללמוד מכך?
  • איך דוחה הגמרא את המסקנה הזו?
ת”ש: בחזקת שלא נתן, עד שיביא ראיה שנתן;
היכי דמי? אילימא דאמר ליה: פרעתיך בזמני, אמאי לא?
אלא לאו דאמר ליה: פרעתיך בתוך זמני, אלמא לא עביד איניש דפרע בגו זימניה!
שאני הכא, דאמר: מי יימר דמחייבו לי רבנן.
  • על איזה מצב מעמידה הגמרא את המקרה השני במשנה?
  • מה היה אפשר ללמוד מכך?
  • איך דוחה הגמרא את המסקנה הזו?
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי כאביי ורבא. מר בר רב אשי עבד כר”ל.

 

רבנו אשר, שו”ת הרא”ש כלל צ סימן א
אמר ריש לקיש: הקובע זמן לחבירו, ואמר לו: פרעתיך, בתוך זמנו אינו נאמן, ולואי שיפרע אדם בזמנו.
דשאני התם, דאיכא למימר דלהכי קבע לו זמן, משום דידע שלא יזדמנו לו מעות בזמנו, או רצה לקנות סחורה ולהשתכר במעות, וידע שעד אותו זמן לא יוכל להחזיר לו המעות.
תדע דהיינו טעמא, שהרי המלוה לחברו בלא קביעת זמן, אע”ג דסתם הלואה שלשים יום, נאמן לומר: פרעתי, דכיון דלא קבע זמן, אימור זוזי איתרמו ליה.
  • לפי הרא”ש, מה ההבדל בדין- אם נקבע זמן להחזר ההלוואה, לבין מצב בו לא נקבע זמן להחזר ההלוואה?
  • לפי איזה סוג שיקולים נקבע זמן החזר ההלוואה?
הרב שלמה בן אדרת, הרשב”א, חידושים למסכת בבא בתרא דף ה עמוד א
ולולי שאמרה גאון ז”ל והסכימו בכך כל האחרונים, הייתי אומר דהוא הדין בסתם מלוה… והא דנקט לה ריש לקיש בקובע זמן ולא נקט לה בסתם מלוה משום דההיא לא פסיקא לן דהא במנהגא תליא מילתא כדתניא בתוספתא דבבא מציעא (י, א) “המלוה את חברו סתם אין פחות מל’ יום ובמדינה שנהגו בפחות מיכן או ביתר מיכן אין משנין ממנהג המדינה”, כנ”ל.
  • האם לדעתו של הרשב”א יש הבדל בין “קובע זמן” לבין המלווה סתם?
  • לפי איזה שיקולים נקבע זמן החזר ההלוואה של המלווה סתם?
 הרב אריה לייב הכהן, קצות החושן, חושן משפט סימן עח ס”ק ח
בקובע זמן. כתב בסמ”ע [=ספר מאירת עינים] (סעיף קטן י”ט), דוקא בקובע זמן דביקש מתחילה זמן מהמלווה, גילה דעתו שצריך לו עד הזמן. ואין זה עיקר הטעם. דהא שכירות ופדיון הבן גבי מת האב תוך שלושים (ב”מ קב, ב), וכותל חצר (ב”ב ה, ב), בכולהו לא גלי אדעתיה, ואפילו הכי אמרינן בהו חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו. אבל עיקר החזקה הוא מכוח מנהג דאין נוהגין לפרוע תוך זמנו. וגבי תוך שלושים דסתם הלואה המנהג לפרוע תוך שלשים ומשום הכי לא שייך ביה חזקה דלא עביד אינש. …משום דעבד אינש דפרע בגויה וחזקה דתוך זמנו תליא במנהג העולם בסדרי הפרעון שיש להם.
  • לפי הסמ”ע, מדוע מדובר דווקא ב”קובע זמן”? מה קובע את החזקה?
  • לפי ה”קצות” מה קובע את ה”חזקה”?
התבוננות: דיון: הסיבות לדחיינות

נדון עם התלמידים בכיתה:

  • האם, לפי ריש לקיש, אדם לא עשוי לפרוע תוך הזמן משיקולים פרקטיים – אף כשיש לו מעות הדרושות לכך, או זהו עניין של הרגל?
  • איך הבינו זאת הרשב”א, הרא”ש, הסמ”ע והקצות?
  • האם, במציאות המוכרת לנו,  אנו דוחים ביצוע מטלה לא נעימה רק מתוך שיקול/תקווה שאולי לא נזדקק לה?
  • האם פריעת חוב, נתפסת בעיני הלווה/בעיניך – בתור מטלה לא נעימה?

נביא בפני התלמידים את ההבדל בין שני חלקי המשנה:

“תנן: בחזקת שנתן, עד שיביא ראיה שלא נתן; היכי דמי? אילימא דאמר ליה: פרעתיך בזמני, פשיטא, בחזקת שנתן! אלא לאו דאמר ליה: פרעתיך בתוך זמני..”
“ת”ש: בחזקת שלא נתן, עד שיביא ראיה שנתן; היכי דמי? אילימא דאמר ליה: פרעתיך בזמני, אמאי לא? אלא לאו דאמר ליה: פרעתיך בתוך זמני..”

לכאורה, סיבת ההבדל בין שני חלקי המשנה היא: ברישא מדובר בחוב וודאי ומפורסם – [עד ארבע אמות] ולכן נאמן שנתן, אף בלא ראיה, ואילו בסיפא מדובר בחוב שאינו וודאי ומפורסם [מעל ארבע אמות]  – ולכן לא נאמן שנתן, בלא שיביא ראיה, וכן בפשטות יש להבין את המשנה במסקנת הסוגיא.

  • מדוע, אם כן, העדיפה הגמרא בהוא אמינא, להעמיד את שני חלקי המשנה באוקימתא מיוחדת: מדובר שהנתבע טוען שנתן בתוך הזמן, ובזה מוסט הדיון לשאלה צדדית – האם אדם עשוי לפרוע בתוך זמנו?

נחזור לדברי הראשונים וננסה להבין, איך כל עמדה מבינה את המניעים לדחיית ביצוע מטלות:

לכאורה, לפי הרא”ש (“דאיכא למימר דלהכי קבע לו זמן, משום דידע שלא יזדמנו לו מעות בזמנו, או רצה לקנות סחורה ולהשתכר במעות, וידע שעד אותו זמן לא יוכל להחזיר לו המעות””) ולפי הסמ”ע המובא בקצות (“דוקא בקובע זמן דביקש מתחילה זמן מהמלווה, גילה דעתו שצריך לו עד הזמן”) – השיקול הוא פרקטי, המעות דרושות ללווה לכל התקופה.
לפי הרשב”א (“ולולי שאמרה גאון ז”ל והסכימו בכך כל האחרונים הייתי אומר דהוא הדין בסתם מלוה”) והקצות עצמו (“אבל עיקר החזקה הוא מכוח מנהג דאין נוהגין לפרוע תוך זמנו”) – ניתן להבין שמדובר בהרגל פרטי או בנוהג מקובל, שבסיבתו הלווה לא יחזיר כל עוד לא יגיע מועד הפירעון המקובל.

אביי ורבא, לעומת זאת, סוברים שאדם עשוי לפרוע בתוך זמנו. גם עמדה זו יכולה להתפרש, כנובעת משיקול פרקטי-אישי (“זימנין דמתרמו ליה זוזי, אמר: איזיל איפרעיה כי היכי דלא ליטרדן“), מתוך הכרת טובה (“לפי שאריכות הזמן מידת חסד היא, ומשום הכי כי מתרמי ליה זוזי בגו זמניה פרע ליה, דכי מטי זימניה לא ליטרדיה” – הראב”ד, בשיטה מקובצת, מתוך חוברת המקורות), או כאי קבלת הרגל דחיית הפירעון בתור מנהג רווח, ללא יוצאים מן הכלל.

הפנמה: עם איזו עמדה אני מזדהה?

לסיום השיעור, נציע לשאול את התלמידים, בעל פה או בכתב:

  1. עם איזו מהעמדות שנידונו [שיטות האמוראים בהבנות השונות שעולות מפירושי הראשונים] אתה מזדהה?
  2. כיצד היית נוהג לו היית מזדהה עם הדעה הנגדית?
  3.  היכן בחייך, אתה מרגיש ‘משתמט’ ו’עצלן’, והיכן הנך ‘גומל חסד’?
  4. היכן תוכל לאמץ בעתיד את העמדה המנוגדת לעמדה שעמה הזדהית?

[כגון: תלמיד שמזדהה עם עמדת ריש לקיש, מתוך הנוהג המקובל אצלו/בסביבתו, לדחות ביצוע מטלות – יוכל לנסות לאמץ את העמדה “זריזים מקדימים” בתחום הכנת שיעורי הבית].

ניתן להפנות את התלמידים לממצאי הסקר בדבר תופעת הדחיינות, לויקיפדיה ולאתרים השונים שעוסקים בהתמודדות עימה [ראה הרחבות].

סוגייתנו מזמנת אף את הנושאים של ההלוואה בכלל, ושל יחסי לווה- מלווה בפרט.

בהקשר זה ראוי להביא את המשנה באבות:

“…אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם.
רבי אליעזר אומר: עין רעה. רבי יהושע אומר: חבר רע. רבי יוסי אומר: שכן רע.
רבי שמעון אומר: הלווה ואינו משלם. אחד הלווה מן האדם, כלווה מן המקום ברוך הוא, שנאמר (תהלים לד) לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן.
רבי אלעזר אומר: לב רע. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם”.  (ב, ט)

נספר לתלמידים על  תופעת הצ’קים החוזרים, שהיא אחת התופעות החמורות במשק הישראלי.
כך, למשל, בשנת 2008 חזרו 4.4 מיליון צ’קים בישראל!
נדבר אודות המחויבות להחזיר הלוואה, לעמוד בהתחייבויות, ושלא ליטול התחייבויות כשידוע מראש שלא יהיה ניתן לעמוד בהם, שלא לשלם באשראי או בצ’קים דחויים, מבלי תשומת לב מה היכולת הכלכלית האמיתית.

בהמשך לכך, ניתן לקיים שיח אודות הסכנה הגלומה בלקיחת הלוואות חוזרות ונשנות, וכניסה למעגל אינסופי של הלוואות מבנקים, גמ”חים וכד’.

כדאי להפנות את התלמידים [ובאמצעותם – אף את הוריהם] לארגון “פעמונים”, הפועל בהתנדבות להדרכת משפחות לניהול חיים כלכליים מאוזנים ואחראיים בדרך ישרה.

במדור הקישורים שבאתר ניתן למצוא מאמרים, שו”ת, סרטונים וכד’, ואף ניתן להזמין הרצאות וסדנאות בעניין.

אסיף:

פתחנו בסדנא בנושא ה”דחיינות” – חשבנו: אלו דברים אנחנו דוחים? ומהן הסיבות לכך. לאחר מכן למדנו את סוגיית “פרע קודם זמנו”, העמקנו בשיטות השונות וניסינו דרכן להבין סיבות שונות לדחיינות. לבסוף, שאלנו את עצמינו- עם איזו סיבה לדחיינות אנו מזדהים? האם היינו רוצים לשנות זאת?

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!