ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

בבא מציעא, כד ע”ב: לפנים משורת הדין

במסגרת הדיון על הלכות השבת אבידה מביאה הגמרא סיפור העוסק בדין של הליכה "לפנים משורת הדין". בשיעור זה נעמיק בדין זה- האם ניתן להכריח אדם לנהוג "לפנים משורת הדין"? באיזה מקרים אדם חייב לנהוג כך ובאיזה מקרים לא? מה ההשלכות של דיון זה על התנהגותינו?
לב השיעור: לפי דין או לפנים משורת הדין?
פתיחה: משימת כתיבה- מתי התנהגתי בדיוק לפי הדין?

נבקש מכל תלמיד לענות בכתב על המשימה הבאה:

  • תאר אירוע שבו התנהגותך (כלפי הוריך, מוריך, חבריך, או אדם אחר) הייתה לפי היושר והדין ולא לפנים משורת הדין.
  • האם היום, במבט לאחור אתה שמח על התנהגותך?
  • האם היית מתנהג אחרת?
מפגש: עיון במקורות

נלמד בכיתה או בחברותות את הסוגיה הבאה:

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף כד עמוד ב
רב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל בשוקא דבי דיסא.
אמר ליה: מצא כאן ארנקי מהו?
אמר ליה: הרי אלו שלו.
בא ישראל ונתן בה סימן מהו?
אמר ליה: חייב להחזיר.
תרתי?
אמר ליה: לפנים משורת הדין.
כי הא דאבוה דשמואל אשכח הנך חמרי במדברא, ואהדרינהו למרייהו לבתר תריסר ירחי שתא, לפנים משורת הדין.
  • תארו את שני המקרים בשפה שלכם.

נסכם את הסוגיה:

הגמרא דנה בהלכות אבדה ומציאתה, באילו מקרים צריך המוצא להשיב את האבדה ובאילו מקרים המציאה שייכת לו. הגמרא מביאה סיפור על הלכות מציאה, ומספרת על רב יהודה שליווה את שמואל בשוק. שאל רב יהודה את שמואל האם במקום כזה צריך להכריז על מציאת ארנק? והתשובה היא לא- “הרי אלו שלו”. ממשיך להקשות רב יהודה – ואם בא המאבד ורוצה לקבלו? והתשובה היא: חייב להחזיר! מקשה הגמרא: איך אומר שמואל שמצד המוצא זוכה בקניית החפץ ומצד שני אומר חייב המוצא להחזיר למאבד. אם המוצא קנה את האבדה למה עליו להחזיר? ואם האבדה עוד שייכת למאבד למה המוצא עונה שמואל שהאבידה שייכת לו? עונה הגמרא- “לפנים משורת הדין”. כלומר, מצד הדין המוצא קנה את החפץ אבל יש התורה מדריכה אותו ללכת לפנים משורת הדין ולהחזיר את האבדה לבעליה. כחיזוק לשיטה זו של “לפנים משורת הדין” מביאה הגמרא עוד סיפור על אביו של שמואל שגם הוא נהג לפנים משורת הדין והחזיר אבדה לאחר שנים עשר חודשים.

התבוננות: לימוד ודיון- לפנים משורת הדין

נשאל את התלמידים:

  • מהו הגדר של “לפנים משורת הדין”?
  • האם חייבים לנהוג לפנים משורת הדין? אם כן, האם זה לא הופך להיות הדין בעצמו?
  • האם בכל מקרה צריך לנהוג לפנים משורת הדין? גם במקרה של הפסדים ממוניים?

נלמד ביחד את המקורות הבאים. מקורות אלו מהווים את הבסיס לדברי התוספות. כדאי להבין אותם, אך אין צורך להתעכב עליהם.

מקורות מקדימים ללימוד התוספות

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ל עמוד ב ומסכת בבא קמא דף ק עמוד א
דתני רב יוסף: והודעת להם – זה בית חייהם, את הדרך – זו גמילות חסדים, (אשר) ילכו – זה ביקור חולים, בה – זו קבורה, ואת המעשה – זה הדין, אשר יעשון – זו לפנים משורת הדין.
שמות פרק יח, כ-כא
וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן:
  • כיצד דורש רב יוסף את הפסוק?
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פג עמוד א
רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא. שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב. אמר ליה: הב להו גלימייהו. – אמר ליה: דינא הכי? – אמר ליה: אין, למען תלך בדרך טובים. יהיב להו גלימייהו. אמרו ליה: עניי אנן, וטרחינן כולה יומא, וכפינן, ולית לן מידי. אמר ליה: זיל הב אגרייהו. – אמר ליה: דינא הכי? – אמר ליה: אין, וארחות צדיקים תשמר.
משלי פרק ב, כ
לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר:
  • ספרו בלשונכם את הסיפור.
  • מאיזה מילים דורש רב את הדין שהוא פוסק לרבה בר בר חנן?

 

תוספות מסכת בבא מציעא דף כד עמוד ב
לפנים משורת הדין – מ”אשר יעשון” נפקא לן לקמן בפרקין (דף ל:). תימה דלא מייתי קרא הכא כדמייתי לקמן בעובדא דר’ ישמעאל ובהגוזל קמא (ב”ק דף ק. ושם ד”ה לפנים) בעובדא דרבי חייא במראה דינר לשולחני ונמצא רע.
  • מהיכן לומדים בסוגיות בבבא מציעא ל ע”ב, ובבא קמא דף ק ע”א- את הדין של “לפנים משורת הדין”?
ולקמן בסוף פרק האומנין (דף פג.) מייתי קרא אחרינא “למען תלך בדרך טובים” שהוא מדברי קבלה ושביק קרא דאשר יעשון שהוא מדברי תורה.
  • מהיכן לומדים בסוגיות בבבא מציעא פג ע”א את הדין של “לפנים משורת הדין”?
  • מהי הקושיה של תוספות?
וי”ל דלא מייתי קרא ד”אשר יעשון” אלא במקום שאחרים חייבין והוא פטור כמו במראה דינר דאחרים דבעו למילף חייבים ור’ חייא דלא בעי למילף פטור ולפנים משורת הדין שילם כמו אחרים וכן בעובדא דרבי ישמעאל דזקן ואינו לפי כבודו הוה ועשה לפנים משורת הדין כמו אחרים.
  • באיזה מקרים לומדים מהפסוק “אשר יעשון” את הדין של “לפנים משורת הדין”?
והכא בשמעתין דהדרינהו בתר תריסר ירחי שתא כ”ע פטורים לכך לא מייתי קרא הכא ומ”מ משום לפנים משורת הדין בעי ליה לאהדורי כיון שאינו מתחסר ממונא.
  • באיזה מקרים אין צורך ללמוד מפסוק את הדין של “לפנים משורת הדין”?
אבל בסוף האומנין (שם) בהנהו שקולאי ששברו לו החבית ועשו לו הפסד גדול משום לפנים משורת הדין אין לו להפסיד לכך מייתי קרא למען תלך בדרך טובים.
  • באיזה מקרים לומדים מהפסוק ” למען תלך בדרך טובים” את הדין של “לפנים משורת הדין”?

 

האם כופים אדם לעשות “לפנים משורת הדין”?

רא”ש מסכת בבא מציעא פרק ב סימן ז
כי הא דאבוה דשמואל אשכח הני חמרי במדברא אהדרינה למרייהו בתר תריסר ירחי שתא. אחר שנטפל בהו בביתו לשומרן שנים עשר חדש. והיה יכול להחזיר הדמים כדאמרינן לקמן בפירקין דאחר שנים עשר חדש שם דמיהן ומניחן ועשה לפנים משורת הדין והחזירן בעצמן. דאמר רב יוסף (לקמן ל ב) והודעת להם זהז בית חייהם. את הדרך זו גמילות חסדים. ילכו זו ביקור חולים בה זו קבורה. ואת המעשה זה הדין. אשר יעשו לפנים מש”ה. ולאו דכייפי’ ליה דאין כופין לעשות לפנים מש”ה.
  • מהי דעתו של הרא”ש – האם ניתן לכפות על אדם לנהוג “לפנים משורת הדין”?
מרדכי מסכת בבא מציעא פרק אלו מציאות רמז רנז
[דף כד ע”ב] מצא כאן וכו’ אמר לו תרתי אמרת הרי אלו שלו והדר אמרת חייב להחזיר א”ל לפנים משורת הדין וכו’ ואשכחנא נמי בפ’ הגוזל בתרא חייב בבא לצאת ידי שמים וכיון דחזינן דהוו כייפי להו הכי כדאיתא ס”פ האומנין גם אנן כייפין למיעבד לפנים משורת הדין אם היכולת בידו לעשות דתני רב יוסף והודעת להם את הדרך וגו’ ואמר ר’ יוחנן לא נחרבה ירושלים אלא בשביל שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין וכן פסק הראב”ן ואבי”ה דכייפין להו לעשות לפנים משורת הדין:
  • מהי דעתו של המרדכי – האם ניתן לכפות על אדם לנהוג “לפנים משורת הדין”?

 

נסכם את הלימוד:

תוספות מקשה מעוד שני מקורות בש”ס בהם דיברו על הצורך לנהוג “לפנים משורת הדין”. בכל אחד מהם הגמרא הביאה פסוק אחר כמקור לצורך/לחובה לנהוג לפנים משורת הדין. שואל התוספות, אם יש חיוב לנהוג “לפנים משורת הדין” מדוע יש שלושה מקורות, שבאחד מהם לא מובא מקור כלל ובשניים האחרים יש שני פסוקים שונים?

תוספות פותר את השאלה בהסבר שיש שלוש מדרגות בגדר ההליכה לפנים משורת הדין:

  • כאשר יש חיוב כללי לכולם, ולאדם אחד יש פטור שמוציא אותו מן הכלל, נדרש האדם לוותר על הפטור ולנהוג לפנים משורת הדין. ניתן ללמוד זאת מהפסוק “את המעשה אשר יעשון..” שמורה על כך שאדם צריך לנהוג כמו כולם (“יעשון”).
  • כאשר יש פטור כללי לכולם האדם נדרש ללכת לפנים משורת הדין בתנאי שזה לא גורם לו הפסד ממוני מצד הסברה של ללכת לפנים משורת הדין.
  • כאשר יש נזק ממוני נדרש האדם ללכת לפנים משורת הדין מצד הנהגה טובה שבפסוק שבספר משלי “למען תלך בדרך טובים”.

כלומר, לפי התוספות ישנם שלוש דרגות חיוב:

  • חיוב מן התורה
  • חיוב מדברי חכמים מסברה.
  • הנהגה טובה מדברי קבלה.

עד כמה הלכה זו מחייבת? נחלקו הרא”ש והמרדכי.

הראש סובר שאי אפשר לאכוף על “לפנים משורת הדין” והמרדכי סובר שכופין על “לפנים משורת הדין”.

הפנמה: מהלימוד- לחיים

נבקש מהתלמידים לחזור אל הסיפורים שכתבו בפתיחת הסוגיה, ולכתוב:

  • באיזו דרגה מהדרגות שלימד אותנו תוספות היה המקרה שלך? האם היית במצב של הפסד ממוני? או שהיה להם “פטור אישי”?
  • האם בעקבות לימוד הסוגיה היית נוהג אחרת?
  • אם לא – האם קיבלת חיזוק להתנהגותך מן הסוגיה? מהיכן?

בסיום המשימה נבקש מכל תלמיד לומר במילה אחת מה הוא לוקח איתו לחיים מהלימוד.

נבקש מכל תלמיד לבחור אחת מהדמויות המוזכרות בסוגיא (הדמויות-רב יהודה, שמואל, אבוה דשמואל, המאבד שקיבל מאבוה דשמואל, תוספות, ראש, מרדכי) ולכתוב בשמן כמה שורות שמתחילות במילים: ‘יומני היקר שלום…’ נזמין את התלמידים לציין מחשבות, סברות ורגשות של הדמויות בעקבות התיאור של הסוגיה.

בסיום המשימה נבקש מכל תלמיד לומר במילה אחת מה הוא לוקח איתו לחיים מהלימוד.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!