ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נבקש מהתלמידים לשתף בסיפורי השבת אבידה משמעותיים שאירעו להם. ניתן לבקש מהם לשים דגש על שלב ההכרזה על האבידה בסיפור.
נכתוב על הלוח בגדול- “השבת אבידה”.
נשאל את התלמידים:
לאחר מכן, נקיים סבב בו התלמידים ישתפו בחפץ ליבם. חשוב לשמוע את כולם – גם אם לא נוכל להיענות בשיעור לכל הרצונות. ייתכן ובעקבות הסבב נוכל לדייק מעט את השיעורים הבאים.
נבקש מהתלמידים ללמוד בחברותות את הגמרא ולענות על שאלות ההבנה:
מי צריך לדעת על האבידה?
ההכרזה ברגל
שינויי הנוסח
ההשתלשלות ההיסטורית
אבן הטוען
יאוש בעלים
בסיום לימוד הסוגיה- נבקש מהתלמידים לחשוב על שתי שאלות שיש לו, מכל סוג שהוא- מרמת הפשט ועד רמת הרעיון. נערוך סבב לשמוע את השאלות (אין צורך לענות עליהן בשלב זה).
נשאל את התלמידים:
נלמד עם התלמידים את המקורות הבאים:
נסכם לתלמידים את הלימוד:
לדעת הרב משה פיינשטיין בעבר ההכרזה על אבדות היתה במסגרת עליה לרגל בזמן המקדש, ואילו כיום יש למצוא מקומות ודרכים אחרות להכריז על אבדה. אחת ההצעות היא לפרסם בכניסה לבתים, בהנחה שגם המאבד מחפש את אבדתו ויחפש הודעה על כך במקומות אלו. בנוסף, מדגיש הרב פיינשטיין: המידע עובר מפה לאוזן, ובדרך זו יש סיכוי שהפרסום על האבדה יגיע גם לידיעת המאבד. אי לכך – קיים גבול מאוד מיקל לחובת הפרסום על המוצא. מאידך, גבול זה אינו ברור דיו, ועליו לפרסם בקרבת מקום. פרסום בעיתונים גם כן יכול להיות יעיל, אבל אין צורך להשקיע כסף על מנת לפרסם בעיתון, והמוצא לא יוכל אחר כך לתבוע את המאבד שיחזיר לו את ההוצאות שהוא השקיע בפרסום המודעות בעיתונות.
לדעת הרב עזרא בצרי ההכרזה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות יעילה כשהכל מתפללים באותו בית כנסת כמו ביישוב שיש בו בית כנסת אחד, והכל באים בדרך כלל להתפלל בבית הכנסת. אך המציאות החברתית שלנו כיום היא שונה, ולצערנו רבים אינם באים לבתי הכנסת בכלל. במצב חברתי – דתי כזה יש עדיפות למסור את החפץ למחלקת האבדות במשטרה, בהנחה שהיא תאתר את המאבד והוא ייחשף בעצמו לידיעה. המשטרה משמשת כמעין “אבן טוען” מודרנית, כתובת מרכזית אליה פונים המאבד והמוצא. דרך זו הוכחה כדרך יעילה, שבלעדיה במקרים רבים אי אפשר היה לקיים מצוות השבת אבדה.
הלכה למעשה בכלים מודרניים
נמשיך ונסביר:
דרכי ההכרזה והמקומות בהם הכריזו על האבדה, השתנו לפי תנאי המציאות. בזמן המקדש היו מכריזים בעת העלייה לרגל, ואחר כך תקנו שיכריזו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. והיום?
נחלק את הכיתה לארבע קבוצות.
לכל קבוצה נחלק דרך מודרנית להעברת מסרים ונבקש ממנה לדון בדרך זו לפי הקריטריונים שנלמדו בגמרא – מקום, זמן, מטרה.
נבקש מכל קבוצה לשלוח נציג שיסביר לקבוצה את מסקנות הדיון.
נאסוף את הדברים ונסכם:
המכנה המשותף למקומות המוזכרים בגמרא הוא שההכרזה מתבצעת במקומות בהם מתכנסים רבים. גם המאבד שמחפש אחר אבדתו מודע למקומות ולדרכי ההכרזה, וינסה לאתר את המוצא. אך לצערנו לא הכל באים לבית המדרש ובית הכנסת, ובמציאות העירונית המוכרת לנו יתכן ויהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות רבים באותו אזור מגורים, וגם מי שבא לא ימצא את אבדתו. גם היכולת והאפשרות להתנייד בקלות ממקום למקום בכלי תחבורה שונים, מציבה אתגר חדש לפיו יש לפרסם במקום בו גם מאבד שאיננו מהאזור יוכל לחפש את אבדתו.
במהלך הדורות הציעו פוסקים לפרסם במקומות מרכזיים אחרים כשהמטרה היא למצוא את הדרכים היעילות ביותר להגיע למאבד. בלוחות מודעות, בכניסות לבתים שבהם גרים דיירים רבים, בתיבות דואר שכונתיות, בעיתונות המקומית והארצית, ועוד. בזמננו מתפתחת מאד יכולת הפרסום באמצעים אחרים. דרך הפייסבוק ודרך הוואטסאפ, וכן באמצעות אתרי אינטרנט. האבדות מוצגות באופן מסווג על פי קטגוריות: מציאות, מקומות, אירועים (חתונה, התכנסות גדולה), מוסדות (בתי מלון, ישיבות, עסקים), ועוד. כל גולש יכול לחפש האם אבדתו פורסמה שם. סוג של “אבן טוען” מודרנית.
מחלקת האבדות: כאמור, על המוצא מוטלת אחריות אישית לפרסם ולהכריז על המציאה ולטפל בה עד שימצא את בעליה “ואספתו אל תוך ביתך” (דברים כב, ב). כיום מקובל במצבים מסוימים להביא את החפצים האבודים למשטרה או למחלקות האבדות שהוקמו לצורך הענין בעיקר בתחבורה הציבורית (חברות אוטובוסים, רכבות, מוניות) ובגופים נוספים. על פי גדרי המצווה והלכותיה, אין חובה להביא את האבדה בפני בית דין או רשות שלטונית אחרת. המשטרה ומחלקות האבדות השונות משמשות גוף שמסייע בריכוז האבדות ובשמירתם, ומאפשר למוצא ולמאבד דרך נוספת לפגוש זה את זה. יש לוודא שהאבדה מוחזרת ע”פ סימנים, ושאכן החפץ שייך לטוען הבעלות על החפץ.
נביא לכיתה חומרי יצירה כגון: בקבוקים ריקים, קרטונים, עיתונים, מדבקות, דבק, עצים, צבעים, טושים, גואש, קשים, צינוריות, בדים וכדומה. בעזרתם נבקש מהתלמידים לבצע את המשימה הבאה:
הראה בעזרת ציור/מיצג את דרך ההכרזה החל מפעולת המוצא ועד להשבת האבדה לבעלים. במיצג האומנותי התייחס לנקודות הבאות: מקום ההכרזה (בולט פיזית, או בולט באינטרנט), זמן ההכרזה ודרך הגעת הידיעה אל המאבד.
בתחילת השיעור פתחנו מעט את נושא השבת אבידה באופן כללי, בחיים ובלימוד שלנו. לאחר מכן למדנו את הסוגייה העוסקת בזמן ובמקום ההכרזה. ראינו את השיקולים השונים לזמן ומקום ההכרזה, ומידת המחויבות של המוצא להגיע אל המאבד. בעקבות נושא זה העמקנו בפסיקת הלכה בת זמננו העוסקת ברמת הטרחה של המוצא, ובמקומות עליו להכריז על האבידה. בדקנו את היתרונות והחסרונות של הכלים המודרנים בפרסום השבת אבידה. לסיום- ניסינו בצורה יצירתית לתאר תהליך השבת האבידה.
מעוניינים בתיאום פגישה, הזמנת חומרים, ליווי לבית הספר, או כל שאלה אחרת, אנא פנו אלינו כאן ואחד מנציגינו יחזור אליכם בהקדם.
לב לדעת – המכללה האקדמית הרצוג, אלון שבות 90433
[email protected]
לקבלת עידכונים שוטפים
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא