ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

בבא מציעא לג ע”א: דיני קדימה בהשבת אבדה (אחוות לומדים וחברים)

המשנה עוסקת בדיני קדימה של רבו של האדם על פני אביו במספר הקשרים. הסוגיה מציפה את המתח בין מעגלי קשר וזיקה שונים של האדם ומציגה סולם להכרעה ביניהם. דיני קדימה אלו מהווים נקודת מוצא להבנת היחס בין מעגלים חברתיים שונים ומעוררים את השאלה- מהו המוקד של מעגלי הקשרים השונים שלנו עם המשפחה, מורים מדריכים ורבנים? מטרת השיעור הינה בירור מהות דין הקדימה של רבו בהשבת אבידה ודרך זאת לעורר דיון במשמעותם של מעגלי זיקה חברתיים שונים, משמעותם לגבינו ובעיקר מדוע צריך להוקירן ולכבדן.
לב השיעור: מה הקשר שלי לאנשים?
פתיחה: רקע לשיעור

המשנה עוסקת בדיני קדימה של רבו של האדם על פני אביו במספר הקשרים: בהשבת אבידה, בפריקה וטעינה ובפדיון שבויים. המשנה והגמרא בעקבותיה מציפים את המתח בין מעגלי קשר וזיקה שונים של האדם ומציגה סולם להכרעה ביניהם.

דיני קדימה אלו מהווים נקודת מוצא להבנת היחס בין מעגלים חברתיים שונים ומעוררים את השאלה- מהו המוקד של מעגלי הקשרים השונים שלנו עם המשפחה, מורים מדריכים ורבנים.

מה משמעותן של מערכות יחסים? למה צריך כבוד בתוך מערכות יחסים? מהו תפקידו של הכבוד בתוך מערכת יחסים? מה המשמעות של חברות ואחווה? האם חברות מחייבת כבוד? לפי איזה פרמטר מדרגים ומתעדפים מערכות יחסים?

מטרת השיעור הנה בירור מהות דין הקדימה של רבו בהשבת אבידה ודרך זאת לדון במשמעותם של מעגלי זיקה חברתיים שונים, משמעותם לגבינו ובעיקר מדוע צריך להוקירן ולכבדן.

מפגש: עיון במקורות

דיני קדימות

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף לג עמוד א
משנה.
אבדתו ואבדת אביו – אבדתו קודמת, אבדתו ואבדת רבו – שלו קודם.
אבדת אביו ואבדת רבו – של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא.
ואם אביו חכם – של אביו קודמת.
היה אביו ורבו נושאין משאוי – מניח את של רבו, ואחר כך מניח את של אביו.
היה אביו ורבו בבית השבי – פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו.
ואם אביו חכם – פודה את אביו ואחר כך פודה את רבו.
  • מהו סדר הקדימויות בהשבת אבידה (האדם עצמו, אביו, רבו)
  • מהי הסיבה לכך שרבו קודם לאביו?
  • באיזה מקרה אביו יהיה קודם לרבו?
  • באיזה עוד מקרים עוסקת המשנה?
רמב”ם הלכות תלמוד תורה פרק ה הלכה א
כשם שאדם מצווה בכבוד אביו ויראתו כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יתר מאביו, שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא, ראה אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת לשל אביו, אביו ורבו נושאים במשא מניח את של רבו ואחר כך של אביו, אביו ורבו שבויים בשביה פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו, ואם היה אביו תלמיד חכם פודה את אביו תחלה, וכן אם היה אביו תלמיד חכם אע”פ שאינו שקול כנגד רבו משיב אבידתו ואחר כך משיב אבידת רבו, ואין לך כבוד גדול מכבוד הרב ולא מורא ממורא הרב…
לחם משנה הלכות תלמוד תורה פרק ה הלכה א
ובזה עלו דברי רבינו כהוגן דמה שכתב כאן הוא בדאפשר להשיב את שתיהן שכן כתב וכן אם היה אביו ת”ח אע”פ שאינו שקול משיב אבידת אביו. ואח”כ משיב שתיהן אלא אין הדבר תלוי אלא בהקדמה למי מקדימים…
בית הבחירה למאירי מסכת בבא מציעא דף לג עמוד א
אבדתו ואבדת אביו או רבו אבדתו קודמת וכל שכן באבדת שאר בני אדם. ומ”מ אם היה יכול להחזיר את שתיהן חייב להחזיר אבל כשאין יכול להחזיר את שתיהן שלו קודמת ואם קדם והציל את של חברו ואבד את שלו אין לו אלא שכרו כמו שביארנו בבבא קמא:
  • מה פירוש הנימוק “שאביו מביאו לעולם הזה ורבו מביאו לעולם הבא”? למה זה רלוונטי?
  • מה מהם יותר משמעותי בשבילי?
  • האם מפני שאני משיב אבידה אחת אני לא יכול להשיב אבידה אחרת?
  • האם המשנה שלנו עוסקת רק במקרה בו לא ניתן לקיים את שניהם?
  • האם כאשר ניתן לקיים את שניהם יש משמעות לקדימה? מהי?
  • בהנחה שיש צורך בהקדמה, מדוע צריך להקדים את רבו?
  • מה פירוש “אם אביו חכם”?
  • מדוע “אם אביו חכם” אביו קודם?
  • האם אז לא צריך לכבד את רבו?
  • האם זה מרמז אולי כי דין המשנה אינו עוסק בדיני כבוד גרידא?

 

שלך קודם

גמרא.
מנא הני מילי?
אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא: “אפס כי לא יהיה בך אביון” – שלך קודם לשל כל אדם.
ואמר רב יהודה אמר רב: כל המקיים בעצמו כך – סוף בא לידי כך.
  • מדוע ברור למשנה ולגמרא ששלו קודמת לכל אדם?
  • האם ערכים של כבוד, נימוס ועשייה למען אחר לא אמורים לדחות את האינטרס האישי?
  • מה המשמעות של הסייג “כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך” האם צריך בפועל להקדים את שלו לשל חבריו או לא?

 

מיהו רבו?

היה אביו ורבו נושאין משאוי וכו’.
תנו רבנן: רבו שאמרו – רבו שלמדו חכמה, ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: כל שרוב חכמתו הימנו.
רבי יוסי אומר: אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת – זה הוא רבו.
אמר רבא: כגון רב סחורה, דאסברן זוהמא ליסטרון.
שמואל קרע מאניה עליה ההוא מרבנן דאסבריה אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון.
אמר עולא: תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה, וקורעין זה על זה. ולענין אבדה במקום אביו – אינן חוזרין אלא לרבו מובהק.
  • מהם שלושת הדעות בנוגע למהו רבו?
  • מה אומר עולא על “תלמידי חכמים שבבבל”?
קבעי מיניה רב חסדא מרב הונא: תלמיד וצריך לו רבו מאי? –
אמר ליה: חסדא חסדא, לא צריכנא לך, את צריכת לי עד ארבעין שנין.
איקפדי אהדדי ולא עיילי לגבי הדדי.
יתיב רב חיסדא ארבעין תעניתא משום דחלש דעתיה דרב הונא, יתיב רב הונא ארבעין תעניתא משום דחשדיה לרב חסדא.
  • מה שואל רב חסדא את רב הונא?
  • מדוע רב הונא נעלב?
איתמר, רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה,
רב אחא בר רב הונא אמר רב ששת: הלכה כרבי יוסי.
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן: רבו שלמדו חכמה! – מאי חכמה – רוב חכמתו.
  • מה הקושי של הגמרא עם אמירתו של רב יצחק בר יוסף?
  • מהו הפיתרון?
בית הבחירה למאירי מסכת בבא מציעא דף לג עמוד א
אבדת אביו ואבדת רבו אבדת רבו קודמת שאביו הביאו לחיי העולם הזה ורבו שלמדו תורה הביאו לחיי העולם הבא ודוקא רבו שלמדו בחנם ואם היה אביו רבו של אביו קודמת שאי אפשר לאביו חכם שלא למדו ונמצא אביו ורבו וכן הדין באביו ורבו שהיו שניהם נושאים משאוי שפורק את של רבו ואחר כך של אביו ורבו שאמרו דוקא רבו מובהק שרוב תורתו ממנו:
  • מדוע המאירי מצריך תנאי נוסף “שלימדו חינם”?
  • מה זה אומר על מערכת היחסים?
התבוננות: מעגלי הקשר שלי

נחזור על המקורות ונוודא שהם הובנו כמו שצריך- ונעלה לדיון את השאלות הבאות:

  • מהו הפירוש להתנהג בכבוד למשהו?
  • למה אנו מכבדים הורים, מורים, רבנים?
  • האם צריך לכבד חברים? אחים? (שהם קשרים לא היררכיים)
  • מה פשר המנהג בבבל לעמוד בפני החברים בפני בית המדרש?
  • האם יש קשר בין “כבוד” במערכות יחסים היררכיות למערכות שיוויוניות?

 

בין רב לחבר

נלמד ביחד את הרמב”ם:

פירוש המשנה לרמב”ם מסכת אבות פרק א
 [ו] עשה לך רב – ואפילו לא היה ראוי להיות לך לרב, אבל שימהו לרב עד שתמסור לו הלימוד ותושג לך החכמה, לפי שאין לימוד האדם מעצמו כלימודו מזולתו, אלא לימודו מזולתו יותר קיים אצלו ויותר מבואר, ואפילו היה כמותו בחכמה או למטה הימנו. וכך בארו בפירוש זה הציווי.
ואמרו וקנה לך חבר – הוציאו בלשון קנייה, ולא אמר: עשה לך חבר, או: התחבר לחברים, וכיוצא בזה, והכוונה שראוי לאדם שיקנה לעצמו חבר על כל פנים, כדי שייתקנו בו כל עניניו, כמו שאמרו: “אי חברא אי מיתותא”, ואם לא מצאו – צריך להשתדל בו, ואפילו ימשכהו לחברות תחילה עד שיהיה חבר, ולא יסור מלכת אחר רצונו, עד שיחזק חברותו, כמו שיאמרו אנשי המוסר: כאשר תתחבר, אל תתחבר לפי מידותיך, אלא התחבר לפי מידות חברך. וכאשר יסמוך כל אחד משני החברים על זה הציווי, תהיה כוונת כל אחד מהם להשלים רצון חברו, ותהיה כוונת שניהם דבר אחד בלא ספק. ומה טוב מאמר אריסטו: “החבר – אחר שהוא אתה”.
והחברים – שלושה מינים: חבר תועלת, וחבר נחת, וחבר מעלה. אמנם חבר התועלת, הרי הוא כחברות שני השותפים, וחברות המלך וחייליו. ואמנם חבר הנחת, הרי הוא שני מינים: חבר הנאה, וחבר בטחון. אמנם חבר ההנאה, הרי הוא כחברות הזכרים לנקבות וכיוצא בה. ואמנם חבר הבטחון, הרי הוא שיהיה לאדם חבר שתבטח נפשו בו, לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדיבור, ויגלה לו כל עניניו, הנאה מהם והמגונה, מבלי חשש ממנו שישיגהו בכל זה חסרון, לא אצלו ולא אצל זולתו. כי אם יגיע לנפש בטחון באיש עד לזה השעור – תמצא רוב נחת בשיחתו ובחברותו. ואוהב המעלה, הוא שתהיה תאות שניהם וכוונתם למטרה אחת, והיא: הטוב, וירצה כל אחד להעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד. וזה הוא החבר אשר ציוה לקנותו, והוא כחברות הרב לתלמיד והתלמיד לרב.

נשאל את התלמידים:

  • לפי הרמב”ם, האם צריך להיות הבדל בין חבר לרב?
  • מה משמעות המונח “חבר” מיהו חבר אמיתי?
  • התורה מצווה אותנו להשיב אבידת “אחיך”? מיהו “אחיך”?
  • האם מעגלי האחווה השונים מקבילים למעגלי החברות המתוארים ברמב”ם?
  • האם המשנה שלנו עוסקת למעשה במעגלי זיקה חברתיים (אחווה) ולא בדיני כבוד חיצוניים גרידא?

 

נסכם לתלמידים את הלימוד והתובנות העולות ממנו:

הסוגיה עוסקת לכאורה בדיני כבוד, שהינם לכאורה חיצוניים לדיני השבת אבידה, וכיצד דיני וחובות הכבוד השונות מתיישבות אלו עם אלו. המיקום של סוגייתנו היה לכאורה צריך להיות בדיני כבוד ולא בדיני השבת אבידה.

מאידך, קיימת אפשרות נוספת לקריאת הסוגיה, והיא שהתורה מצווה להשיב אבידת “אחיך” ומחייבת את האדם להגדיר מיהו אחיו? מהם מעגלי הזיקה שלו? וכיצד הוא מגדיר את יחסו אליהם ומכאן חובת הקדימה צומחת

מנקודת מבט זו, נקודת המוצא של המשנה והגמרא הנה שהתהליך של הגדרת מעגלי הזיקה שלי אפשרי רק אם קודם לכל האדם מגדיר את עצמו ונותן כבוד וקדימה לעצמיותו “אפס כי לא יהיה בך אביון”. רק מתוך כך יכול הוא לתת ערך משמעות וכבוד למעגלים רחוקים יותר של אחווה וקשר חברי.

אולם דווקא משום שגישה זו ששמה את האדם עצמו במרכז עלינו להיזהר לא להתעלם ולשכוח את הסביבה שלנו ומי שמתעלם מהסביבה שלו ושם את טובתו תמיד בראש בסוף יהיה עני ואביון (במובן החברתי) “כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך”.

המסר העולה מהסוגיה הוא מעגל חוזר. אי אפשר לבטל עצמך לפני מערכות יחסים אחרות, מערכות היחסים צריכים להימדד ביכולת שלהם לאפשר לאדם לפרוח ולא להיות “אביון” מאידך דווקא בשל כך מערכות יחסים ראויות לכבוד ולקדימה שכן הם אלו שמאפשרות לאדם לבנות את עצמו ולכן התעלמות מהם או אי נתינת כבוד להם תותיר את האדם אביון ולכן “כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך”.

הפנמה: משימת כתיבה- מערכות יחסים

נחלק את הכיתה לזוגות. כל אחד מבני הזוג יתאר בכתב מערכת יחסים אחת (מהמשפחה, בית ספר, תנועת נוער ועוד) שחשובה לו ויכתוב:

  • למה מערכת יחסים זו חשובה לך?
  • מה אתה מקבל ממנה?
  • האם אתה נוהג בה ב”כבוד” וכיצד?
  • באיזה מקרים אתה מקדים אותה לצרכיך האישיים?
  • האם מערכת יחסים זו התנגשה עם מערכות יחסים אחרות שיש לך?

לאחר שכל אחד מבני הזוג ענה על האמור ישתף את חבירו בדבריו ומסקנותיו. לאחר מכן נציג אחד מכל זוג יציג, בפני הכיתה, תובנה אחת שעלתה להם על כבוד למערכות יחסים וחשיבותן.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!