ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

בבא מציעא, לה ע”א: ‘ועשית הישר והטוב’ / שומא הדר

המשנה בתחילת פרק שלישי של בבא מציעא עוסקת בדינו של שומר שקיבל הפקדה והיא נגנבה או נאבדה. בעקבות דיון על שומר שגבו ממנו קרקע כתשלום על אי החזרת פקדון, הגמרא מעלה דיון מה מתרחש אם לאחר זמן, השומר (או כל לוה וכד') משיג מעות שבהם יכול לשלם למפקיד (או למלוה וכד')- האם הוא יכול לדרוש את קרקעו בחזרה תמורת המעות, או שמא הואיל וכבר שילם על ידי נתינת קרקע, אינו יכול לתבוע את קרקעו בחזרה.
לב השיעור: מה זה לעשות "טוב"?
פתיחה: דיון- משמעות עשיית ה"ישר והטוב"

נלמד עם התלמידים את הפסוקים הבאים:

דברים פרק ו, יז-יט
(יז) שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וְעֵדֹתָיו וְחֻקָּיו אֲשֶׁר צִוָּךְ: (יח) וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְיָ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֶיךָ:

נשאל את התלמידים:

  • מה היחס בין פסוק י”ז- העוסק בשמירת המצוות, לבין פסוק י”ח המצווה על עשיית “הישר והטוב”?
  • מהי בעיניכם משמעותה של הפסוק ‘ועשית הישר והטוב’?
  • האם לדעתכם דין ‘ועשית הישר והטוב’ אמורה לגרום לשינויים הלכתיים ממשיים?
מפגש: עיון במקורות

נקדים הסבר ללימוד הסוגיה:

כאשר לווה אינו יכול לשלם את הכסף שהוא חייב, בית הדין לוקח חלק מקרקעותיו כדי לפרוע את החוב. אם לאחר זמן, הלווה משיג כסף, והוא יכול לשלם בהם את חובו, אזי מחייבים את המלוה להחזיר ללווה את הקרקע שלו בתמורה לכסף בו הלווה פורע את החוב. דין זה מכונה ‘שומא הדר’ כלומר, הקרקע שבית הדין “שמו”- כלומר, העריכו את שוויה כדי לפרוע את החוב, חוזרת ללוה בתמורה למעות שהשיג.

נלמד כעת את הסוגיה בחברותות או בכיתה ונענה על שאלות ההבנה:

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף לה עמוד א
אמרי נהרדעי: שומא הדר עד תריסר ירחי שתא.
ואמר אמימר: אנא מנהרדעא אנא וסבירא לי שומא הדר לעולם.
והלכתא: שומא הדר לעולם.
משום שנאמר: “ועשית הישר והטוב”.
  • מהו פרק הזמן בו יכולה הקרקע לחזור לבעליה לפי אנשי נהרדעא?
  • מהו פרק הזמן בו יכולה הקרקע לחזור לבעליה לפי אמימר?
  • כיצד נפסקה ההלכה?
  • על איזה מקור נסמכת פסיקה זו?
פשיטא, שמו ליה לבעל חוב, ואזל איהו ושמה לבעל חוב דידיה, אמרינן ליה: לא עדיף את מגברא דאתית מיניה.
  • מהו הדין במקרה בו גם המלווה הוא בעל חוב- והוא מעביר את הקרקע למלווה שלו?
  • מה הסיבה לכך?
זבנה, אורתא, ויהבה במתנה – ודאי הני מעיקרא אדעתא דארעא נחות, ולאו אדעתא דזוזי נחות.
  • מהו הדין במקרה בו המלווה מכר, הוריש, או נתן במתנה את הקרקע של הלווה? האם אפשר להפקיע אותה בחזרה?
  • מה הסיבה לכך?

נסכם את הלימוד:

בגמרא מובאות שתי עמדות- נהרדעי סבורים שהדין של ‘שומא הדר’ חל עד שנים עשר חודש, אך לאחר פרק זמן זה אין ללוה זכות לתבוע מהמלוה להחזיר לו את קרקעו. אמימר סבור שלעולם הדין של ‘שומא הדר’ קיים, ושאין הגבלה לפרק הזמן בו הלוה רשאי לתבוע מהמלוה להשיב לו את קרקעו. הגמרא פוסקת הלכה כשיטת אמימר על סמך הפסוק ‘ועשית הישר והטוב’, כלומר, מפאת צו התורה לנהוג בצורה ישרה וטובה, אנחנו מעניקים ללוה לעולם את הזכות לקבל חזרה את קרקעו.

התבוננות: לימוד ודיון- שורת הדין או קומה נוספת?

נשאל את התלמידים:

  • כיצד אתם מבינים כעת את דין ‘ועשית הישר והטוב’?
  • כיצד הוא מהווה הגורם המכריע לכך שלעולם שומא הדר?
  • האם דין זה הוא קומה נוספת בדיני “בין אדם לחברו” או שהוא עצם הדין?
  • מה קובע את סטנדרט “הישר והטוב”- אלוקים או בני האדם?

נתבונן כעת במחלוקת ראשונים שיש בדין זה, וננסה להסביר את המחלוקת ההלכתית שלהם על סמך שתי הבנות מהותיות בדין ‘ועשית הישר והטוב’. הראשונים נחלקו האם במצב שבו מקיימים את הדין של ‘שומא הדר’, הלוה צריך לשוב ולבצע פעולת קניין בקרקעו, בעת שהוא מקבלה בחזרה מאת המלוה, או שמא הקרקע חוזרת אליו בצורה אוטומטית ברגע שהוא נותן את המעות למלוה, ואין צורך שהוא יבצע פעולת קניין נוספת.

נלמד ביחד את המקור הבא:

חידושי הר”ן מסכת בבא מציעא דף טז עמוד ב
…בשיטת הרמב”ן ז”ל כתוב: דכי אמרינן “אבעי ליה למכתב שטרי זביני”- בכל ענין. אפילו רצה להחזיר לו את השטר אבעי ליה למכתב שטרא אחרינא דמשום חזרת השטר לא חזרה שומתו… וכן הוא בחדושי הרשב”א ז”ל.
  • לפי הרמב”ן והרשב”א- האם הלווה צריך לכתוב שטר קניין חדש על הקרקע?
ואין זה מחוור בעיני…
אלא דמתרץ דאף על גב דאמרינן דשומא הדרא, מרישא הוא דקא מזבין ליה אבל שטרא קמא לאו בר פרעון הוא כלל, אלא ודאי לרבא ס”ל דבר פרעון הוא ממש דכיון דתיקון רבנן דשומא הדרא אף כשהגביהו מתחילה על דעת כן הגביהו, ועוד דכיון דבע”כ הדרא ולא בעינן הכא דעת המקנה או מן הטעם שאמרנו או מפני הפקר ב”ד אינו בתחילת קנייה שיצטרך שטר אלא בביטל שומא ראשונה וכל שהחזיר לו שטר ראשון חזרה שומתו
וכ”נ דברי הרמב”ם ז”ל בפרק כ”ב מה’ מלוה ולוה שכתב שאם הביא הלוה לבעל חוב את מעותיו מסלקים אותו מאותה הקרקע שהשומא חוזרת לבעלים לעולם וכו’ אלמא שאין כאן צורך לקנייה אחרת אלא סילוק בעלמא….
  • לפי הר”ן והרמב”ם- האם הלווה צריך לכתוב שטר קניין חדש על הקרקע?

נסכם את דברי הר”ן:

לפי שיטת הרמב”ן והרשב”א, גם אחרי שהלוה העביר את המעות למלוה, עדיין הוא צריך לכתוב שטר קנין מחודש על הקרקע שלו כדי שהקרקע אכן תשוב להיות שלו. לעומת זאת הר”ן בעצמו והרמב”ם סבורים שאין צורך בכך, וברגע שהלוה החזיר את המעות, אין צורך בקניין נוסף כדי שהקרקע יחזור להיות שלו.

ננסה להציע הבנה ביסוד המחלוקת שלהם, שהיא בעצם מחלוקת יסודית בהגדרה ההלכתית של ‘ועשית הישר והטוב’:

כולם מסכימים שלולא שהתורה הייתה מלמדת ‘ועשית הישר והטוב’ ברור שהקרקע שהמלוה גבה מהלוה- הייתה נחשבת לגמרי שלו וברשותו ובבעלותו. בית דין גבה קרקע למלוה כגביית חוב- ובכך היא נקנתה למלוה.

אבל על גבי שורת הדין מתווספים עוד שיקולים בדין, ודין ‘עשית הישר והטוב’ מלמד אותנו שמחייבים את המלוה להחזיר את הקרקע ללוה.

האם הקומה השנייה של ‘ועשית הישר והטוב’- נשארת בתור קומה שניה, אבל שורת הדין עדיין קיימת? או שברגע שהקומה השנייה לימדה אותנו לנהוג על בסיס ‘ועשית הישר והטוב’- היא בעצם עשתה שינוי לקומה הראשונה, ושינתה גם את שורת הדין?

יתכן שבשאלה זו נחלקו הראשונים.

לפי הרמב”ן והרשב”א כיון שמצד המערכת המשפטית אין שום חובה על המלוה להחזיר את הקרקע ללוה- אם הלוה רוצה לזכות מחדש בקרקע על בסיס הקומה השניה של ‘ועשית הישר והטוב’- הוא צריך לעשות מעשה קניין חדש. כי אמנם דין ‘ועשית הישר והטוב’ מחייב את החזרת הקרקע, אבל אין הוא משנה את התשתית של מערכת המשפט- וכמו שמעיקר הדין הקרקע נקנית לגמרי למלוה- כך הדבר גם אחרי שנתווסף הדין של ‘ועשית הישר והטוב’- מכיון שהקרקע שייכת לגמרי למלוה- הלוה חייב לעשות קניין מחודש.

הר”ן לעומת זאת טוען אחרת: מכיון שקבעו חכמים שכופים את המלוה להחזיר את הקרקע ללוה מדין ‘ועשית הישר והטוב’- אזי אין זו רק תוספת וקומה שניה לדין- אלא זה משפיע על גוף המערכת המשפטית של בית הדין. דין ‘שומא הדר’ גורם לכך שכל ההגדרות של גביית קרקע על ידי בית הדין נשתנו- ומההתחלה בית דין לא גבו אלא על דעת כך שהקרקע עלולה לחזור ללווה. כך, מראש יש למלווה זכייה חלקית בקרקע. מעיקר הדין ברור שלמלוה היה זכייה מלאה בקרקע הלוה. אבל דין שומא הדר, לפי ההבנה של הר”ן- חלחלה ושינתה את האופן שבו פועלים בית דין, כך שמראש הם לא מקנים למלוה את הקרקע לגמרי אלא רק באופן חלקי.

זוהי הבנת המחלוקת- האם “ועשית הישר והטוב” משנה את מערכת המשפט או מוסיפה על גביה.

נלמד עם התלמידים את המחלוקת בספרי:

ספרי דברים פרשת ראה פיסקא עט
כי תעשה “הטוב והישר”, הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם, דברי רבי עקיבה. וכן הוא אומר: “ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם”. רבי ישמעאל אומר: הישר בעיני שמים.
  • על מה חולקים רבי עקיבא ורבי ישמעאל בפירוש הפסוק?

נדמה שאת המחלוקת הזאת אפשר לתלות באופן מסוים במחלוקת התנאים בספרי ביחס לביטוי ‘הישר והטוב’. יתכן שהמחלוקת שהצגנו כרגע (האם ‘ועשית הישר והטוב’ מוסיפה על הדין או משנה אותו) יהיו תלויים בשאלה שעולה כאן בספרי- אם ‘ועשית הישר והטוב’ זה לעשות כפי שישר ב’עיני שמים’, אז בעצם הדין עצמו השתנה, כי זה באמת מה שה’ רוצה שיהיה בדין. אבל אם ‘ועשית הישר והטוב’ נובע מרצון להתחשב גם ב’עיני אדם’, אזי לדין יש מקום, ואילו ‘שומא הדר’ זה קומה שניה שנובעת מהרצון להתחשב גם במה שישר בעיני האדם.

הפנמה: משימת כתיבה- "ועשית הישר והטוב"

נבקש מהתלמידים למלא את משימת הכתיבה הבאה:

  • כתוב ותאר אירוע שקרה לך, או אירוע שאתה מכיר שקרה למישהו אחר, בו השתמשת בכלל של ‘ועשית הישר והטוב’ כדי להכריע כיצד לנהוג. (או לחילופין, מקרה בו הכרעת לא לפי ההנחיה של ‘ועשית הישר והטוב’ אלא לפי שיקולים אחרים).

לאחר שהתלמידים יסיימו את המשימה. נבקש מהתלמידים המעוניינים בכך לשתף את הכיתה, וננסה לבחון – האם סיפורי ‘ועשית הישר והטוב’ שלנו הם סיפורים של הבנת “עצם הדין” או של “קומה נוספת”.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!